ככל שמתחזקים סיכויי המועמדות של
דונלד טראמפ לנשיאות ארצות-הברית, כך מתגברת הבהלה בקרב הממסד מפני האפשרות שאזרחי ארה"ב אכן יבחרו באיש הזה לנשיאם. הטיעון האחרון בממסד היהודי הוא שטראמפ רע ליהודים. ההוכחה: טראמפ הודיע שיפסיק לסבסד את ההגנה על מדינות רבות בעולם, בייחוד את העשירות שבהן, כגון יפן,
קוריאה הדרומית, ערב הסעודית וגרמניה. גם ישראל כלולה ברשימה זו של מדינות שארה"ב אינה צריכה לסבסד - הוכחה מוצקה לכך שטראמפ אינו ידיד ישראל.
ועוד אמר טראמפ כי ישמור על ניטרליות בסכסוך הישראלי פלשתיני. כדי להתקבל כמתווך הוגן, עליו להיות חסר פניות. אמירה זו זכתה לקיתונות של חרפות: כיצד זה אין הוא מוטה מראש לטובת ישראל?
מצד שני, טראמפ חוזר ונשבע שאיש מן המועמדים אינו טוב ממנו לישראל. אובמה אינו ידיד ישראל, ולראייה הסכם הגרעין הזוועתי המותיר בידי אירן גם ממון רב לחימוש כל פעולות הטרור וגם לוח זמנים להשגת נשק אטומי ברבות הימים.
הילרי קלינטון אינה אלא שיחזור של אובמה, וגם ממנה לא יצמח טוב לישראל.
יש דו-פרצופיות מעניינת ביחסו של גוש השמאל תקשורת-אקדמיה-ממסד ביטחוני לאמריקה. מצד אחד הקפיטליזם האמריקני שנוא עליהם ואהבתם נתונה לסוציאליזם האירופי. מצד שני, הסיוע הביטחוני האמריקני מאוד חביב עליהם. ואולי אין זה דו-פרצופיות, אלא אימות של אמת היסטורית: הסוציאליזם חי וקיים על כספם של אחרים.
האם קבלת תמורה הוגנת עבור נשק וציוד אמריקני היא סימן לשנאת ישראל? ייתכן שלהפך. הקורא את המרשתת האמריקנית יודע כי אין דבר שהאמריקנים שונאים יותר מפושטי יד, בייחוד אם הם זרים. בסיוע האמריקני הביטחוני לישראל הם רואים הוכחה לחוסר הקיימות של ישראל, שאינה יכולה לכאורה לחיות ללא אותו סיוע. וככל שמרחיקים לצד האנטישמי יותר של המפה, כך מתגברת ההתנגדות לסיוע הביטחוני לישראל. השבוע יצא הסנטור לייהי, דמוקרט הסולד מישראל שנים רבות, בדרישה למנוע סיוע ביטחוני לישראל בטענות מופרכות של טוהר הנשק. לכן, ביטול המתנה, והתניית מכירת נשק בתשלום, היא המתנה הגדולה ביותר שיכול ממשל אמריקני לתת להסברה הישראלית.
ישראל - שווה בין שוות
האם הביטחון הישראלי תלוי בסיוע חינם מארה"ב? ממש לא. לישראל יש 90 מיליארד דולר של יתרות מטבע חוץ, דהיינו 30 שנה של סיוע. בשנה שעברה רכש בנק ישראל 8.8 מיליארד דולר, כמעט פי-שלושה מן הסיוע, סכום שמספיק לממן 15 מטוסי חמקן, רק כדי לשמר את שער החליפין. הדולרים הללו נרכשו בשקל. תארו לעצמכם כיצד היה נראה תקציב הביטחון עם 35 מיליארד שקל נוספים כדי לרכוש בהם את תוצרת הארץ במקום לרכוש דולרים. השוואה נוספת היא לסכום הצפוי לישראל ממתווה הגז. על-פי הערכת הנגיד (בדימוס)
סטנלי פישר, מדינת ישראל הייתה צפוייה להכנסה של כ-20 מיליארד ש"ח בשנה מן המיסוי על הגז, פחות משני שלישים מן הבזבוז על רכישת מטבע זר. לפתע החלטת בג"ץ נגד מתווה הגז נראית פחות דרמטית. טראמפ משחרר את ישראל מכבלי התלות באמריקנים ומציע מצב חדש שבו מעצמת-העל ארה"ב ומעצמה המקומית ישראל מצויות בעמדה שווה ליד שולחן המשא-ומתן על שותפות ביטחונית. לא עוד קלינטון הנוהם "מי זו המעצמה העולמית כאן", אלא שותפות של בעלי ברית.
