נימוק כזה לערעור עוד לא יצא לכותב שורות אלו לקרוא, למרות שכבר קרא לא מעט: הותרת פסק הדין על-כנו תגרום נזק למוניטין של... עורכת הדין.
מעשה שהיה כך היה. בני הזוג גיל פרנקו וכנרת זמור-פרנקו הגישו תביעה נגד ערן הורביץ ואביו, בסכסוך על רכישת דירה בזכרון יעקב. זמור-פרנקו, עורכת דין במקצועה, ייצגה את השניים. אלא שתחילה מחקו בני הזוג את התביעה נגד האב, ולאחר מכן נמלכו בדעתם ומחקו אותה גם נגד הבן.
למרות שהתביעה נמחקה לפני שנשמעו ראיות בתיק, חייב שופט בית המשפט המחוזי בחיפה,
מנחם רניאל, את בני הזוג פרנקו בתשלום הוצאות ריאליות בסך 58,500 שקל. לדבריו, התביעה נמחקה לאחר שהוגש כתב הגנה והתקיים דיון בבקשת פרנקו לצו מניעה, התשלום בו נשא הורביץ הוא סביר וכמו כל זוכה - מגיע לו לקבל בחזרה את מלוא הוצאותיו.
פרנקו ערערו לבית המשפט העליון על חיובם בהוצאות, בטענה שמדובר בסכום בלתי סביר בעליל. לדבריהם, לא ניתן לראות את הורביץ כמי שזכה בהליך, שכן כאמור הם מחקו את התביעה לפני שמיעת הראיות. לצד הערעור, ביקשו השניים לעכב את ביצועו של פסק הדין. לצד הנימוקים הרגילים - בפסק הדין יש טעות משפטית וטובים הסיכויים שהערעור יתקבל - היה להם טיעון מקורי, כפי שמצטט אותו (יום ב', 7.3.16) השופט
יורם דנציגר:
"עוד הם טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם משום שככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין, 'דבר תשלום ההוצאות ייוודע לכל האישים החשובים אשר מכירים את המשיב ואת המבקשים, אשר יראה כאילו המשיב זכה בתביעתו... כך שהנזק שייגרם לעבודתה ותדמיתה של המבקשת יהיה בלתי הפיך, בעוד היא למעשה בחרה למחוק את תביעתה'. הוסבר כי המבקשת 1 היא עורכת דין מוכרת באזור מגוריה, שהוא גם אזור מגורי המשיב [זכרון יעקב]".
דנציגר לא התרשם. הוא הזכיר שככלל - חיוב כספי מעוכב רק במקרים חריגים ביותר. עוד אמר, כי פרנקו לא הוכיחו שמצבם הכלכלי קשה, כפי שטענו סתמית וכללית. ואילו על הטיעון בנוגע למוניטין של עו"ד פרנקו, אומר דנציגר ביובש:
"לא מצאתי ממש גם בטענה לנזק תדמיתי שייגרם למבקשת 1 כתוצאה מ'זכייה' כביכול של המשיב בהליך. טענה זו נשענת על השערות וסברות גרידא ולא על עובדות או ראיות. יתר על כן, לא שוכנעתי כי הפגיעה התדמיתית הנטענת עלולה להסב למבקשת 1 נזק ממשי בנסיבות העניין". לאור כל אלו, הוא מסכם, לא צריך בכלל להידרש לסיכויי הערעור.
