הדיון הראשון במשפטו של שר הביטחון לשעבר, בנימין (פואד) בן-אליעזר, המואשם בקבלת שוחד, הלבנת הון ועבירות תרמית, שנפתח בהעדרו בגלל מצבו הרפואי הרעוע, גרם לי אי-נוחות אישית רבה. פרקליטו הממולח של פואד, ד"ר עקב וינרוט לא הסתפק, בכפירה בסעיפי כתב האישום, אלא הודיע שפנה כבר אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעכב את ההליכים המשפטיים נגד לקוחו, בגלל מצב בריאותו הקשה שהולך ומחמיר. מעניין שמצבו הבריאותי של פואד לא הטריד אותו לפני שנה וחצי, כאשר הציג את מועמדותו לנשיאות המדינה לתקופה של שבע שנים.

בעבר הרחוק היה פואד חבר אישי שלי ונפגשנו לעיתים מזומנות אצל חברים משותפים. עקבתי במרוצת השנים באהדה אחר צמיחתו הפוליטית של מי שבנה את עצמו במו ידיו, למרות שלא תמיד הן היו נקיות. אבל בהדרגה חשתי שפואד ואני אינם משדרים על גל אחד בתחום המוסרי. לגביו חציית קווים אדומים הייתה דבר של מה בכך. אחר כך התברר לי לדאבוני שהיו אלה ניצנים ראשונים של עבריינות סדרתית בלתי נסלחת. בהדרגה נפרדה דרכנו וניצבנו משני צדי המתרס. אני הייתי לצידם של אוכפי החוק, והוא דווקא חבר אל עוקפי חוק ותיקים ומשום מה חש נוח בחברתם.

במרוצת השנים טיפלה אומ"ץ בשורה של פרשות שחיתות שפואד היה מעורב בהן. הוא נהנה משום מה ממעמד של טפלון ברשויות עד שעשה את הטעות של חייו, לדעת רבים, כאשר הציג את מועמדותו לנשיאות המדינה ונחשפו מעלליו.


רמזים ראשונים עוד ביו"ש


באחרונה הופתעתי כאשר נודע לי, שפואד מחפש אותי כדי לנזוף בי על פרסום שלי, לפיו בשלהי תקופתו של נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק, שהיה חבר אישי שלו, הוא קיבל שכר חודש קבוע עבור תרומתו לרכישת גז מצרי ע"י ישראל. אף גורם רשמי לא הכחיש זאת, ואילו משטרת ישראל נמנעה מסיבות בלתי ברורות לחקור את הגילוי המדהים, חרף פנייתה של אומ"ץ - אולי משום קל יותר להגיע אל אנשי העסקים מאשדוד שעומדים לדין יחד עם פואד באשמת מתן שוחד.

ניתן לומר בפרפראזה שזקנתו של מי שהיה זקן חבר הכנסת ה-20, כבעל דירה מפוארת ביפו ששווייה נאמד ב-10 מיליון שקל ודרכי מימונה חשפו דרכים פליליות, מביישת את צעירותו, כמי שהתגורר בצריף טחוב והיה חסר קשרים להיחלץ ממנו.

הכרתי את פואד באמצעות חבר משותף בראשית שלהי שנות ה-80, כאשר היה עדיין תת-אלוף בצה"ל. פואד נתגלה לי כאדם עממי, חם וחף מיהירות שקל להתחבר אליו. אבל זיהיתי אצלו גם עורמה טבעית. הוא היה מפקד קרבי מוערך וחף מכל עבריינות. מאוחר יותר היה הראשון ליזום התקשרות עם נוצרים בדרום לבנון, ובין האחראים להקמתה ותפקודה של הגדר הטובה. בעקבות מבצע ליטני מונה למושל דרום לבנון. התחנה הבאה של פואד, ביוזמתו של ראש הממשלה, מנחם בגין, היה מתאם הפעולות בשטחים. בתפקיד זה שימש כשנתיים, עד לפרישתו מצה"ל.

במהלך שירותו ביו"ש החלו להגיע אלי רמזים על כך שפואד מנצל את התפקיד כקרדום לחפור בו. היו אלה ניצני תהליך ההסתאבות שלו. בין השאר עלו חשדות שפואד מקבל עמלות ממכירת רכב חדש בשטחים, אך הן לא הבשילו לחקירה משמעותית.


