השופט: דניאל קירס, בית המשפט לעניינים מקומיים בקצרין

המועד: יום רביעי, 25.11.15, שעה 08:30

הנושא: תיקים שונים


"בן-דוד ועוד בן-דוד", פותח השופט דניאל קירס בחיוך את יום הדיונים בראותו זוג של נאשמים בעבירות בנייה שהביאו עימם את בתם התינוקת. "ראיתי את הבקשה, שלחתי לתגובה", הוא מעדכן אותם. "ביקשו לדחות לצורך ייצוג, אני מניח שלגבירתי אין התנגדות", פונה קירס לתובעת מטעם המועצה המקומית (שהגיעה באיחור למרות שמשרדה מצוי בצד השני של הכביש). "יש איזה עורך דין שכבר חשבתם להתקשר איתו?", הוא חוזר לבני הזוג. הם משיבים בשלילה: זו הפעם הראשונה שהם בבית המשפט.

קירס דוחה את ההקראה ל-30.3.16 ומורה לשניים להשלים עד 25.12.15 את ההתקשרות עם עורך דין. "הדיון ב-30.3.16 יתקיים כך או אחרת", הוא מבהיר. "אני מזהיר אתכם שיהיה עליכם להתייצב להמשך המשפט, ואם לא תתייצבו - ניתן יהיה לשפוט אתכם בהעדרכם. תודה, תקבלו עותק מהקלדנית".

לנאשם בתיק הבא יש בקשה מקורית: לנהל את התיק בדלתיים סגורות. קירס משיב בחדות: "בדלתיים סגורות?! לא. קיבלת העתק של כתב האישום? קראת אותו? הבנת אותו? האם אתה מודה בעובדות כתב האישום? אתה יכול להודות, אתה יכול להכחיש. אם אתה מכחיש, תסביר במה אתה מודה ובמה לא". כאשר אשתו של הנאשם מבקשת להתערב, אחרי שקירס כבר העיר לה ברוח טובה ש"אחד אחד", הוא עושה מיד סדר: "גבירתי, תשבי".

"קח ליד את כתב האישום", חוזר קירס לנאשם. "לפני שאתה מודה, תסתכל האם אתה מודה בעובדות שכתובות שם. תקרא בנחת". הנאשם טוען שיש לו בעיות נפשיות ושאינו מבין מה קורה פה; הוא מגיש אישורים רפואיים, קירס קורא אותם ומעביר לעיון התובעת. "חשבתם לקחת עורך דין בתיק הזה?", הוא שואל. הנאשם משיב שאין לו כסף, קירס אינו מאפשר לאשתו להתערב ומכתיב החלטה: "נוכח טענת הנאשם שידם של הנאשמים אינה משגת ונוכח טענותיו בדבר מצבו הנפשי, הנאשמים ימלאו במזכירות ויגישו תוך שבעה ימים בקשה למינוי סניגור בהתאם לתקנה 1 לתקנות סדר הדין הפלילי".

קירס מסביר לבני הזוג: "במזכירות תקבלו טופס. אל תלכו לסנגוריה הציבורית. תמלאו ותגישו לבית המשפט". הוא דוחה את ההקראה ל-30.3.16, מצרף את האזהרה בדבר חובת ההתייצבות, וכעת מאפשר לנאשמת לשאול מתי יהיה לה סניגור. קירס סובלני: "תתחילו למלא את הטופס. העתקים מהמסמכים תוכלו לקבל מהמזכירות לאחר מכן".


"העדה כבר השיבה"


בין תיק בנייה אחד למשנהו, מתפנה קירס לעניינו של מי שהובא בידי שוטר ושוטרת לאחר שהוצא לו צו הבאה לאחר שלא התייצב לדיון בבית המשפט בקריית שמונה. "אדוני, אתה יודע שיש לך דיון בבית המשפט ב-29 בנובמבר?" פונה אליו קירס, ומאפשר לבנו להסביר לו ברוסית. "למה לא היית בדיון הקודם?", שואל קירס, והבן משיב: "הוא לא הבין את ההזמנה ולא תרגמנו לו". קירס מכתיב החלטה: "עיון בתיק מעלה, כי לא הוצאו בתיק זה צווי הבאה, ונוכח הסברם של הנאשם ובנו בעניין כך שלא הבין שיש לו דיון, יוכל להשתחרר כנגד חתימה על התחייבות בסך 1,000 שקל".

