א מסתבר, שההוטנטוטים - זה לא מה שחשבנו. העם הזה, החי בדרום-מערב אפריקה, נקרא בשפתו אחרת לגמרי: השם "הוטנטוטים" ניתן להם על-ידי ההולנדים, שהיו האירופאים הראשונים שפגשו אותם - כך נשמעה שפתם של האפריקנים האלה לאוזן ההולנדית, כרצף של קליקים וגמגומים. המזל של ההולנדים, שאיש לא מכנה אותם על-פי צליל השפה ההולנדית!
ההוטנטוטים, שהאירופאים פגשו, היו אנשים נחמדים ומכניסי אורחים. שפל המדרגה בסולם המוסר ההוטנטוטי הוא לאכול, לשתות ולעשן לבד, מבלי לחלוק את השלל עם הזולת. אחרת, בלי חיי שיתוף ועזרה, איך היו שורדים את התנאים הקשים בטבע הפראי?
למרות זאת, המציא האדם הלבן את המושג "המוסר ההוטנטוטי" כשם המותג לחברה המחייבת את האזרח לשמור בכל רגע על רכושו, כי אם גנבו לו - הבעיה היא שלו, הוא אשם בהתרשלות בשמירה על חפציו. הרי לא יעלה על הדעת לכנות התנהגות אנטי-חברתית כזו "המוסר של הסוחרים האירופאים באפריקה והודו-סין" למשל - שההוטנטוטים חסרי האונים ישאו בקלון..! בציביליזציה המותגית שלנו, אין מותגים נכונים ולא נכונים - יש רק כאלה, שתופסים אחיזה וכאלה, שלא.
ב "מטה הרוב" בעד ההינתקות היה מותג שהתמוסס וגם הרוב עצמו כבר
אינו המותג, שהוא הימור בטוח - את זה אנחנו יודעים כבר מזמן. מה שמעניין - זה כל ארוע, שבו אנשי שמאל, בפרץ נדיבות הלב של מי שחש בפעמיו של הניצחון הבטוח, מגלים את "המוסר ההוטנטוטי" שלהם: אנחנו יודעים שאין לנו רוב, אך זה כלל איננו הנושא כאן, תפסנו את המדינה בדבר הזה, שמטילה תרנגולת - וזה סופי! כל מקרה (והם לא רבים) של מסירת עדות מתוך המטבחון ראוי לעיון ותיוק למען ההיסטוריה.
בן-דרור ימיני, מותג לא קטן בעצמו,
כתב במעריב תחת תת-כותרת "לצפצף על הרוב!" בדיוק את זה: "...הנהגה צריכה להוביל. לא להיגרר. בדמוקרטיה ישירה העם מחליט על כל דבר. אבל עברנו דרך ארוכה מאז ה"אגורה" (הכיכר המרכזית) של אתונה, שבה העם החליט בהצבעה ישירה. בדמוקרטיה ייצוגית, המנהיגים מחליטים. בן-גוריון כבר אמר: 'אני לא יודע מה רוצה העם, אני יודע מה רצוי לעם. זאת היא מנהיגות'. החלטה דמוקרטית היא לא החלטה המתקבלת דווקא במשאל.
החלטה דמוקרטית היא החלטה שהתקבלה על-ידי המנהיגות. החלטה אמיצה היא החלטה שמנוגדת לדעת הרוב. אפשר למחות, אפשר להתנגד, אפשר לערער על הפרוצדורות, אבל זה לא מוריד במילימטר אחד מתוקף ההחלטה. כך שיסלח לי הרוב, יהיה אשר יהיה, הוא אינו אמור לקבל הכרעות קשות..."
אכן, דרך ארוכה עשינו מאז "אגורה" האתונאית, כאשר רק קומץ תושבי העיר, גברים חופשיים ראשי משפחות ובעלי רכוש ("דמוס") השתתפו בתהליך הדמוקרטי. לא היה להם צורך בדמוקרטיה ייצוגית: גם היום ישנם פרלמנטים בעולם, שמספר חבריהם דומה למספר המתאספים באגורה. היום כל אדם, שמלאו לו 18 שנה מתקבל אוטומטית לדמוס של מדינה, שמספר אזרחיה מיליונים.
הצורך בדמוקרטיה ייצוגית הוא קודם כל צורך טכני, על-מנת ליצור פורום בגודל סביר, שיכול לחוקק חוקים ולנהל את המדינה, אך הוא אינו מבטל את ההגדרה הראשונית של הדמוקרטיה: הרוב בעם קובע את קווי המדיניות.
