בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
איך החברה הערבית, תופסת את הוויכוח הפוליטי בחברה הישראלית? מה חשוב בתרבות הערבית יותר מכל חדשנות וקידמה?
|
טעם ההישרדות [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
|
"אתם כמו לימן שנסחט, אך אצלכם המיץ לא נגמר. הצד הערבי יתנהג כך כל עוד לא יתקל בגבול. חברה מערבית לא אוהבת הפגנת כוח והמפגש הבין תרבותי הזה קשה לה במיוחד. זוהי חברה נרציסטית, מרוכזת בעצמה, שכבר שכחה את טעמה של הישרדות, כישוריה החברתיים נמוכים ואפשר להתל בה כפי שעושה אירן. זוהי חברה החשה רגשות בספקטרום של ריקנות, בדידות, ייאוש, דכדוך, אמביולנטיות וכדומה ולא של פחד, כוח, קנאה, נקמה, שנאה וכיוצא באלה" ( מוחמד דחלאן, מראשי הפתח והביטחון המסכל בעזה לשעבר). התנועות הישראליות, 'אם תרצו' עם קמפיין "השתולים", ו'שוברים שתיקה', שגובה כביכול עדויות שנויות במחלוקת מחיילים משוחררים, כאלה שלדברם שירתו בשטחי איו"ש וחבל עזה, הינם כפי הנראה התנועות הדומיננטיות ביותר כיום במפת הפוליטיקה של החברה הישראלית. הרבה רעש, ביקורת, וסלידה היו בתקופה האחרונה, סביב הארגונים הללו. כל משנה מצד שני הארגונים מתקבצת סביב הצטדקותה הנרטבית, אף לא גורם ממובילי הארגונים באמת חקרו לעומק או חוקרים את הצד שבעקבותיו ועקב התנהלותו למעשה קמו הארגונים הללו, כל צד מהסיבות האידיאולוגיות המסורתיות בישראל.
|
|
לא סומכים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
החברה הערבית ברובה היום מעדיפה את הביחד לא פחות ולא יותר ממדינה פלשתינית עצמאית
|
▪ ▪ ▪ |
החברה הערבית פלשתינית בשטחי איו"ש ורצועת עזה, ושותפים להם הערבים הישראלים/פלשתינים, מרביתם מתבוננים באופן כללי על האווירה, ונמשכים עוד יותר למאבק המשותף בישראל, מאשר בהשקעה בעצמם. אם עדיין ישנם כאלו שעדיין לא הבינו, החברה הערבית ברובה היום מעדיפה את הביחד לא פחות ולא יותר ממדינה פלשתינית עצמאית. דווקא מדיניות הפרדה בין העמים שהיא רעיון מערבי וציוני, לעתים קרובות די מערער את ביטחונם שמצריך ברמת הכלל מבחינתם גבולות וסמכות ברורה, וזהו עניין שבו הם מתכחשים בינם לבין עצמם. החברה הערבית פלשתינית לרוב לא מסוגלת לסמוך על כך שיהיו אצלם כאלו שהם בעלי כישורים אידיאלים שאמורים לנהל מדינה, לפחות לא מדינה ברמה המתקדמת האפשרית. לכן, כמעט בכל מצב ולאורך ההיסטוריה מאז הוקמה מדינת ישראל, הפלשתינים מגדירים עצמם באמצעות "ההתנגדות העממית" הרבה יותר מאשר באמצעות "כן לעצמאות ושלום מדיני". כך למעשה הם נשארים בתחום המאבק והעימות מול ישראל, במקום בהשקעה קולקטיבית פנימית לעצמם. כמו שזה נראה לפלשתינים, קשה מאוד העובדה שיום אחד אולי הם יצטרכו להיפרד מישראל. זה משתקף בפיגועי ההתאבדות השונים שהיו, בהם המחבלים בחרו למות יחד עם קורבנותיהם, ונוסף על כך בכמיהה למדינה הדו- לאומית בה הם חפצים ביום מן הימים להפוך לרוב. בכלל נראה שהפלשתינים, זקוקים לישראל הרבה יותר ממה שהנהגתם המסיתה מציגה להם.