הכר הנרחב במשרד השיכון


אחרי פרישתו מהצבא לא הסתיר פואד את כוונתו להשתלב בחיים הפוליטיים. הוא חבר לעזר ויצמן והם הקימו, בסיועו של איל ההון רמי אונגר, את תנועת "יחד" שהפכה למפלגה פוליטית. בבחירות לכנסת ה-11 ב-1984 קיבלה "יחד" שלושה מנדטים. בן-אליעזר הפך לחבר כנסת. למרבה הצער, החיבור אל ויצמן לא עשה טוב לפואד מבחינת שמירת טוהר המידות, שלא היה סעיף מרכזי באג'נדה של עזר. כך החל תהליך ההסתאבות של פואד.

דוגמה בולטת לשרץ פוליטי בקופה העמוסה של פואד הייתה מעורבותה של "יחד" מאחורי הקלעים בעסקות לא כשרות לכאורה שלא נחשפו ברבים. שנים רבות אחרי שהתנועה התמזגה במחצית שנות ה-80 עם מפלגת העבודה, נתגלו באזור נס ציונה שטחי קרקע חקלאיים שהיו בבעלותם המשותפת של ויצמן ושל פואד. נסיבות רכישתן של הקרקעות הללו לא ברורה די צורכה. באחרונה הגיע לאומ"ץ מידע מוצק, לפיו בסיועם של אנשי ציבור מסוימים הופשרו הקרקעות הללו לבנייה וערכן עלה עשרות מונים. אבל זה היה בטל בשישים לעומת עבירות פליליות אחרות שפואד ביצע בשרשרת.

התקדמותו של פואד במפלגת העבודה הייתה מטאורית עד שהגיע לתפקיד של יו"ר המפלגה. בין השאר הוא היה ראש מטה ההסברה במערכת הבחירות בשנת 1992, שהביאה לעלייתו של יצחק רבין לכהונה שנייה כראש הממשלה. רבין מינה את פואד לשר הבינוי והשיכון, ובכך פתח לו פתח להיות מעורב לכאורה בשורה של מעשי שחיתות בעידן שבו הייתה הפשרה נרחבת של קרקעות חקלאיות ברחבי המדינה. במקביל הוקמו ועדות לזירוז קבלת היתרי בנייה וחיסול ביורוקרטיות שונות.

אחת החגיגות של פואד באותה עת, הייתה קומבינה שרקח עם ראש עיריית הרצליה דאז, אלי לנדאו, חשוד סדרתי בקבלת שוחד מאילי הון. במקום מרכזי בהרצליה פונה באותה עת שטח רחב ידיים שעליו היה ממוקם בסיס נ"מ. התוכנית המקורית הייתה להקים על אדמת מדינה שיכון לזוגות צעירים. לנדאו הצליח לשכנע את פואד לוותר על השטח רחב-הידיים לצורך הקמת המרכז הבינתחומי שללנדאו היה עניין אישי בהקמתו, תמורת הקצאת שטח חליפי אחר בתחומי העיר. פואד נענה לו, אך עיריית הרצליה לא עמדה בהסכם ולא הקצתה את הקרקע המובטחת.

פרשה עלומה נוספת שלא נחקרה קשורה בערך המוסף לכאורה שהולידה מערכת הקשרים העסקית שנרקמה בתקופת כהונתו של פואד כשר הבינוי והשיכון, בין אחד מבניו לבין בנו של ראש עיריית הוד השרון לשעבר, עזרא בנימיני. שני הבנים הצעירים והמבטיחים היו בעליה של חברה זרה שרכשה קרקעות חקלאיות בהיקף גדול באזור השרון. על-פי החשד, באופן מפתיע הופשרו חלק מהקרקעות הללו ונמכרו ליזמים ולקבלנים בהפרשי מחיר ניכרים.


קשרים מפוקפקים עם פינטו


אין ספק שבגלל האופציות שהיו טמונות במשרד הבינוי והשיכון, התאהב פואד במשרד זה. עובדה: אחרי שובה של מפלגת העבודה לשלטון, בראשות אהוד ברק, בשנת 1999, מינה אותו ברק לתפקיד סגן ראש הממשלה ושר התקשורת. באוקטובר 2000 מונה לשר הבינוי והשיכון, נוסף על תפקידיו הקודמים.

פואד הפך להיות "מיני-טפלון". הוא נחשב כקבלן קולות מרכזי במפלגה, בעיקר במגזר הערבי, וכל מועמד לראשות ממשלה נזקק לו. גם בתחום זה הוכיח פואד שאינו קוטל קנים, ונחשד בקשרים עם חמולות של בני מיעוטים שזייפו בחירות. פואד ידע היטב כיצד לתגמל את ציבור בוחריו באמצעות משרדי הממשלה בהם שימש כשר כל-יכול.