בן-דרור ימיני אינו מזכיר במאמרו את "הפרט הקטן" הזה, ככל הנראה לא בזדון אלא מתוך היסח הדעת... בדיוק זה מה שקורה לכולנו: אנחנו בני אנוש, איש מאיתנו אינו יכול לבדו לראות את כל התמונה ולחשוב על כל הפרטים. מתוך היסח דעת, ידע חסר ושאר הפגמים של כל ילוד אשה, אנחנו שומטים נקודות חשובות. לא רק אדם אחד, גם תנועה שלמה בעלת אידיאולוגיה הומוגנית אינה יכולה לראות את כל התמונה, בשביל זה קיים הדיון הדמוקרטי בחברה, קביעת המדיניות על-ידי החלטות הרוב ופעולת המנהיגים המקבלים החלטות אופרטיביות, לעתים אסטרטגיות ולפעמים קשות - בגבולות המנדט הניתן להם.
בן-דרור ימיני מסגיר כאן את רחשי הלב של מחנהו, שבדרך כלל מובעים בתוך הברנז'ה הסגורה. הוא יודע, שמוחו של העם נשטף בעזרת השליטה הבלעדית בכלי התקשורת, שעליה דבר לא מאיים. למשל בצ'כיה בדצמבר 2000, כאשר מונה אדם מזוהה פוליטית לנהל את רשות השידור - המונים יצאו לרחובות וצרו על בניין הטלוויזיה.
בישראל, אפילו כאשר שולמית אלוני מינתה את מוטי קירשנבאום להשגיח מקרוב על מלאכת התעמולה - דבר לא קרה, אצלנו גם הימין שורף צמיגים רק כאשר הסוסים הבורחים מן האורווה כבר חלפו בצומת.
בן-דרור ימיני מרגיש ביטחון של בעל הבית וככזה יכול להרשות לעצמו נדיבות לב: "לא יזיק לנו אם אחד מכל חמישה מראיינים או מגישים יהיה בעל עמדות התומכות בהם [המתנחלים]." רק קראו שוב וחישבו על המלים האלו "לא יזיק לנו" - מה בדיוק עומד מאחורי "לנו" המלבב הזה! "אחד מתוך חמישה" - איזה שיפור עצום זה יהיה, זה מה שנקרא בדמוקרטיה "הוטנטוטית" לחלק את המשאב הלאומי - העיתונות המשדרת - חלוקה נכונה בין בעלי דעות שונות!
הדמוקרטיה ההוטנטוטית הזו מבטיח אי-קיום של דיון ענייני ודמוקרטי בשאלות החשובות. איך בן-דרור ימיני יודע, שהמשחקים הגיאוגראפיים האכזריים בשטחי יש"ע יועילו למצב במזרח התיכון? למה הוא טוען, שההינתקות תביא ברכה? על סמך מה הוא כותב "ההינתקות היא האינטרס הלאומי והציוני החשוב ביותר מאז מלחמת ששת הימים"? - אך ורק על סמך הידיעה (לא הנחה, השערה, סברה, חשיבה, ניסיון להוכיח...) - אלא ממש ידיעה, שהוא שייך למחנה הטובים וכל מה שנהוג לחשוב במחנה הזה - צודק וטוב בהכרח.
וכל ראש ממשלה, שמצפצף על הדמוקרטיה ועושה את מה שרוצה בן-דרור ימיני - הוא הוא המנהיג האמיתי.
ג אינני יודע (אולי מישהו מהקוראים יודע ויוכל להאיר את עיניי) למה מתי ובקשר למה באה האמירה הנ"ל של דוד בן-גוריון. בכל מקרה, השימוש, שנעשה באמירה הזו מזעזע, הוא מסמל את הוויתור מרצון על החירויות הדמוקרטיות על-ידי הדמוס הישראלי.
במשך דורות רבים חיו אנשים תחת רודנויות, כאשר המנהיגים הבלעדיים בעלי "דם כחול" קיבלו "החלטות אמיצות" בניגוד לדעת הרוב ולמען האדרת שמם. דורות רבים של רומנטיקנים ואינטלקטואלים חלמו על חירויות הפרט ושלטון נבחר, נרקבו בבתי כלא, נלחמו ומתו למען חלום החרות. באזורים נרחבים של העולם הם עדיין חולמים ונלחמים - ברם, הסתבר ברגע האמת, שרוב האנשים לא רוצים את החרות ומוכנים לוותר עליה לטובת המנהיגים, שיודעים "מה רצוי לעם". הצרפתים הצביעו במשאל עם למען הכתרת נפוליון לקיסר צרפת, הישראלים בולעים בשקט יחסי את הצפרדע המכונה "משפחת שרון".