|
|
סולדין מהסיסמא [צילום: גילי יערי/פלאש 90]
|
|
|
|
אנשי שמאל לעומת זאת, בדרך כלל מתעלמים מהשקרים שיוצאים מההנהגה הפלשתינית, כל זאת בתקווה כי בדיון רציני, מעמיק ופשרני, הפלשתינים יציגו יותר כנות ורצינות לשלום או לפחות להסדר הסכסוך. | |
|
|
|
בשמאל הישראלי ישנם אנשים שהם בהחלט מערבים, אינדיבידואלים, ליברלים ונפרדים
|
▪ ▪ ▪ |
הגי'האד בישראל והתלות בה, ניתנים למדידה בעת ובעונה אחת. חברת החשמל הישראלית שמספקת עבורם מקור אנרגיה בסיסי, העברת המים כמקור קיומי בסיסי, והטיפולים הרפואיים המוקדשים לפצועים הפלשתינים בבתי החולים בישראל וכיו"ב. לכן מובילי הדעה מהקצוות הפוליטיים בישראל אינם יכולים להציע לפלשתינים את הביחד ההירואי, וזאת משום שבשמאל הישראלי ישנם אנשים שהם בהחלט מערבים, אינדיבידואלים, ליברלים, ונפרדים. ואילו בימין הישראלי, ששם אולי עצם המחשבה פועלת בדרך כלל בצורה אימפולסיבית רגשית וחמה יותר, אינה מסוגלת להציע להם את מקומם העצמאי בתוך חלקת הארץ יחד עם כל תנועת ההתיישבות באיו"ש. הפלשתינים בעצם מציגים עמדה נסתרת תחת מאבקם, בה הם בכלל סולדים מהסיסמה של "שתי מדינות לשני עמים", הם מעוניינים יותר שישראל תקים להם את המדינה שלהם. הפלשתינים באופן כללי גם סולדים משפה שמושרשת על "אני", שפתם היא "אנחנו". בשפת הדעות הישראלית, אנשי ימין יטענו כי לא ניתן בכלל לסמוך על הפלשתינים, ומציגים טענות שעל פיהם מוכיחות זאת כמו אבו עלא, שהיה מראשי הנציגים במשא-ומתן מטעם הפלשתינים ואחד מספריו האוטוביוגרפיים, ציין כי עארפת מלכתחילה לא התכוון לעמוד בהסכם אוסלו, ואיך צהלה המשלחת הפלשתינית כאשר פסגת קמפ דיוויד בתקופת אהוד ברק נכשלה. אנשי שמאל לעומת זאת, בדרך כלל מתעלמים מהשקרים שיוצאים מההנהגה הפלשתינית, כל זאת בתקווה כי בדיון רציני, מעמיק ופשרני, הפלשתינים יציגו יותר כנות ורצינות לשלום או לפחות להסדר הסכסוך. נוסף על כך, אנשי שמאל מצביעים על כך שגם מהצד הישראלי מציגים (אמנם בצורה שונה) שקרים לגבי פתרונות מדיניים. שני המחנות, גם מהימין וגם מהשמאל בישראל יודעים שישנם עניינים שבהם הצדק נמצא אצל כל אחד מהם. מה שככל הנראה לא נטמע, מובן או ידוע על-ידי שני המחנות בישראל, הוא קולקטיב חברתי שבו השקר הוא שימוש לגיטימי של חכמת רחוב. לכן לא ניתן להציג טענות לשקרן שהרוויח משקרנותו, כמו שלא ניתן לבוא בתרבות המערבית, למי שבעל כישורים עדיפים. בחברה הערבית, האמת אינה קודש הקודשים. היא פחות חשובה מקשר משפחתי או חברתי עמוק, זו חברה שבה הקשר נתפס כחשוב יותר מן האמת, ובנוסף יש לו ערך בסיסי של הישרדות. הקשרים חשובים יותר, הנאמנות בתוך הקבוצה חשובה יותר.
|
|
לא רוצים קשר [צילום: עבד רחים חטיב/פלאש 90]
|
|
|
|
הכשל התפיסתי נמצא בכך שבאינדיבידואל המערבי, ישנו חוסר הבנה בה באופן כללי בן השיח מהחברה הערבית, פשוט אינו מעוניין בשלום שמציע לו בן המערב. | |
|
|
|
שני המחנות, לא מכוונים לצורה של קשר אמיתי עם הפלשתינים ● השמאל בישראל מכוון לקשר המבוסס על התנשאות, והימין בכלל לא מעוניין בקשר, אלא בהתעלמות ובדחייה
|
▪ ▪ ▪ |
בחברה הערבית, רואים באופן כללי את הקשר כעיקר ולא את ההסכם. אפשר לתאר זאת בצורה כזו שאחד מבניה של החברה הערבית יכול לשקר אבל גם לעשות הרבה בשביל קשר הדוק, הרבה יותר מאשר הוא יעשה עבור עצמו. חתן פרס נובל לספרות, המצרי נגי'ב מחפוז תיאר את חוסר התקשורת שבין הפלשתינים לבין ישראל בכך, שעל ההנהגה הישראלית לדבר על מה שמשותף, ולא על מה ששונה ומפריד. לנסות להעביר את המסר הרגשי שנכון לשני הצדדים בשפה של "יחד", שפה שנותנת בסופו של דבר כבוד, ולא מדברת בהתנשאות על היפרדות מערבית ליברלית. בחברה הישראלית, תופסים גם את הקשר עם הפלשתינים בחילוקי דעות של ימין ושמאל. אנשי ימין רואים אותו כמיותר, ולא בצורה כזו שבה ישראל זקוקה לקשר שכזה. אנשי שמאל, מעוניינים בד"כ במזרח תיכון חדש בו החברה הערבית, היא בעצם חברה