שר החוץ לשעבר,
אביגדור ליברמן, הפך בחודשים האחרונים לאורח קבוע באולפני הטלוויזיה על תקן של מומחה להדברת הטרור בדרכים מקוריות בדוקות. כך אירע גם השבוע, בעקבות התקפות הטרור בבריסל. ליברמן ניצל כדרכו את הופעתו בערוץ 2 כדי לנגח פעם נוספת את שנוא נפשו, ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו, ולהאשים אותו שבמקום להעניק טיפול שורש לביצת הטרור - הוא מנסה לרסס את היתושים.
שר הפנים
אריה דרעי, שלא קיבל עדיין הכשר סופי של שופטי בג"ץ לכהן בתפקיד רגיש זה, חידש השבוע במקביל את מאמציו לצרף לממשלה את לליברמן. לשניים יש הרבה קווים משותפים: שניהם פוליטיקאים משופשפים וחסרי מעצורים שבזים לנתניהו, לא סוגדים לשלטון החוק ואין להם בעיה לעקוף אותו מדי פעם. ליברמן ודרעי הם ערמומיים, תחמנים, אלופי הקומבינות שמנסים להציג עצמם כפטריוטים שטובת המדינה קודמת לטובתם האישית.
בבחירות האחרונות לראשות עיריית ירושלים הציבו השנים "חייל" שלהם,
משה ליאון, בתקווה שאחרי שייבחר יהיה להם ערך מוסף אישי. שניהם דיקטטורים במהדורה ישראלית, שעומדים בראש מפלגות מושחתות שכוללים חברי כנסת ובעלי תפקידים ציבוריים למיניהם שהצטיינו בעבר בשאיבת כספי הקופה הציבורית.
מדוע זקוק דרעי לליברמן? לכאורה מצבה של
ש"ס טוב בממשלה צרה וסחיטה, אבל נראה שדרעי הגיע למסקנה שכדי להכריע את נתניהו ולסלקו יש לנהל את המאבק מבפנים. בשלב זה עדיף לליברמן לנהל את מאבקו מבחוץ, תוך שהוא משתף פעולה עם
יאיר לפיד, שנוא נפשו של דרעי, שטוען לכתר הבכורה במאבק לראשות הממשלה כשהוא מסתמך על סקרים מחמיאים.
מבחינתו של ליברמן, לפיד הוא שחקן זמני בזירה. ליברמן אינו סופר אותו ואינו מעריך אותו. אין כל פוליסת ביטוח שליברמן לא ינטוש אותו בדרכו ללשכת ראש הממשלה. ליברמן אינו מסתיר את כוונתו להיות ראש הממשלה, ולמטרה זו כל האמצעים כשרים בעיניו – אפילו להתחזות לאדם אציל, אדיב, חביב, עדין, נדיב, מנומס ונעים הליכות; חלומה של כל אם עבריה לחתן. בפועל, לליברמן אין בעיה לזגזג, לבגוד בשותפים לדרך, לחצות קווים אידיאולוגים הלוך וחזור, להתכחש לעברו ולאחז את עיניהם של שותפיו הפוליטיים הפוטנציאליים. הוא גדול בכמה מספרים על כל מתחריו מהאופוזיציה החותרים גם הם לתפקיד זה.
לשבחו של ליברמן ייאמר, שבראיונות לכלי התקשורת הוא לא הסתיר את כוונתו להיות היורש של נתניהו. אפשר לסמוך על ליברמן שהוא יפעיל במועד המתאים את כל התרגילים המסריחים האפשריים כדי שהדבר יתבצע. על-מנת להגדיל את מרחב התמרון שלו, הכריז בשעתו ליברמן שהוא לא שייך לקואליציית "רק לא ביבי". אבל באחרונה הוא שינה כוון והפך לראש החץ במאבק נגד ביבי.
אם יהיה ראש ממשלה, ימשיך ליברמן בקו של קודמיו המושחתים. גם הוא התעשר במהלך שירותו הציבורי, אף כי עשה זאת בחשאיות ובדרכים עסקיות אפלות. כאשר נחשפה ערב הבחירות האחרונות פרשת
ישראל ביתנו, טען ליברמן שזהו סיכול ממוקד בעיתוי מתוזמן מצידם של גורמים זדוניים במערכת אכיפת החוק, אולי בסיוע של גורמים פוליטיים עלומים.
ליברמן השתתף באותה עת בכנס של פעילי ישראל ביתנו באריאל. ליברמן נכנס לאולם לקול צלילי שירו של
יהורם גאון "לא תנצחו אותי", שהיה מכוון כלפי חוקרי להב 433. ליברמן הכריז לקול התשואות של חסידיו: "זו חקירה פוליטית שנועדה לפגוע בישראל ביתנו בתזמון ותכנון מדויק של ערב בחירות. עד יום הבחירות יימשך מצעד הנחקרים ולא ייפסקו ההדלפות, אבל הם לא יצליחו לנצח אותנו".
בפועל, ההחלטה ההזויה של היועץ המשפטי לממשלה דאז,
יהודה וינשטיין, שלא להעמיד לדין את ליברמן בתיק הגדול נגדו, סימנה את הדרך הקלוקלת לצאן מרעיתו. הוא שהמציא את השיטה לצבירת כספים בלתי חוקית בעזרת אנשים בעלי יכולת ונאמנות מוחלטת מהמאגר של מקורביו, בשני המשרדים הכלכליים שבהם שימש בעבר כשר –
משרד התחבורה ומשרד התשתיות. בידי אומ"ץ מצויות עדויות של שני גופים בינלאומיים, שהיו קשורים בעבר במגעים מסחריים עם ישראל בתחומים של שני המשרדים הללו, שעל פיהן נציגים של ליברמן רמזו להם שלצורך קבלת החלטות מתאימות יש להעניק תמורה נאותה.
גם בשלוחות של המשרדים הללו – חברת החשמל,
רכבת ישראל, מקורות, נתיבי ישראל, נת"ע ועוד – מוקמו העוזרים והסייענים של ליברמן שיושבים ליד הברזים הכספיים. כדי ללמוד כיצד פועלת השיטה, יש לקחת כמשל את חברת נתיבי ישראל, המגלגלת מדי שנה תקציבי ענק של מיליארדי שקלים. ליברמן השתלט על החברה באמצעות קצין המבצעים הראשי שלו,
אלכס ויז'ניצר (שנעצר כאחד מחברי הרשת המושחתת של ישראל ביתנו), ששימש כמנכ"ל החברה והציב בה את אנשיו של ליברמן.
בין כותלי חברת נתיבי ישראל ומחוצה לה פועלים כמה גורמים ו
מאכערים החשודים בתפירת מכרזים בהיקפים כספיים גדולים. על-פי החשד, שולם שוחד לאישים מסוימים בישראל ביתנו. שמותיהם של כל המעורבים ידועים ומוכרים למשטרה, שחוקרת בימים אלה גם נושא זה במסגרת החקירה המסועפת בפרשות השחיתות של ישראל ביתנו.
