הגדרת דו-קיום פירושו יכולתם של אנשים בעלי רקע אתני ודתי שונה לחיות יחדיו מתוך כבוד הדדי, הבנה ושיתוף פעולה".
בעקבות הרצח המתועב שבוצע בדיזנגוף תל אביב על-ידי ערבי מערה, התחילו כולם לעסוק בדו-קיום בין ערבים ליהודים. זה בא על-רקע של אישור תוכנית בת 10 מיליארד שקל לצמצום הפערים בין האוכלוסייה היהודית לערבית ומיעוטים אחרים שאושרה לאחרונה בממשלה, כיוזמה ממשלתית ולא של הנציגים הערבים בכנסת.
דודו של הרוצח אמר כי אין דו-קיום, והם "טעונים", כי אין הם אזרחים שווי זכויות, אלא מסתכלים עליהם כמטופלים. זו באמת הגדרה מרחיקת לכת. הבה נבחן האם יחסנו לערבים ובני המעוטים בכלל בחברה הישראלית עונה על ההגדרה לדו-קיום?
ראשית למיטב ידיעתי עד כה מי שרצח יהודים בתוך הקו הירוק (פרט לעבריינים) היו ערבים, ולא זכורים לי מקרים הפוכים. שנית המעוטים זוכים לכל הזכויות המוענקות ליהודים. מאידך הערבים לא משרתים בצה"ל ו/או שרות לאומי.
הערבים מתבדלים מהיהודים, אינם מרשים להקים שכונות יהודיות בסביבתם לעומת זאת הם מגישים בג"צים כאשר לא מתירים להם לגור בישובים יהודיים (חריש לדוגמה). כשמפקיעים אדמות לכבישים מחלפים מסילות ברזל, אצלם זה דיכוי וגזל, זה שהם אמורים להשתמש בכך זה לא רלוונטי.
האוכלוסייה הערבית בונה בתים צמודי קרקע, ואינם מנצלים את פוטנציאל הקרקע המצוי במחסור בצורה נבונה, כפי שנעשה במגזר היהודי. החוק נעצר בפאתי הישובים הערבים, והם אינם מאפשרים לו להיכנס לתחומם, ועם זאת הם מקטרים שלא משליטים אצלם את החוק.
ולבסוף הם מצביעים לכנסת ובוחרים את נציגיהם למליאת הכנסת, אולם אינם רוצים להשתתף בקואליציה כלשהי לא מימין ולא משמאל. נציגיהם עוסקים בהסתה נגד מדינת ישראל, הם תומכים תמיכה בלתי מסויגת בפלשתינים, והראיה היא משט המרמרה בה השתתפה
חנין זועבי.
אז איזה מין דו-קיום רוצים ערביי ישראל, שבו הם ייהנו גם מזכות השיבה, בדרך להשיב להם את מדינת ישראל כולה כשהם יהיו הרוב. או שמא הם יפנימו כי מדינת ישראל היא עובדה קיימת ומן הראוי שהם ישתלבו בה השתלבות מוחלטת ואמתית כשכנים טובים.