חזרה לנושאי הבנייה, וכעת - לתיק הוכחות על הרחבה בלי היתר בכפר חרוב. מפקחת הבנייה מציגה מסמכים, קירס מעיין בהם ושם לב לכל מילה. כאשר הסנגורית חוזרת על שאלה, קירס מעיר מיד: "גבירתי, העדה כבר השיבה לשאלה". הנאשם מנסה להתערב, אך קירס מהסה אותו מיד ובחיוך: "אדוני". החקירה הנגדית לא ממש ממוקדת, הסנגורית קופצת מנושא לנושא ומציגה שאלות בלתי רלוונטיות. קירס מנסה לרמוז לה שהיא מיצתה את החקירה: "יש עוד שאלות לעדה?", "טוב, גבירתי", "כן, בבקשה" - אך היא מתעלמת.

מי שכן מאבד את הסבלנות הוא הנאשם, עד שקירס אומר לסנגוריתו: "חצי דקה עם הנאשם כדי להסביר לו שההתפרצויות לא מקובלות ולא יימשכו? את צריכה דקה להסביר לו את זה?"; הנאשם מבטיח שזה לא יישנה. אחרי כמה וכמה דקות של חקירה עקרה, קירס שולח רמז עבה ושואל כמה זמן היא עוד תימשך. במבט לאחור, היה עליו לפסול חלק משמעותי מן השאלות, שהיו בלתי רלוונטיות או שלא בידיעתה של המפקחת.


"זה הזמן לפרט"


הנאשם עולה להעיד ופונה במישרין לתובעת. קירס מעיר: "אתה מעיד לבית המשפט ולא לעו"ד מזרחי". זה לא ממש עזר: אחרי רגע הנאשם שוב פונה לתובעת, ובשמה הפרטי. קירס: "עו"ד מזרחי. ואתה לא צריך לפנות אליה, אתה פונה לבית המשפט". הנאשם טוען לאכיפה בררנית ולחריגות בנייה בבניין מועצת מטה גולן שהעמידה אותו לדין; קירס מאפשר לו זאת, למרות שזה ממש לא מתאים לעדות.

הסנגורית - שנדמה כאילו לא התכוננה לדיון בצורה מיטבית - מבקשת להגיש את הסיכומים בכתב "לאור היקף הפרוטוקול", אך קירס מסרב: "הכלל בעניין הליכים פליליים הוא סיכומים בעל-פה. היקף הראיות והטענות בתיק אינו גדול. עם זאת, תינתן שהות של מספר דקות לצדדים כדי ללמוד את הפרוטוקול לקראת הסיכומים".

התובעת אינה זקוקה להפסקה הזאת ועוברת מיד לתיק הבא - טיעונים לעונש על הקמת תחנת דלק ללא רישיון בקשת. קירס מאפשר לנאשם לטעון בישיבה ובאריכות יחסית, מתוך התחשבות בכך שאינו מיוצג. "זה הזמן לפרט את כל הנסיבות ואת כל מה שיש להגיד לקולא", הוא מזמין אותו. קירס מפנה לנאשם שאלות קצרות ובכך ממקד את הטיעון, ודוחה למתן גזר דין ב-30.3.16. יש שופטים שהיו נותנים במקום את גזר הדין; ייתכן שקירס מעדיף לטפל בענייניהם של מי שנוכחים באולם.


השורה התחתונה: קירס משרה אווירה נינוחה, מבלי לעבור את הגבול לידידותיות-יתרה שעלולה להיווצר בבתי משפט קטנים כאלו. למרות שמדובר בתיקים שגרתיים בתכלית, הוא נותן לכל אחד את תשומת הלב הראויה, אם כי לעיתים קירס מעט סובלני מדי.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 9.