איך מנצחים את הטרור

מספרים על המלך ויליאם השלישי, שבאחת ממלחמותיו התחפש לאדם פשוט, כדי לחדור למדינת האויב ולרגל אותה. אחד השוטרים זיהה אותו ופתח במרדף אחריו. המלך המחופש נס על נפשו ונכנס לרחוב ללא מוצא. המלך הגיע לאחת מהחנויות אשר היו ברחוב ללא מוצא, שהייתה חנות של יהודי. ויליאם מיהר להיכנס לתוכה והתחנן בפני היהודי להצילו. הוא הבטיח לשלם הון רב למצילו. היהודי בראותו אדם בצרה, מייד נחלץ להצלתו. הוא הטמינו בחדר פנימי והניח על גבו שקים ריקים רבים מספור.

מייד לאחר מכן, התפרץ השוטר לחנות היהודי, מתנשף וזועם, כצייד שטרפו מאיים לחמוק ממנו. איפה אותו אדם שנמלט מכאן? צעק השוטר על היהודי. השוטר החל לחפש ולהפוך את כל מה שנמצא בחנות. היהודי היתמם: לא ראיתי שום אדם. השוטר המשיך בחיפושיו, הגיע לחדר הפנימי, זרק לכל עבר מכל הבא לידו, הגיע לערימת השקים, החל להשליכם, אך התייאש מחיפושיו, איים, קילל ולבסוף יצא מחנותו של היהודי.

לאחר שהסכנה חלפה, חזר היהודי אל החדר הפנימי, בישר למלך שהסכנה חלפה, ועזר לו לחזור לעשתונותיו. המלך לא פסק מלהודות ליהודי, ואכן הבטיח לו שבעוד זמן קצר, כשיכבוש את העיר, יבוא היהודי על שכרו. הבטיח, וקיים. בטרם קיבל היהודי את שכרו, שאל לפתע את המלך: איך הרגשת כאשר כמעט נתפסת?

המלך ויליאם מאוראנז' (כתום) נתקף זעם, ציווה לערוף את ראש היהודי בגיליוטינה. היהודי התחנן על חייו. רגע לפני העריפה שאל המלך את היהודי: איך התחושה רגע לפני עריפת ראשך? אוי... אל תשאל... אי-אפשר לתאר את זה במילים... ענה היהודי בפחד המוות. אז ציווה המלך ושיחרר אותו. המלך ויליאם ידע כי לא יוכל להמחיש ליהודי את תחושת חרדת המוות, אלא אם כן יביא אותו למצב דומה. כשהוא עצמו ייקלע למצב דומה, הוא יידע וייטיב לחוש את תחושתו של המלך, בהיותו נרדף וכבודו נרמס, וחייו תלויים על חוט השערה.

רדיפה ושעבוד

סיפורנו, יש בו בכדי לפענח לנו את פרשת יוסף ואחיו, אשר התנכלו לו, ביקשו להרגו, והשליכוהו אל הבור הריק, אשר אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. האחים חשדו שיוסף המביא דיבתם רעה אל אביהם, אשר חולם חלומות בהם אחיו משתחווים לו, מבקש את רעתם, רודף אותם, ורוצה לשעבדם אליו. לכן, הם נהגו בו כאויב.

יש בסיפורנו, בכדי לפענח את פרשת מכירת יוסף שבימינו, את פרשת מכירת גוש-קטיף, תוך גירוש מתיישבים חלוצים סרוגים וגם כאלה שכיפת שמיים על ראשם. האחים השולטים ביד רמה בתקשורת ובבית המשפט העליון, חושדים בציונות הדתית, שהיא מבקשת רעתם, רודפת אותם, ורוצה לשעבדם אליה. לכן, הם נוהגים בציונות הדתית ותומכיה, כאויב. זו טעות נוראה שמכונה: שנאת אחים. סיבת חורבננו מאז ועד עתה.

כותב הרמב"ן על אחיי יוסף שמכרוהו: חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו?!" (בראשית מב, כא-כב). כך גם כתב הספורנו: "בהתחננו אלינו ולא שמענו - והיינו אכזרים נגד אחינו, אף על-פי שחשבנוהו לרודף היה לנו לרחם בהתחננו". הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר', ממקד את הטענה על אכזריות כנגד שמעון ולוי, שהם היו אלו שהתאכזרו ליוסף יותר מכל. כמה תחינות מפילים המתיישבים החלוצים ביהודה ושומרון וחבל עזה, בפני בית המשפט העליון, ולא הועילו להם, בדיוק כפי שלא מועילים כל תחינות קורבנות הטרור הערבי, לנהוג באויבינו הערבים, כפי שנוהגים באויבים מרושעים. את הרחמנות שביקשו המתנחלים ולא קיבלו, מקבלים דווקא חברי הכנסת הערבים והרש"פ והחמאס ושאר אויבי המדינה היהודית והעם היהודי.

לא שמענו

ועתה, בדיוק כמו שההשגחה העליונה ויוסף לימדו את אחיו, בדרך של התנסות אישית, מהו מחירה הנורא של קהות חושים אל מול תחנונים, כך גם ההשגחה העליונה מלמדת את אזרחי מדינת ישראל, מהו מחירה הנורא של קהות חושים, בעת אשר כולם כאחד נמצאים תחת איום טרור, בכל מקום ובכל עת, ואין מושיע להם, לא מבית המשפט העליון ולא מהמפלגה הגדולה ביותר בישראל, שהיא התקשורת הישראלית. הישועה תבוא, בדיוק כמו בפרשיית יוסף ואחיו, רק בהודאה: "ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו!". אטימות הלב שחזרה על עצמה גם לנוכח קריאתו של ראובן: "הלא אמרתי אליכם לאמור, אל תחטאו בילד, ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש". כך דמיהם של מגורשי גוש-קטיף, עמונה, מיגרון, גבעת האולפנא, צפון השומרון, קורבנות הטרור הערבי, קורבנות הטילים בשדרות ובנותיה, קורבנות רדיפת השמאל, כולם צועקים מן האדמה, ומכריחים את האחים להגיע למסקנה ברורה: "ויאמרו איש אל אחיו: אבל אשמים אנחנו, על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת".

בשעה שניתנה רשות למשחית להשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע. המשחית הערבי, המוסלמי, לא יפסיק, כי מן השמים נתנו לו רשות. רק כאשר אומות העולם יעשו תשובה על מכרם את מדינת ישראל, רק אז ינצחו את הטרור האיסלאמי השוטף ומטביע אותם. רק כאשר מדינת ישראל תלמד את הלקח, נעשה תשובה גדולה, נתאחד כולנו כאחים ונתפלל לאלוהים יחד שיכפר בעדנו, תיפסק הגזירה הרעה מעלינו, ותתהפך על אויבינו האכזריים, עד כלותם מעל פני האדמה.