השופטת: הרשמת הבכירה מרי יפעתי, בית משפט השלום בנתניה

המועד: יום שני, 22.2.2016, שעה 08:45

הנושא: תיקים אזרחיים


הנושא הראשון על שולחנה של מרי יפעתי, באולם-לשכה הצנוע המשרת אותה, הוא עוד אחת משרשרת התביעות נגד קבוצת איקיוטק/במרום ושלל השמות האחרים. היא פותחת בפנייה לכלכלן המייצג את במרום: "איפה עומדת התובענה הייצוגית שהייתה? כרגע אתם מנהלים את ההליך שלכם כרגיל? על עוד אין איזשהו עיכוב כלשהו, אני דנה בתיק הזה".

לא טעיתם - במרום מיוצגת בידי כלכלן, ובכלל האווירה היא כמו בתביעות קטנות: גם מבחינת הסכומים וגם ובעיקר מבחינת אופן הדיון החופשי. "ראית את הטענות? מה אתה אומר?", היא ממשיכה. הכלכלן שואל האם עליו לעמוד, ויפעתי - שוויתרה על הגלימה - משיבה: "אתה יכול לשבת, זה אולם-לשכה".

חזרה לעניין: מדובר במי שחתמה על הסכם ייצוג בשנת 2010, כאשר הייתה נערה כבת 13, ואחרי יומיים הודיעה שברצונה לבטל אותו. את במרום זה לא ממש עניין, היא דרשה את התשלום וכאשר לא קיבלה אותו - פתחה תיק הוצאה לפועל, והדיון בפני יפעתי הוא בבקשה לביטולו.


"איך הגעת ל-8,897 שקל?"


"מה שהיא אומרת בגדול: אחרי יומיים החלטתי לבטל את העסקה. ראית את התיעוד?", מסבירה יפעתי לכלכלן. את התובעת היא שואלת כיצד הודיעה על הביטול, ומאפשרת גם לגיס של האם להתבטא. "זה הפקס מ-2010?", שואלת יפעתי. התובעים לא זוכרים, והיא צוחקת: "אז אני זוכרת יותר טוב? קצת קשה ב-2010". יפעתי שואלת על מה בדיוק התביעה ונענית שבמרום תובעת 197 שקל לחודש לשנתיים.

זה אולי נראה כמו חוסר בקיאות בפרטים, אבל מתברר שהייתה ליפעתי סיבה טובה לשאול: "אז איך הגעת לסכום תביעה של 8,897 שקל?", היא תוהה. נציג במרום מסביר שיש תעריף אחר לגמרי אם ההתקשרות מבוטלת, אך יפעתי לא משתכנעת: "מ-2,000 ל-8,000 שקל? אז תראה לי איפה בהסכם זה כתוב, כי אם לא - זו לא תובענה לסכום קצוב ולא אוכל לדון בה כך". בהסכם נאמר שהביטול יביא לחיוב לפי המחירון, ויפעתי העירנית מגיבה מידע: "ואיפה המחירון הנקוב? איך אני יודעת שהגעת לסכום הזה?".

נציג במרום טוען שבשלב זה הוא אינו צריך לצרף את כל האסמכתאות, ויפעתי עושה סדר, כלשונה: "הגשת תובענה בסכום קצוב שנותנת יתרון לתובע, אבל יש בה גם דרישות. צריך להביא ראשית-ראיה לא רק להסכם אלא גם לסכום הקצוב. לתבוע 8,000 שקל בלי שיש לי תיעוד - את זה לא אתן.

"יש כמה דרכים. אני יכולה למחוק את הכותרת, ללכת לסדר דין מהיר ולהביא ראיות. אפשרות שנייה היא לראות איך אנחנו סוגרים את זה היום. זה סכום לא גדול, היא לא קיבלה את התמורה, אנחנו מכירים את הנושא של במרום. היא שילמה 1,000 שקל, אתה צריך לראות אם אתה מסתפק בזה. הנטל המוטל עליה מאוד נמוך. השאלה היא אם רוצים להוסיף עוד עלויות או למצוא פשרה".

הגיס מתחיל לדבר על ענייני במרום, אך יפעתי מפסיקה אותו: "אני מכירה את כל הסיפורים, אבל אני דנה כרגע בתיק הספציפי. צאו רגע, תחשבו ביחד והוא [נציג במרום] ייתן את התשובה. בהצלחה. כשתהיו מוכנים תדפקו על הדלת".


"זה המוקש בתיק הזה"


הבאים בתור הם משכיר דירה ודיירת לשעבר, כאשר למשכיר יש טענות על נזקים ועל כך שהדיירת הותירה אחריה תשלומי חובה שלא נפרעו. "ניסיתם לבוא בדברים בתיק הזה?", פותחת יפעתי. "סכום התביעה גדול, אבל לדעתי ניתן לצמצם את המחלוקת. אני צודקת? במה לא?". כאשר אחד מעורכי הדין טוען שבטענות הצד השני יש שקרים, יפעתי מתערבת מיד: "בוא לא נשתמש במילה 'שקרים'. הבנתי, כשקראתי את כתב התביעה, גם את רוח הדברים. מה שהפריע היה לא כל כך ההפרות. הפיצוי המוסכם הוא 30,000 שקל והנזק הוא 12,000 שקל", היא שמה את האצבע על הנקודה הבעייתית בעיניה.

