גהנום

ימין איננו מגונה, שמאל איננו נאור, או בהיפוך הסדר. ההיסטוריה צפופה מהכיל אישים אצילי נפש מן הימין ומן השמאל (למן היום שהתחילו להזדקק לאבחנה השאולה הזאת) שהיטיבו עם האנושות, עם רבים ועם יחידים, וקיימו אותם, וחרפו נפשם להחיותם, בני כל העמים ומאמיני כל הדתות, ואישים שהרעו עם האדם ורדפו אותו, וזממו לכלות כל מי שלא היה צל מצילם ולא נשם רוח מרוחם ואשמו לעד בשפיכות דמים. קנה המידה ליושרה תלוי על בלימה, מי שנוטל - תהא השקפת עולמו אשר תהייה - יישר אורחותיו, מי שאינו נוטל - לא מפני שהוא ימין ולא מפני שהוא שמאל אלא מפני שאין לו עניין במה שתלוי על בלימה, אוי לנו מעונשו.

אילו השכילו הכל לראות נכוחה, לא היו בתוכנו משסים הבאים חשבון עם השקפת עולמו של הזולת כאילו האחת מגונה והשנייה נאורה, או בהיפוך הסדר כאמור. הרואה את העולם דרך הפריזמה הימנית ושואל את נפשו לתקן אותו על-פי אמונתו, אינו טוב יותר ואינו ישר יותר ואינו צודק יותר ואינו חכם יותר ואינו מסוכן יותר מן הרואה את העולם בפריזמה הקרויה שמאל ומבקש לתקן אותו על-פי נטיות ליבו. המחלוקת בין השניים היא בסופו של דבר לשם שמים, וסופה להתקיים. לא יהיה עולם בו הכל ייראו את הכל בעין אחת. המאבק בין השקפות עולם מגוונות הוא מאבק עדי עד. לולא בורך להיות מאבק תמידי, הייתה הארץ כשממה הנשארת אחרי מחנה ל'חינוך מחדש' שכל מי שנגזר עליו להתיישר שם גווע כיער שהכתה אותו בצורת ארוכת שנים. השמאל מקיים את הימין והימין מקיים את השמאל וכולנו משולים כנהר שאם יש לו רק גדה אחת הוא פרוץ משני גדותיו.

מימין ומשמאל

אבל איננו משכילים לראות נכוחה, ואיזה שטן הלבוש בגדי מלאכים מרקד בינינו ומשביע פתאים מן הימין להאמין כי הם שלוחי האלוהים ועליהם להמית עצמם על עקירת השמאלנים, ומיד, באין רואה, את הפתאים מן השמאל כי הם, רק הם המה שלוחי עליון ואלא אם כן ייהרגו על קידוש חיסול הימין הם יחובו חובת גלות. והפתאים - משכילים ושאינם משכילים, שועים וענווי ארץ, עתודים מקרנפים בעלי שם וכבשות שאין להן שם אלא כבנות עדרים - מימין ומשמאל, נכנעים לשטן שיכול לומר כל שהוא רוצה בשם אלוהים כי אין לו אלוהים, הופכים יחדיו, מימיניים כמשמאילים, את הארץ הזאת הנהדרת לגיהינום. וקשה, קשה כשאול להיווכח כי לא השטן עושה גיהינום, אלא אנשים, במו ידיהם הדוחות, במו רגליהם המבעטות, במו לשונם המשולחת, במו איוולתם.

איוולתם? אכן, איוולתם. הרי יכול איש הימין להימנות עם אצילי הנפש הנאורים ולהיות ימין מזוקק בהשקפת עולמו ובאיוולתו הוא בוחר להיות חשוך ומאיים, ויכול איש השמאל להימנות עם אצילי הנפש הנאורים ולהיות שמאל סגולי ונאמן לתורותיו, ובאיוולתו הוא בוחר להיות מטיף ונוקם, ובסכלות שאין לה כפרה הופכים הפתאים מזה ומזה לסוכני מחלוקת המבלעת את כל החולקים בבור שהם עצמם כורים בתשוקה, ואין לאף לא אחד מהם קיום.

איוולתם? אכן איוולתם. הרי ברי גם לאלה גם לאלה כי המאבק על הדעות איננו מוכרע במאבק על השלטון. היום אתה ומחר אני. מפני הפחד הזה, מדמים אלה לנפשם כי ראוי לדאוג היום שלזולת לא יהיה מחר, או בהיפוך הסדר, אבל המחר יבוא, וישחרר את כוחותיהם של אלה המבקשים להבטיח שלטונם לעד על-ידי הדברת יריביהם אחת ולתמיד, וחזור חלילה. חריזת שור בחמור, "הון-שלטון", "עיתון- שלטון", מתעשרת בעוד חרוז כזה, "קלון - שלטון". למה? הכרחי? איוולת! ... כי מה לעשות, "על דאטפת אטפוך - וסוף מטייפייך יטופון" ובעברית שלנו, "על שהטבעת-הטביעו אותך וסופם של מטביעיך שייטבעו גם הם", ואין חכם בארץ שלא למד את המשנה הזאת באבות, ונזהר ממנה שבע אזהרות, אלא אם כן האיוולת מסכסכת דעתו!