מועצת העיתונות קיימה (ד', 6.9.06) ישיבה פתוחה לסיקור עיתונאי ודיון פתוח על התקשורת בימי המלחמה. זאת, במסגרת ישיבה חגיגית של מליאת המועצה בתל אביב.
רוב הדיווחים של התקשורת: הטלוויזיה, הרדיו והתקשורת הכתובה, בזמן המלחמה היו בזמן אמת; אפשר כמעט לומר כי התקשורת מסרה דיווחים הכוללים נ"צ של נפילת הטילים. מלחמה בשידור חי, הכוללת את המרחב הקיברנטי שפותח את כל הגבולות, הביאה את הצנזורה לדרוש מהתקשורת להיכנס לפרופורציות, ואפשר היה לראות בשינוי, אך השאלה היא האם הוראות הצנזורה הגיעו גם לשטח, ולאלו שעומדים מאחורי המצלמות בזמן אמת.
שום אמצעי תקשורת לא ימתין יותר מכמה דקות כדי לשדר את מה שהצליח לתעד, בעידן התקשורת המיידית. אם כן - איך יצליחו אנשי התקשורת "להתאפק" וליידע את הציבור בעירבון מוגבל?
חלק מהדיווחים היו באישור של הצבא ולא גחמות של הכתבים אשר להוטים להגיע לכותרת הראשית. אך לא רק התקשורת המקומית השתנתה אלא התקשורת העולמית.
בפתח הדיון, הציגה הנשיאה החדשה על המועצה, שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר, את עמדתה על התנהלות התקשורת בימי הלחימה בלבנון.
דורנר אמרה כי על התקשורת למסור מידע מדויק ואחראי "ללא מורא", והדגישה את הזיקה בין קיום כללי האתיקה העיתונאית לבין חופש הביטוי. "יש להגן על התקשורת מפני יצירת דעת קהל עוינת, כמו הקשר בין שלטון ופוליטיקה". לדבריה, מגלגלים הפוליטיקאים את חוליי הרשויות על התקשורת. גל הביקורת, לדברי דורנר, היה מכוון בעיקר כלפי התקשורת המקוונת. הביקורת עליה דיברה היא למעשה לא רק ביקורת חיצונית, אלא גם פנימית. קרי: גורמים במועצת העיתונות אשר תומכים בהקמתה של ועדת בדיקה של התנהגות התקשורת בזמן המלחמה.
דורנר אמרה, כי תופעת הביקורת, כפי שהיא כעת, היא חדשה מאחר שבעבר היתה סימביוזה בין השלטון לעיתונות, כשוועדת העורכים המשיכה בצנרוה עצמית, לצד הצנזורה הביטחונית הרחבה. לאחר יום כיפור, גברה הביקורת הפנימית, והיו שאמרו כי אילו היו כלי התקשורת מפרסמים את דברי המקורות הזרים אולי היתה דעת הציבור משפיעה על מהלך המלחמה.
כיום, הוסיפה דורנר, אמצעי התקשורת המקוונים והזרים הם מקור מרכזי ו"ספק בעיני אם במציאות זו הגבלות הצנזורה הצבאית אפקטיבית". דורנר אמרה כי בכפיפות לשמירה על תקנות האתיקה והחלטות הצנזורה ראוי לתקשורת גם בעיתות חירום, לנהל שיח חושפי וביקורתי.
עוד הדגישה דורנר, כי התקשורת הישראלית משאירה במה לתקשורת עולמית המוסרת מידע מנקודת מבט מנוכרת, ואילו התקשורת שלנו, לו תינתן לה הבמה המתאימה, היא למעשה מדווחת מנקודת מבט של אוהד, ולא של אויב. נדרשת, לדבריה, בדיקה של מחדלי תקשורת שקדמו למלחמה (דיווח על העורף והימ"חים, ה.פ.) - היו שטענו גם נגד מחסור בדיווח.
דורנר פתחה את הדיון הפתוח בשאלה, האם על מועצת העיתונות לדון בביקורת הזאת במסגרת ועדה מיוחדת ולקבוע כללים מיוחדים לדיווח בעת מלחמה.
עיתונאים שונים פנו למועצה בבקשה לקיים את הדיון ולפעול להקמת ועדה ציבורית לבדיקת תפקיד התקשורת במלחמה. בין היתר התלוננו על הבעת דעה תוך כדי פגיעה, שרטוט מפות ומסירת נקודות ציון, ודיון במהלכים הבאים של המלחמה. כל זאת בעיקר התייחס לתקשורת האלקטרונית.
אחד הדוברים בדיון הדגיש את הבעתיות שב"קודים" מוסכמים וידועים באמצעותם דיווחו אמצעי התקשורת על הרוגים, כגון "ישנם נפגעים" וכד', כאשר חלק מהדברים מגיעים ממשרד דובר צה"ל.
היו שהדגישו את העובדה, כי התלונות כלפי התקשורת היו מופנות ל"שליח" ולא לתוכן הדברים וכי הבעיה למעשה אינה בעיתונאים עצמם, אלא במדליפים אשר מסרו את המידע, לאותם שליחים אשר תפקידם לדווח על הקורה בשטח. העיתונאים, כך נטען, הפכו ל"שק חבטות" של הפוליטיקאים ואין זה מתפקידם להרים את המורל של הציבור אלא למעשה לדווח לו במסירות. את הדעות ואת הדיווחים השונים, אין לעצור גם בזמן מלחמה, כך נטען, ולשם כך הרי קיימת הצנזורה בעצמה. מה שנחוץ הוא לדעת כיצד לדווח בעידן של התקשורת בזמן המודרני.
בשורה התחתונה נראה, כי רבים חלקו את העובדה כי הצורך בוועדה הוא בעיקר על-מנת להגדיר מהן חובות העיתונאי ואיזו מחויבות יש לו - מלבד לכאורה לרייטינג. על הוועדה, באם תוקם, להגדיר מהו תפקיד מועצת העיתונות כרוגם המסדיר תחום עיתונות ולא לטפל במקרים פרטניים בלבד.
השופטת בדימוס, דליה דורנר, הוסיפה כי יש להביט על העתיד, ולבדוק מה מצפים מהתקשורת בכיסוי המלחמה הבאה ומה תהיה ההתייחסות לכך בתקנון האתיקה וזהו גם לדבריה תפקיד הוועדה.