לפני שנים רבות, תחת המשטר הסובייטי האורווליאני, כתב משורר וזמר אלכסנדר גאליץ' את המלים: "אנשים, אל פחד בפני מים ואש, אל פחד בפני מגיפה וברד, יש לפחד רק ממי שאומר: אני יודע מה הדרך הנכונה". המילים עברו מפה לאוזן והציתו את הדמיון ואת החלום. בישראל היום העיתונאים המשבחים את המנהיג, שיודע "מה רצוי לעם" - הם מותגי התרבות.
ד המחיר, שתשלם ישראל בשל החרבת ההתיישבות בגוש קטיף וצפון השומרון יהיה מחיר כבד. אנשים רבים ימותו בפיגועי טרור, הכלכלה תספוג מהלומה נוספת - סעיפי המחירון עוד רבים והמספרים גבוהים.
וישנו גם מחיר נוסף שנשלם - בקביעת התקדים. מה שאמר ב.ג., שדמוקרטיה תקינה לא הייתה ממש נר לרגליו - משמש עדיין אות ומופת. גם מנחם בגין אמר ככה ועשה אחרת, גם משה דיין אמר - נו אז הוא אמר..! בעיני רבים, משמשים כעת מעשיהם תקדים למעשי שרון והצדקתם.
מה שאירע לדמוקרטיה הישראלית בתקופה הזו יהדהד עוד שנים רבות וישמש תקדים מוצק לכל פוליטיקאי מושחת, שיקל עליו לעשות את ההיפך מההתחייבות - "הרי אפילו אריאל שרון אמר ככה ועשה אחרת, אז מי יכול לבוא בתלונות אלי, עפר לרגליו? נכון, הבטחתי, אבל התנאים השתנו וגם לא הבטחתי לקיים..."
מעתה כל מי שירצה להגיע להישג פוליטי בישראל יידע שאין צורך לנסות לשכנע את רוב האזרחים. עליו ללכת ישר לדב ויסגלס ועמרי שרון ולשכנע אותם, שזה טוב לעסקיהם. אל דאגה, תמיד יימצאו אמנון אתרוגוביץ' שם ובן-דרור ימיני פה, שיתארו את המדיניות "שטחים תמורת סגירת תיק" במלים "החלטה אמיצה של המנהיג" או "אינטרס לאומי וציוני".
ה מה היו חושבים ההוטנטוטים המקוריים, לא אלה מהסטיגמות, על השלטון בנוסח בן-דרור ימיני ושות' - כדאי לשאול אותם בהזדמנות. אותי מסקרנת השאלה, מה היו אומרים עליהם אותם ההולנדים, אשר העניקו להם את השם המעליב.
הולנד הייתה הדמוקרטיה הפרלמנטארית הראשונה באירופה, לפני אנגליה. היא העניקה לחברה הפרטית "החברה המזרח-הודית" (גם לבריטים הייתה אחת כזאת) זכויות מסחר בלעדיות ברחבי חצי עולם ורישיון להחזיק צבא פרטי על-מנת לשמור ולהרחיב את הבלעדיות הזאת. החברה נוסדה בשנת 1602 והתקיימה עד 1798, כאשר שינויים במפת המסחר העולמית הכריעו אותה.
החברה שלטה בנתיבי המסחר הימי בתבלינים ושאר המוצרים האקזוטיים מן המזרח. היא קנתה את הסחורה מן "הילידים" במחירים נמוכים מאד, אך אם העיזו הילידים, אפילו בטעות, למכור את הסחורה למתחרים, הצבא הפרטי של החברה היה עורך בהם טבח.
העובדים, הספנים והחובלים של החברה פותו בסיפורי אגדות על האפשרויות של התעשרות מהירה במזרח, אך נאלצו לעבוד בפרך בשכר זעום, חיו בתת-תנאים תברואתיים ואלפים מהם מתו ממחלות.
במאתיים שנות פעולתה של "החברה מזרח-הודו" קומץ בעלי המניות ופקידים-גנבים שלשלו לכיסיהם אוצרות על-באבא, שהיו למעשה שלל של שוד מזוין, שהתנהל על-פני שני אוקיאנוסים. מה הם היו אומרים על הגדרת הדמוקרטיה, שבה המנהיג הוא זה, שיודע "מה רצוי לעם"? נראה לי, שהם היו מבינים היטב במה מדובר, לוקחים שאיפה ארוכה מן המקטרת ומחייכים.