טראמפ מדבר על ניטרליות בבואו לשמש בורר בין ישראל לפלשתינים. מאז שקמה, נתונה מדינת ישראל בלחץ אמריקני בלתי פוסק לשלם במטבע של אדמה תמורת הבטחות המשורטטות בחול.
אבא אבן הואשם בתאוות התפשטות כשסירב למסור את דרום הנגב למצרים שיאפשר ליצור גשר יבשתי בין מצרים לירדן. ארה"ב הטילה איסורים וחרמות ביטחוניים על ישראל כדי לאלצה למסור חלקי ארץ לערבים. הבסיס הרעיוני לכל תהליך מדיני בהובלה אמריקנית היה תמיד שישראל הלבנה חייבת לפייס את אויביה הצבעוניים. ניטרליות, או איפה שווה, היא אפוא שבירה יסודית של המדיניות האמריקנית רבת השנים כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי - לטובת ישראל. אם מתנות החינם לבעלת הברית ישראל יסתיימו, על אחת כמה וכמה מתנות החינם לפושטי היד השפלים יותר - כל הממסד ה"פלשתיני".
השידור הציבורי האמריקני PBS (יש המכנים אותו Palestinian Broadcasting Service על שום אהדתו הבולטת לעניין הערבי) תיאר את העימות הקשה שבין ראש ממשלת ישראל לבין נשיא ארה"ב
ברק אובמה. לשידור זה אפשר להוסיף את ספרו של מייקל אורן אודות 4השנים הקשות כשגריר ישראל בוושינגטון של הנשיא העויין ביותר לישראל מאז ומעולם. חצי מזמן השירות הזה חפף את כהונתה של הילרי קלינטון במשרד החוץ. המועמדת קלינטון שימשה כפפת הברזל של הנשיא, שכללה גידופים וחרפות שאינם ראויים להיכתב כאן - כך לדבריו של ההיסטוריון המתון והמדוד מייקל אורן. הסבירות שנשיא אמריקני מן המפלגה הרפובליקנית יהיה עויין יותר מאובמה - קלושה ביותר.
נשיא אמריקני שהוא קודם כל איש עסקים, שבראש מעייניו הצלחתן של חברות אמריקניות ואינטרסים כלכליים אמריקניים, הוא שינוי של ממש מנשיא שהוא קודם כל אידיאולוג של הסוציאליזם והעולם השלישי. נשיא כזה יחייב את מדינת ישראל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי חברות אמריקניות, במיוחד חברות האנרגיה. מצב שבו משנים את החוקים באמצע המשחק, מתעלמים מחוזים חתומים כשההשקעה מסתברת כמשתלמת, הוא בלתי נסבל מבחינתו של איש עסקים שעוצמתה של ממשלת ארה"ב בידו. זה יחייב את המנהיגות הישראלית להתמודד ביתר קשיחות עם הממסד המשפטי-תקשורתי הקושר את ידיה מטעמים פוליטיים.
אפשר להבין את החלחלה האוחזת בממסד הפוליטי-תקשורתי-ביטחוני מפני עלייתו של טראפמ לנשיאות. זהו מצב שבו לא יהיה לשמאל הפוליטי פרטנר כדי ללחוץ על ישראל למסור את לב הארץ למדינה האיסלאמית חמאסטן. ללא פרטנר כזה, ללא מימון אמריקני לפושטי היד העיקריים, הרש"פ וארגוני השנאה לישראל, ללא סבסוד אמריקני של ההגנה על אירופה, ייתכן שכל המבנה המפואר של ארגוני השיטנה והעיצומים על ישראל יקרוס. ואז כיצד יממנו את המלחמה הפוליטית ברצון העם?