"בואו נשמע את הגברת [השוכרת], מהם החובות שנשארו. את זה אני רוצה שתרשמי" - פונה יפעתי לקלדנית - "כדי שיהיה סדר". יפעתי מאפשרת לצדדים להסביר כל פרט, שכן על זה בדיוק בנוי התיק. עורכת דינה של השוכרת מבהירה שאינה מסכימה עם טענות בא-כוחו של המשכיר, ויפעתי מחייכת: "אלו מהן? תעזבי את הפיצוי המוסכם; אני חושבת שזה המוקש בתיק הזה ונשאיר אותו לסוף. היא שילמה את כל החשבונות השוטפים?".

יפעתי ממשיכה לבדוק כל פרט, כולל במסמכים שבתיק. בנקודה מסוימת הדיון חוזר להיות בלתי רשמי, וכך הוא דווקא מתקדם מהר יותר. "יש פה ריביות, לא חיובים לתקופה שלא הייתה", היא מעירה תוך בדיקת חשבון חשמל. ומצד שני: "בואי תראי בבקשה בחשמל שהיא שילמה" עבור תקופה בה לא שהתה בדירה.


"קצת בזבוז זמן"


טענה מרכזית של השוכרת היא, שהמשכיר כלל לא אפשר לה לשלם חובות, ולא נתן לה את האפשרות לצבוע את הדירה כדרישתו. יפעתי: "בואו נניח לצורך העניין שהוא [המשכיר] שילם חוב על התקופה שהיא שהתה בדירה ושלא אפשר לה לשלם; על זה אין לנו מחלוקת. על ההתנהלות שלו תכף נדבר, והיא תבוא לידי ביטוי - אם נסגור היום - בעניין הפיצוי המוסכם.

"תעברו על כל הטבלה [של תביעות המשכיר] ואם אין פה טענה על החיוב, נדבר על עניין הצביעה. את [בא כוח השוכרת] צריכה לעשות את התחשיב [מהו החוב]. תכף אני אתן לך לבדוק בחוץ". כאשר הצדדים קצת מתחממים, יפעתי מעירה לשוכרת: "לא לדבר יחד אתי, גבירתי"; ולמשכיר: "בוא ננסה להימנע, כי בהליך ביניים מהימנות זה דבר שאנחנו לא בודקים אותו".

השוכרת טוענת שיש לה שלושה עדים שהיא צבעה את הדירה, ויפעתי מחייכת: "שניים מספיק לחתונה". היא מבקשת לקבל פרטים על עזיבת הדירה, וכאשר השוכרת אומרת שהקליטה ותמללה את שיחתה עם המשכיר, יפעתי מגיבה בטון ציני-משהו: "אה, יש גם תמלול!". אבל אחרי רגע היא מרצינה: "בואו נסתכל יחד על התמלול. זה חשוב. סליחה, לא לדבר יחד".

יפעתי לא אוהבת את ההתנהגות של המשכיר, שהכניס את הצבע מיד לאחר שהשוכרת עזבה בנימוק שלא יכול היה לסמוך עליה: "זה לא עובד ככה. אתה לא יכול להגיד שאתה צופה שהיא תפר [את ההסכם]. את צריך לאפשר לה לתקן. אני עושה פה חלוקה. יכול להיות שצריך לתת כבר פסק דין חלקי על התשלום לרשויות [אותו על השוכרת להחזיר], ואז לראות לגבי הצביעה והפיצוי המוסכם. אם אני שמה בצד את הצביעה, אז נראה לי שלדון על הפיצוי המוסכם - זה קצת בזבוז זמן להתגונן רק עליו.

"פיצוי מוסכם הוא לשיקול דעת בית משפט. אם יש מחלוקת על הפיצוי המוסכם - אפשר להשאיר את זה ב[סעיף] 79א לשיקול דעת עם איזשהו גידור של סכומים. קחו עשר דקות, אני צריכה להכניס תיק שהיה לפניכם". בא-כוח השוכרת מציין שהמשכיר תובע גם החזר של הוצאות משפטיות, ויפעתי משיבה: "זה 1,000 שקל ומשהו?". מדובר ב-1,800 שקל, והיא אופטימית: "זה לא יעמוד לרועץ".

הצדדים מהתיק של במרום חוזרים ומודיעים שהסכימו שהחברה תסתפק ב-1,000 השקלים שכבר קיבלה. "קודם לא רשמתי דבר, אם מישהו חשוב לו שיהיה כתוב - שיגיד", מעירה יפעתי. היא נותנת תוקף של פסק דין להסכמה, ומציינת שבמרום היא האחראית לסגור את תיק ההוצל"פ: "מאחר שאנחנו רשויות נפרדות, אתה צריך לפנות להוצאה לפועל ולסגור פיזית. בהצלחה".


השורה התחתונה: טיפול סבלני ויעיל כאחד בתיקים שניתן לפתור בקלות יחסית. הרוח הטובה והשלווה של יפעתי מקרינים גם על הצדדים ומסייעים לצמצם את המחלוקות.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 9