מי מאמין לפוליטיקאים?

פוליטיקאים מנסים לשכנע אותנו, זאת אחת מדרישות התפקיד. אבל מסתבר שכשהם מצליחים, זה לא תמיד בזכות ההיגיון של הטיעונים שלהם.

"העולם שלנו עמוס במידע, וכשאנחנו לא בטוחים, אנחנו נוטים לחפש קיצורי דרך - רמזים שיגידו לנו מי צודק"


למה אנחנו מאמינים לפוליטיקאים?

בינואר האחרון (19/1) הכנסת חגגה את יום הולדתה ה-67 באירוע פתוח לציבור הרחב, בו התקיימו פעילויות שונות בהנחיית חברי כנסת.

אני ושותפה נוספת נבחרנו לייצג את התאחדות מודל האו"ם בישראל בדיבייט, שהונחה על-ידי חברת הכנסת מירב בין ארי ("כולנו"), בו הקהל בחר בהצבעה מי הקבוצה המנצחת. אז ביקשו ממני לשכנע את הקהל שאני צודק וצריך להצביע דווקא לי. בעצם ביקשו ממני להיות פוליטיקאי.

לפני שישבתי לכתוב את הנאום, כהרגלי כקואצ'ר ומטפל, חיפשתי מה יש למחקרים להגיד בנושא, במקרה הזה - כיצד להשפיע בצורה אפקטיבית על הקהל. מצאתי כמה שאולי יראו לכם מוכרים.

"גם אם תחזור על משהו שוב ושוב הוא לא יהפוך לאמיתי"

אז מסתבר שכן, או לפחות אנחנו מאמינים שכן. לאפקט הזה קוראים "אפקט אשליית האמת". מחקרים מצאו שככל שמסר נשמע יותר ויותר פעמים כך נאמין לו יותר.

לכן, מפרסמים ופוליטיקאים חוזרים על המסר שלהם שוב ושוב ושוב.
מהרגע שאנחנו מאמינים במשהו קשה לשנות את דעתנו, ואנו נוטים להגן על האמונות שלנו אפילו כשעובדות מתגלות כלא נכונות.

במחקר מ-2010 נתנו למשתתפים לקרוא כתבה מזויפת בעיתון, בה פוליטיקאי אומר דבר שגוי. לאחר מכן, המשתתפים קראו דוח שפירט את העובדות הסותרות ואף ציין שהפוליטיקאי טעה.

לא רק שהתיקון לא שינה את עמדתם של רבים מהמשתתפים, האמונה של חלקם בצדקתו של הפוליטיקאי אף התחזקה - האפקט הזה מכונהthe backlash effect.

אפקט זה מחוזק על-ידי "אפקט אשליית האמת" מכיוון, שעצם החזרה שוב על הטענה של הפוליטיקאי כדי להפריכה - הפכה אותה לאמינה יותר (Nyhan & Reifler, 2010).

מה יותר משכנע, דיבור מהיר או איטי?

נמצא שדיבור מהיר משכנע יותר, כשהקהל לא נוטה להסכים עם המסר.
"קשה לנו למצוא פגמים בדיבור מהיר, הוא מסיח ואנחנו לא מספיקים לחשוב על טיעוני נגד. לכן, הוא אידאלי כשהנואם מעדיף שלא נתעמק בתוכן של דבריו (Smith & Shaffer 1995).

מצד שני, דיבור איטי אידיאלי כשהקהל נוטה להסכים עם המסר של הנואם. "דיבור איטי מאפשר לקהל לבחון לעומק את הנאמר ולמצוא סיבות נוספות ל"למה הם מסכימים עם המסר".

אז בפעם הבאה שנשמע פוליטיקאי מדבר, כדאי לנו לשים לב לקצב הדיבור שלו.

אלה חלק מהעקרונות בהם השתמשנו כדי לשכנע את הקהל להצביע לנו ולנצח בדיבייט, מול משתתפים מנוסים בהרבה.

למה דברים כאלה משפיעים עלינו?

העולם שלנו מלא בכמויות עצומות של מידע, לפעמים סותר. ולבחון את כולו לוקח זמן ומאמץ רב. כשהמידע אמביוולנטי (לא חד-משמעי), כדי לחסוך זמן ומאמץ, אנחנו נוטים לחפש קיצורי דרך - רמזים מבחוץ שיעזרו לנו להחליט.

האם אפשר להתגונן מזה? ואם כן אז איך?

כמובן שהמצב האידאלי הוא שפוליטיקאים וכלי תקשורת יבדקו טוב טוב את העובדות לפני שהם אומרים משהו שיטעה את הציבור בצורה כזו, אבל בשביל ה"סיכוי הקלוש" שזה לא יקרה... כדאי לשים לב כשאדם שמנסה לשכנע אותנו מדבר מהר או חוזר על נקודה פעמים רבות.

נמצא שעצם המודעות לאפקטים האלה עוזרת לנו להיות מחוסנים מהם.
בנוסף, כשאנחנו שומעים עובדה, גם ממקור אמין, כדאי לבדוק עליה במקורות נוספים.

לכן אני קורא כמה סוגי עיתונים ומקשיב גם לפוליטיקאים וגם לביקורת עליהם.

פוליטיקאים, משווקים, אנשי מכירות - תמיד יהיו אנשים שירצו להשפיע עלינו, אבל בפעם הבאה שמישהו ינסה, אנחנו נראה את הדברים בצורה אחרת.