מורים לאזרחות - משרתם של פוליטיקאים

לימודי האזרחות אינם צריכים להיות לימודי פוליטיקה מפלגתית. תלמידי בתי הספר התיכוניים אמורים לרכוש במהלך לימודיהם באזרחות את הכלים להבנת תפקודם של המשטרים השונים בדגש על המשטר הדמוקרטי, והן המורכבות של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כן נדרשים התלמידים ללמוד על תפקודן של רשויות המדינה, יחסי הגומלין ביניהן לבין עצמן, ובינן לבין כלל החברה, זכויות אדם ואזרח, ביקורת ופיקוח פורמליים ובלתי פורמליים, וכד'. בין אלה לבין פוליטיקה מפלגתית אין ולא כלום, וכך צריך להיות. עקרונות הדמוקרטיה הם אוניברסליים. זכויות האדם גם. לימודי האזרחות מתמקדים גם באופיה היהודי של ישראל כמדינת לאום יהודית, החל מסמלי המדינה ומשמעותם, דרך החוקים המקבעים את היותה של ישראל מדינה יהודית, מוסדות, וכד'. בין אלה לבין פוליטיקה מפלגתית המרחק רב. ככל שיגדל, כך ייטב לכולם.

היצר הרע של הפוליטיקאים ההופכים לשרי חינוך בלתי ניתן לשליטה. בנט אינו הראשון המבקש את לימודי האזרחות או ההיסטוריה ללימודי אינדוקטרינציה פוליטית. כמעט כל שרי החינוך תרמו את חלקם, בדרך זו או אחרת, לבניית המסורת הקלוקלת הזו. אין בכך נחמה. ממש לא.

ספרי האזרחות מעולם לא היו מניפסטים של מפלגה זו או אחרת. כל הסיפורים על פוליטיזציה של ספרי הלימוד הם בדיה. מעולם ספרי הלימוד באזרחות לא עיוותו את עקרונות הדמוקרטיה. מעולם ספרי הלימוד הללו לא פסחו על זכויות האדם והאזרח, כל זכויות קבוצתיות או זכויות מיעוטים. מעולם. ספרי הלימוד באזרחות לא עיוותו את מאפייניה של ישראל כמדינה יהודית. מעולם. שני הפרמטרים הללו של היות ישראל מדינה יהודית-ודמוקרטית אוזנו היטב.

הוויכוח על ספר הלימוד החדש האמור להתפרסם בעוד כחודש, בעיצומו. לכך תרמו הפוליטיקאים מכאן ומכאן, אך מי שנושא באחריות לכך הוא שר החינוך. לא קראתי את הטיוטה, לכן אין לי כל אפשרות להביע דעה מושכלת. התפטרותם של חברים בוועדת הספר אינה תורמת להרגעת הרוחות. אם בכל זאת התאמתו השמועות שמא הספר מוטה פוליטית כדרישת השר, כי אז יש כאן מעשה חמור ביותר.

נזקיו של ספר לימוד מסוג זה עצומים. אם משרד החינוך יכפה את הספר על כלל בתי הספר למרות המחלוקות הקשות, יהיה בכך סימן לפוליטיזציה של כלל מערכת החינוך. זהו פגע רע כי בחברה רבת שסעים יש לחפש את המאחד ולא את המפריד. מי שיעמדו בקו הראשון של מלחמת האזרחות הזו יהיו המורים המלמדים את המקצוע. ברגע שיתחילו הוויכוחים הפוליטיים במסגרת שיעורי האזרחות, ניתן להכריז על מותו של המקצוע. מאידך-גיסא, קיימת סכנה ממשית שהמורים יהפכו להיות למשרתם של הפוליטיקאים, לצינור להעברת מסריהם של שר החינוך וחבריו. מורים אשר יסרבו לשמש ככלי משחק בידי הפוליטיקאים ולדקלם את מסריהם בכיתות, ימצאו את עצמם בחוץ.

אלה אשר יחששו לפרנסתם, וישנם רבים כאלה, יצטרכו לעבוד כפוליטרוקים וקומיסרים חינוכיים מטעם השר. במצב זה אין ללימודי האזרחות כל משמעות מעשית, אלא ישמשו ככלי לאינדוקטרינציה. יש לקוות שמרבית המורים לאזרחות לא יסכימו למעשה נבלה מסוג זה, והם ימשיכו ללמד בדרך שבה עשו זאת עד היום, ברגישות, במקצועיות, ובדאגה לעתיד החברה בישראל. מובן מאליו שאין זו מלאכה קלה עבור המורים. למשרד החינוך ושלוחותיו הכוח העצום ללחוץ, לנסות ולכפות, לאיים, למנוע תקציבים, לשלח מפקחים כדי למרר את חייהם של המורים ה"שוררים", ואף לפטרם. עם זאת, אם הדמוקרטיה הישראלית חשובה למורים, אם אופיה של ישראל כמדינה יהודית-תרבותית יקר להם, אם עתיד הילדים לנגד עיניהם, הם אינם יכולים לאמץ את מודל הקונפורמיזם. זו תהיה בכיה לדורות.

אני מקווה ששר החינוך ואנשיו אינם רוצים לקרוע עוד יותר את החברה בישראל, לכן יימנעו ממעשים בלתי אחראיים. אם אני משוכנע שכך יעשה השר? וודאי שלא.