ממצאי הבדיקות של משרד מבקר המדינה הצביעו על מינהל לא תקין וחשד לפגיעה בטוהר המידות. אומ"ץ לא עמדה מן הצד ודרשה מהמשטרה לערוך חקירות יסודיות וממצות בפרשות שחיתות אלה, אך ללא הועיל.

בתקופה שבה כיהן פואד בממשלת שרון כשר הביטחון, בראשית שנות ה-2000, ומאוחר יותר כשר התמ"ת, הוא התרחק אומנם באופן פורמלי מתחום האנרגיה, אך סידר לעצמו נסיעות לחו"ל שבמהלכן קיים פגישות עלומות עם נציגיהן של חברות גז. פואד לא עשה זאת לשם שמים.

בין לבין הצליח פואד גם לטפח קשרים מיוחדים עם הרב המפוקפק יאשיהו פינטו, שמרצה עתה שנת מאסר. בחצרו של פינטו באשדוד הכיר פואד אנשי עסקים תושבי העיר שחברו אליו במטרה להתעשר על חשבון הקופה הציבורית בפרויקטים ממלכתיים שפואד היה מופקד עליהם. שותפיו לדבר עבירה מופיעים כעת בכתב האישום נגדו. אחד מהם, אברהם נניקשווילי, חיבר בעבר בין פואד לבין חברת הנפט והגז הרוסית גזפרום במטרה לייבא גז לישראל. העסקה לא יצאה לפועל ברגע האחרון, ומכספי השוחד שאמור היה לקבל פואד גם במקרה זה נגרע סכום רציני.

בחודשים האחרונים עשתה פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי) לשעבר, רות דוד, מאמצים בלתי נלאים כדי להרחיק את עצמה מפרשת חברה הקרוב ושותפה לשעבר רונאל פישר. במסגרת זו ניסתה להמעיט בערך המתנות היקרות שקיבלה במהלך שירותה הציבורי מפישר וכמה מלקוחותיו, ושידרה שלא היה לה כל מידע על מעלליו של רונאל הנוכל שנפלה ברשתו.

אומ"ץ נכנסה לתמונה מיד אחרי שנחשפה הפרשה וביקשה מנציבת הביקורת על הפרקליטות, הילה גרסטל, בבקשה לבדוק אם הייתה מידה של איפה ואיפה בטיפול בתיקים הפליליים כלפי לקוחותיו של פישר בתקופת כהונתה של דוד. גרסטל הורתה לערוך בדיקה, אך זו עלתה על שרטון בגלל התנגדותם הכרונית של פרקליטי המדינה לביקורת של הנציבה. בכך הם זכו לגיבויו של פרקליט המדינה, שי ניצן, שנחשף באחרונה כמה פעמים כדמות בעייתית בתפקידו הממלכתי רם הדרג. היו רמזים לכך שדוד מחזיקה חומרים על גורמים שונים מתקופת עבודתה בפרקליטות ודבר כזה מעניק "מרחב תמרון" בנוגע למיצוי הדין עימה. פנינו אל היועץ המשפטי דאז, יהודה וינשטיין, בבקשה לבדוק את הנושא הטעון והרגיש, אך הוא העדיף להעביר את הכדור לניצן.

השבוע החלטנו לבחון את עמדתו של היועץ המשפטי החדש, אביחי מנדלבליט, שעד כה לא השמיע בפומבי את עמדתו לגבי החרמת הנציבה ע"י הפרקליטים. הפנינו את תשומת ליבו לכך שדוד קיבלה לכאורה שי יקר ערך מהקבלן יאיר ביטון, לקוחו של פישר, בעת שכיהנה כפרקליטת המחוז, ולמתנות שקיבלה מפישר בזמן כהונתה. עד כה לא נתקבלה תשובתו של מנדלבליט.

התנהגותה של דוד בפרשה זו היא בעייתית לאורך כל הדרך ויש מי שנותן לה גיבוי. יש סימנים לכך שדוד זוכה ליחס מיוחד, וזאת חרף העובדה שהתחמקה במהלך החקירה המשטרתית והרבתה להשתמש במילים "לא זוכרת". עובדה שעד היום לא הוגש נגדה כתב אישום מעובה, שיכלול קבלת שוחד מפישר ומלקוחות שונים. אומ"ץ תפעל בדרכים ציבוריות ומשפטיות שפרקליטת מחוז תל אביב לשעבר לא תהיה מעל החוק.

