החזר אגרת בית משפט - אימתי

תמצית העובדות

המבקש הגיש תביעה כנגד חברת ביטוח. בטרם נתקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק, ובהמלצת בית המשפט, הודיעו הצדדים על נכונותם להעביר את התיק להליך גישור. התקיימו חמש ישיבות גישור, שבסיומן, לטענת המבקש, נתן המגשר מתווה לסיום ההליך, אם כי לא הביא לסיום הסכסוך. הצדדים הודיעו לבית המשפט כי הגישור לא צלח, וביקשו לקבוע מועד לדיון, ואכן התקיימה ישיבת קדם משפט. בית המשפט הציע להם, כי העניין יוכרע בפסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. הצדדים קיבלו את ההצעה, בכפוף לשמיעת עדות אחת, וטיעוני הצדדים לגביה.

לאחר מכן ניתן פסק דינו של בית המשפט, אשר סיים את המחלוקת על בסיס טענות הצדדים. משניתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה להחזר אגרה, לאור הליך הגישור, ובטענה חלופית, לפיה לא נערכה ישיבת קדם משפט ראשונה. הרשם דחה את הבקשה להחזר אגרה, בקובעו כי אינו מוסמך בגדר התקנות להשיב את האגרה, מקום בו לא הסתיים הליך הגישור בהסכם מחוץ לכותלי בית המשפט. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש, תוך אימוץ נימוקי הרשם, ולאור העובדה, שההליך לא הסתיים בפשרה בטרם התקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה, ואף לא הסתיים בבוררות או פישור, כמשמעם בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט. מכאן הבקשה דנן.

ההחלטה

הוחלט לדחות הבקשה, משנקבע כי עניינו של המבקש אינו נכנס באף אחת מן החלופות המוכרות בתקנות לענין השבת אגרה.

נקבע - תקנה 15(א) לתקנות בית משפט (אגרות) אינה חלה על ענייננו, הן משום שההליך הסתיים לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה, והן משום שלא ניתן לומר על ההליך כי הוא "הסתיים בפשרה". פסק הדין שניתן במקרה דנן, על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, מהווה אקט שיפוטי, שבו מפעיל בית המשפט שיקול דעת ומכריע בסכסוך, להבדיל מסיום הליך בפשרה, שמשמעה, סיומו הסופי של הליך על יסוד הסכמת הצדדים ובלא מעורבות בית המשפט, זולת - לכל היותר - מתן תוקף של פסק דין לפשרה זו.

נקבע - אף תקנה 15(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), המתייחסת להליך ש"הסתיים בהסדר פישור", אינה חלה בענייננו, שכן אף אם נקבל את טענת המבקש, כי הליך הגישור תרם באופן משמעותי להקטנת הפער בין הצדדים, הרי לא ניתן לומר, כי הסכסוך הסתיים בהסדר, שכן לאחר תום הליך הגישור נדרש בית המשפט להכריע בסכסוך, תוך הפעלת שיקול דעתו על בסיס עדויות וטענות הצדדים.

נקבע - התקנות כמתכונתן עתה אינן כוללות הסדר, החל על מצבי ביניים, שבהם ההליך לא הסתיים בפשרה או בהסדר פישור, אך הסכמות דיוניות בין הצדדים, ובכלל זה הליכי פישור שצמצמו את המחלוקת בין הצדדים, הביאו לייעול ההליך השיפוטי, וקיצרו את הדרך למתן פסק הדין. התקנות אף אינן כוללות הוראות ביחס להפחתת אגרה, מקום בו הסכימו הצדדים למתן פסק דין בדרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. טוב היה אילו נתן מתקין התקנות את דעתו לאפשרות להתחשב בקיצורם של הליכים, פרי הסכמות דיוניות בין הצדדים, לענין השבה, ולו חלקית של האגרה, על-פי הענין.

- לפסק הדין המלא