נחשלת, חברה שזקוקה לעזרה וקידום מבחינתם. השמאל הישראלי אינו מתכוון להיתפס ככזה, זו פשוט עניין של תרבות נרציסטית שרואה רק את עצמה, ולמעשה מרבית החברה המערבית חוטאת בה. למעשה שני המחנות, לא מכוונים לצורה של קשר אמיתי עם הפלשתינים. השמאל בישראל מכוון לקשר המבוסס על התנשאות, והימין בכלל לא מעוניין בקשר, אלא בהתעלמות ובדחייה. הפלשתינים בפרט והחברה הערבית בכלל, צריכים קשר המבוסס על הביחד. הם באופן כללי מעדיפים קרבה והזדהות בצורה הדדית, על פני כל חדשנות וקידמה. הם זקוקים כחברה, לקשרי המשפחה, לקשרי אחים גם עם זה עלול להגיע בהקשר של דה-אינדיבידואציה, ולכן כל גורם זר עלול מצידם להיתפס כאויב חתרני. "אשליית השלום המערבית", היא סוג מסוים של כשל בתפיסה הבנתית. היא כמובן נמצאת בשיעור די גדול, בחוגים לא מעטים של אנשי שמאל. הכשל התפיסתי נמצא בכך שבאינדיבידואל המערבי, ישנו חוסר הבנה בה באופן כללי בן השיח מהחברה הערבית, פשוט אינו מעוניין בשלום שמציע לו בן המערב. הסכם שלום שכזה, מאיים על התרבות הערבית, על הלכידות והקולקטיב הערבי, ולכן בן החברה הערבית אינו מעוניין לוותר על היקר לו. מבחינה בינלאומית, ישראל באופן כללי כחלק מספיגת התרבות המערבית אינה נותנת משקל יתר לדעת העולם. לעומת זאת החברה הערבית כקולקטיב, מעניקה משקל מאוד משמעותי. לכן גיוסן של מדינות נוספות ובפרט המדינות המוסלמית, עוזר במידה לא מעטה ובמיוחד בתקופות בהן לרחוב הערבי יש משקל לא קטן. הטעות בה שוגה ההנהגה בישראל פעם אחר פעם, היא ביחס שלה לעולם הערבי שמתבטאת בהשלכת החשיבה האינדיבידואלית מערבית. זה גם עובד לגבי החברה הערבית, שממעטת להיפתח ולהבין את דרכי החשיבה המערבית. בישראל מתקשים להבין עד כמה החברה הערבית תלויה בסמכות ואחד בדעת השני, מתקשים להבין עד כמה בחברה הערבית נזהרים בלשונם. עד כמה שם חוששים להביע את דעתם בצורה עצמאית, לכן כל עוד בישראל יפנו אל החברה הערבית בצורת חשיבה מערבית, ההנהגה הישראלית לא תצליח לקלוט שחברה זו לא נמצאת איתם. החברה הפלשתינית לעומת זאת תופסת את החברה הישראלית כתלויה בסביבתה הערבית, יותר ממה שהיא באמת תלויה בסביבה זו.
|
|
תאריך:
|
03/02/2016
|
|
|
עודכן:
|
03/02/2016
|
|
דביר מור
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
כבש 44
|
3/02/16 13:49
|
|
|
|
ב.ל
|
3/02/16 20:14
|
|
2
|
|
פ.ר.
|
3/02/16 18:33
|
|
3
|
|
משה מיכאל
|
4/02/16 07:18
|
|
במאבק הפוליטי המתעצם בישראל, כאשר שמאל וימין לפותים זה בזה, נראה כי ההכרעה עוד רחוקה (אבל קרבה, מדי יום). מבצבצים אל פני השטח מפעם לפעם גם מאבקי משנה המאירים זוויות שונות של הסכסוך הקשה הזה, ומוכיחים כי הוא פלש אל כל תחומי חיינו.
|
|
|
באחרונה גברו ההצהרות של גורמים בכירים בתנועת חמאס בדבר "הפתעה" שמתכננת הזרוע הצבאית של התנועה לישראל, מהות ההפתעה קשורה בהתקפה צבאית מקדימה על ישראל. הראשון להודיע על ההפתעה הצפויה היה אסמעיל הניה, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס.
|
|
|
ארגון חמאס הודה (יום ד', 3.2.16) כי שניים מאנשיו נהרגו בקריסת מנהרה שנחפרה במרכז רצועת עזה. הודעה על כך נמסרה על-ידי גדודי עז-א-דין אל קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס.
|
|
|
זה הזמן ש"המחנה הציוני" חייב למצוא דרך להצטרף לקואליציה כדי להוות מחסום להובלה של "הבית-היהודי" למדינה דו-לאומית, מצד אחד, ולהקצנה החרדית מצד שני, בעיקר לתת-גיבוי לראש הממשלה במאבקים המדיניים, וגם לסייע להקל כלכלית על המעמד הבינוני והנמוך בארץ. ההבדלים בתפישות של נתניהו והרצוג הינם ברי גישור, וההקצנה האופוזיציונית (לטובת השמאל) של "המחנה הציוני" בחודשים האחרונים הביאה לירידתם המשמעותית בסקרים.
|
|
|
מן הראוי להודות שמנהרות החמאס לא אמורות להפתיע אותנו. כתובתן חקוקה זה מכבר על הקיר ודבר קיומן ידוע מראש. מן הסתם יש בהן קריאת-השכמה למה שצופן לו הקיץ הבא.
|
|
|
|