בשעה לא טובה ולא מוצלחת נמסר השבוע, כי בראשית חודש מרס יפתח בירושלים משפטו של הרב הראשי לישראל לשעבר, יונה מצגר, בפני השופט משה יועד הכהן. כתב האישום מייחס למצגר קבלת שוחד של 10 מיליון שקל והלבנת הון, והוא הוגש לאחר שמגעים בינו לבין הפרקליטות על הסדר טיעון הסתיימו ללא הסכמות.

למרות ששעון החול הולך ואוזל, הרב מצגר ומקורביו אינם מרימים ידיים ומאמינים שיעלה בידו לדחות את מועד פתיחת המשפט, ואולי יהיו הפתעות נוספות. הרב מצגר ביצע לכאורה בעשר שנות כהונתו עבירות רבות ובהן קבלת שוחד, הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, קשירת קשר לביצוע פשע, הלבנת הון ועבירות מס, "תוך שהוא פועל במסגרת תפקידו ומנצל את מעמדו הרם", וזאת בחמש פרשות המפורטות בכתב האישום.

בימים האחרונים הגיע לאומ"ץ מידע שעל פיו מספר גורמים חברו יחדיו כדי לסתום את הגולל על העמדתו לדין של מצגר. האיש מתפאר בפני חבריו ש"הכל יהיה בסדר", ולצערי הרב הוא מוזמן לשמחות של רבנים שנחשבים "חשובים". כמו-כן ידוע לי באופן ברור, כי על עד המדינה נגדו, נהגו לשעבר חיים אייזנשטאט, מופעלים לחצים אדירים לחזור בו מעדותו.

אם אומנם מצגר יימצא אשם, עלול להיווצר מצב שיהיה אפשר להפעיל סנקציות גם נגד אלה שהוא הכשירם ל"רבנים" בהיותו הרב הראשי לישראל. כאשר רב בישראל נתפס באי מהימנות, הרי שכל אלה שהוא העניק להם "כושר לרבנות", צריכים להיפסל ולעבור את התהליך מחדש.

חשוב להזכיר, כי התנהלותו הבעייתית של מצגר התגלתה כבר בזמן כהונתו, כאשר הזמין על חשבון המדינה חופשת יוקרה בחג הפסח במקום להשתמש בדירת השרד שהעמידה המדינה לרשותו. אומ"ץ ביקשה מהוועדה למינוי דיינים לפסול אותו מלהמשיך ולכהן כדיין, תפקיד המקביל לזה של שופט. הוועדה סירבה להיענות לבקשתנו וגם היועץ המשפטי לממשלה נמנע מלהתערב, והרב מצגר המשיך לחגוג.

במקביל עתרה אומ"ץ לבג"ץ, בבקשה שיכפה את הפסקת כהונתו של הרב הראשי כדיין. בג"ץ אומנם דחה את העתירה, אך הקביעות החמורות של שופטי ההרכב הדליקו נורה אדומה בעלת כמות גדולה של קילוואטים.

השופט המנוח אדמונד לוי מתח ביקורת חריפה על הוועדה למינוי דיינים ועל אמות המידה הפסולות שלה והעיר: "לו נדרשתי אני להכרעה בפרשה זו נוטה הייתי לסבור, כי היבטים מרכזיים בגרסה שהציג הרב הראשי לישראל אינם עומדים מול חומר הראיות המוצדק. חלק מן ההסברים שנמסרו מפיו של הרב ובשמו נראים בעיני תמוהים ואף מופרכים. אף אם אינה עולה כדי עשייה פלילית היא קלוקלת ופסולה מן הבחינה המוסרית".

השופט אליקים רובינשטיין החרה-החזיק אחריו: "נותר בפינו טעם בעייתי. הוועדה עשתה מלאכתה כמי שכפאה השד ומבקשת להסיר מעליה מטרד". ואילו השופט יורם דנציגר אמר: "נותרה לנו העותרת תנועת אומ"ץ בודדה במערכה".

נכשלנו במערכה נגד המשך כהונתו של מצגר כדיין, ולצערנו מערכות הצדק והממונים על אכיפת החוק במדינה לא פעלו כנדרש מהם. הרב מצגר המשיך במעלליו. חשיפתם היא ביזיון לרבות הראשית ויריקה בפרצופם של שומרי המסורת במדינה.