חוקרים שונים פועלים על-מנת לנסות לשפר את פעולת הצינתור אותה עוברים חולי לב רבים. חוקרי הטכניון מציעים גישה חדשה למניעת היווצרות סתימה מחדש בעורקים לאחר צינתור והשתלת תומכן (סטנט). לצורך זה, הם מרכיבים על הסטנט אנזים המשמש למעשה "בית חרושת" לתרופה והוא מייצר באופן מקומי תרופה, כאשר חומר הגלם הדרוש מגיע אליו במצב של "טרום תרופה".
פרופ' נח לוטן, מהפקולטה להנדסה ביורפואית, ד"ר שרית סיוון ופרופ' אורי דינר, מציעים לספק לחולה חומר מסוים, ניטרלי (טרום תרופה), שניתן לבלוע אותו לאורך הזמן הנדרש, מבלי שיגרום לתופעות לוואי.
לדברי פרופ' לוטן, "בגישה אותה פיתחנו, הטרום תרופה היא חומצה אמינית - מרכיב טבעי של כל חלבון ולכן ניתן לבלוע אותה ללא שום תופעות לוואי. כך אנו מאפשרים שחרור מבוקר של התרופה במקום הרצוי בלבד וכמו-כן לאורך הזמן הרצוי. החולה פשוט מפסיק לקחת את הטרום תרופה בתום חצי שנה, כאשר ברור שלא נוצר גידול לא מבוקר של הרקמה באתר הצנתור".
פרופ' לוטן מסר: "הצינתור פוצע את כלי הדם. הרקמה החדשה שנוצרת סביב הפצע עלולה להוות סתימה חדשה, ולכן המנתח שם סטנט המורכב על בלון והוא, בדרך-כלל, בצורת רשת מתכת. כאשר הבלון מתכווץ, הרשת נשארת צמודה אל דפנות כלי הדם, שם היא אמורה למנוע סתימה מחדש. הבעיה הראשונית - לאחר כשבוע מאז השתלת התומכן נוצרת קרישת דם במקום. לבעיה זו קיים פתרון על-ידי מתן תרופה מונעת קרישה. אולם אצל 30%-40% מהמצונתרים בכל זאת נוצרת סתימה חדשה במקום, למרות נוכחות התומכן".
פרופ' לוטן הוסיף, כי "התברר שהסיבה להתפתחות ההיצרות החדשה איננה במשקעים חדשים מתוך הדם, כפי שחשבו בעבר, אלא ברקמה הצומחת מדופן כלי הדם. הרופאים מתייחסים לרקמה זו כאל גידול סרטני בו יש לטפל על-ידי מתן תרופה המונעת גידול לא מבוקר. אולם אין להתייחס לזה כגידול סרטני בכל הגוף ולכן יש לכוון את התרופה האנטי-סרטנית אך ורק למקום בו מונח הסטנט".
לדבריו, "יצרני הסטנטים שמים את התרופה על הסטנט בעת ייצורו והיא אמורה להשתחרר אט-אט במשך חצי שנה. הבעיה היא שבגישה זו אין שליטה מספיק מדוייקת - הן על משך שחרור התרופה והן על קצב תהליך זה".
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
