קמפיין השתולים עורר סערה, אחת מני רבות אצלנו, ועלה בדעתי לבדוק על מה יצא הקצף. כמי שעוסק בשתלנות, המושג שתיל או שתול תמיד נתפס אצלי כמושג חיובי, אבל זה כמובן לא מספיק. חוויה אישית כזו או אחרת אינה מהווה מדד אוביקטיבי. הלכתי לבדוק במקורות. הפסוק הראשון שעלה בדעתי הוא מתהלים (פרק צב): [יד] שְׁתוּלִים, בְּבֵית ה'; בְּחַצְרוֹת אֱלֹקֵינוּ יַפְרִיחוּ. ועוד פסוק מתהלים (פרק א): [ג] וְהָיָה—כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ—וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל... הפרק מתחיל בפסוק: [א] אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים... גם הנביא ירמיהו (פרק יז) מדבר על הבוטח בה' ומדמה אותו לעץ השתול על מים. ואולי זה הרעיון, שתול חיובי הוא מי ששתול על מים.

מקור החיות

על הפסוק (ישעיהו נה): [א] הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם... אומרים חז"ל ומובא במפרשים שהמים הם משל לתורה. מכאן שהשתול החיובי, במודע או שלא במודע, שורשיו הרוחניים מחוברים לתורה הקדושה. נזכרתי גם במימרא של הגמרא (יומא לח/ב): אמר רבי יוחנן: ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין - עמד ושתלן בכל דור ודור. צדיקים אלה אנשים שכל מהותם היא החיבור לתורה הקדושה. ככל שהוא מחובר יותר, הוא יותר צדיק. ומכיוון שכל החיות של העולמות עוברת דרך התורה, הרי שהצדיק הוא המקיים את העולם. לכן ממשיך שם ר' יוחנן ואומר: אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנאמר: (משלי י) וְצַדִּיק, יְסוֹד עוֹלָם. והחיבור של כל יהודי לתורה הקדושה הוא בחיבור מלא לפרשת השבוע, פרשת משפטים.

לבחור את השדה

הפרשה הזאת היא הפרשה השמונה עשרה, ח"י, בתורה ובה צפונה החיות של עם ישראל. שורשיו של כל יהודי אמורים להיות מחוברים לפרשת השבוע משפטים הבאה בהמשך ישיר למעמד המכונן של מתן תורה בהר סיני. אלא שליהודים ניתנה בחירה חופשית; לשמחתנו, הרוב שתולים בתורה, בערוגה של פרשת השבוע, אבל יש כאלה שבחרו להישתל בשדות אחרים, שדות שאינם מצמיחים מזון (רוחני) שיש בו חיות אמיתית. הבעיה היא שהשדות נראים דומים והשתולים בהם אפילו טוענים שהם עדיפים על השדה המקורי של תורת ישראל. לכן, כאשר צועקים כנגדם כי הם שתולים בשדות זרים עם כל הנזק הכרוך בעובדה זו, הם מתקוממים וטוענים שמדובר בהכפשה ובהסתה ר"ל.

הטובים נשללים

ככלל, אנחנו מעדיפים להפנות את הזרקור אל הטוב. השתולים שבמקורות המצוטטים לעיל רובם ככולם חיוביים כי זו דרכה של תורה, להתרכז בטוב וכך להעצים אותו. אלא שפה ושם חייבים גם להצביע על הרע כדי שנדע ממה להתרחק. גם בפרשת השבוע יש לנו 'מצוות עשה' טוב, ו'מצוות לא תעשה' רע. והנה מצאנו שתולים לא חיוביים במקורות. אומר הנביא ישעיהו (פרק נט): [טו] וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל; וַיַּרְא ה' וַיֵּרַע בְּעֵינָיו, כִּי-אֵין מִשְׁפָּט. מה ההבדל בין משתולל ובין שתול? אומרים המפרשים, שכאשר השקר משתלט על השיח הכללי בחברה כלשהי, הרי מי שמתעקש לדבוק באמת נשלל לחלוטין. מצביעים עליו כעל עוכר ישראל ר"ל, מסית ומדיח.

עולם הפוך

והרי השקר משתלט על השיח כאשר נשתלים בשדות זרים וטוענים כי אלה השדות הנכונים להישתל בהם. ממילא שוללים בתוקף את מי שמתעקש להישאר שתול בשדה המקורי. ואם הוא גם מפגין בגאון את עובדת חיבורו לשורשיו המקוריים, הריהו מתויג כעוכר ישראל ו"החוק" רודף אותו כאילו היה אויב מסוכן. עולם הפוך. הזכרנו קודם שהנביא ירמיהו מדמה לעץ שתול על מים את הבוטח בה'. זה הניגוד החיובי לאדם שמעדיף לבטוח באדם, בעצמו או באדם אחר, שהוא דומה ל"עַרְעַר בערבה". שם אין מים ולכן גם אין פריחה, אין פירות ואין יציבות. המוזר הוא שאלה שבחרו להישתל בשדות זרים הם מיעוט מבוטל מבחינה מספרית, אבל הם שולטים על השיח הציבורי עד שנדמה כי הם הרוב.

בכל זאת נחמה

וגם מי שבחרו להישאר שתולים בשדה המקורי, מתבלבלים לפעמים בהשפעת השיח הרעשני ומשרתים, במעשים ובמחדלים, את השתולים בשדות זרים. כך קורה שמערכת הביטחון רודפת אחרי כל הפרת חוק לכאורה, של יהודים, ומעלימה עין מאלפי הפרות חוק מוכחות של אויבים. כך נוצר מצב בלתי נתפס שנערי הגבעות אוהבי ישראל מכונים טרוריסטים בעוד את הטרוריסטים האמיתיים אנחנו ממשיכים לממן. אותם ואת מערכת ההסתה המשומנת המניעה אותם. ואחרי כל האמור לעיל לא נותר לנו אלא להתנחם בהבטחת הנביא ירמיהו בהפטרת השבוע. אחרי התוכחה הקשה על הפרת הברית שכרתו לשמור את מצוות התורה, הוא מבטיח (פרק לג): כִּי- אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּתָם, וְרִחַמְתִּים.