סעודיה - הדור החדש

ערב הסעודית אינה מדינה, אלא משפחה (סעוד) שיש לה מדינה (ערב, ארץ הערבים). למשפחת המלוכה הסעודית יש כיום שתי בעיות עיקריות, ויחסית חדשות: האחת היא מה יהיה כשייגמר כוחו של הנפט, והאחרת, איך להישאר בחיים ובשלטון נוכח האיומים מאירן ומדאעש, בעידן שבו ארצות-הברית כבר אינה חברת השמירה שלהם, ואפילו ישראל אינה עושה את העבודה כ"שוטר הגרעיני" של המזה"ת.

אלו הן בעיות חדשות, משום שעד לפני כמה שנים מצבה של ערב הסעודית היה נוח להפליא:

• הכנסות הנפט היו עצומות.

• ארה"ב, השוטר העולמי, החזיקה כוחות צבאיים אדירים במפרץ הפרסי ושמרה על הסעודים מפני אויביהם החמדנים, ובראשם אירן.

• היה מובן מאליו שישראל, השוטר הגרעיני של המזה"ת, לא תרשה לאירן ולאף אחד אחר באזור להשיג נשק גרעיני.

• הטרור הסוני הקיצוני היה ממושמע, והסעודים קיבלו שקט בתמורה לתרומתם למימונו.

אלא שכל הגורמים הללו השתנו לרעתה של המשפחה הסעודית תוך שנים מעטות:

• שוק הנפט הפך לתחרותי ביותר, גם בין המפיקות העיקריות וגם מול טכנולוגיות חדשות. לכן הכנסות הנפט ירדו משמעותית, וכעת מתנהלת בעצם "מלחמת נפט" עולמית רב-צדדית.

• לא רק שארה"ב התישה את עצמה כלכלית, צבאית ופוליטית, עד שנמאס לה להילחם בשביל אחרים, אלא היא גם הפכה למתחרה כלכלית של הסעודים במלחמת הנפט.

• נתניהו, בניגוד לדברים נחרצים שאמר בעקביות במשך 20 שנה, לא עצר את הגרעין האירני, והסעודים איבדו אמון גם בישראל ולא רק בארה"ב.

• דאעש שונה מכל ארגוני הטרור הערביים שקדמו לו. הוא נחוש להפוך בעצמו לח'ליפות איסלאמית, לכבוש את המזה"ת, ולכן הוא נגד כולם, כולל נגד הסעודים. השאלה רק נגד מי קודם ומי אחר כך.

כל עוד מצבה של המשפחה הסעודית היה "דבש", הם לא נזקקו לשליטים יותר מדי מוכשרים. הם רק דאגו לתחזק היטב את היחסים עם ארה"ב, וזה הספיק.

שיטת "אמץ לוחם"

כיום, נוכח מצב שונה ומאתגר הרבה יותר מאשר בדורות הקודמים, קמה במשפחה הסעודית הנהגה חדשה וצעירה יותר, שמתמודדת עם המציאות החדשה. לפני מעט למעלה משנה נפטר המלך הסעודי הקודם בגיל 90 והחליף אותו המלך הנוכחי שהוא בן 80 שלפי השמועות יכולתו השכלית אינה כפי שהייתה. מי שמנהל כיום את העניינים בערב הסעודית הם כנראה שניים: אחיינו של המלך שהוא יורש העצר, בן 56, ובנו של המלך שהוא סגן יורש העצר, בן 30. לשניהם יש תפקידים בכירים מאוד נוספים בתחומי הביטחון, הכלכלה, ועוד.

עד עתה, בשיטת הירושה במשפחה סעוד עבר הכתר לרוחב ולא לגובה. כלומר במקום שהכתר יעבור מאב לבן, כל ששת המלכים האחרונים ב-60 השנים האחרונות היו בניו של המלך הראשון, מנשותיו הרבות. כעת, לראשונה מזה שני דורות, למעשה יש בסעודיה חילופי דורות בשלטון, שכן המלך הוא אומנם עדיין מהדור הקודם, אבל את המדינה מנהל בפועל הדור הבא.

ואלה הם עיקרי המדיניות שהשניים הללו מובילים:

• בעניין הנפט, הסעודים עדיין מנהלים מלחמת נפט גלובלית עם מתחריהם, שיש לה לא רק משמעויות כלכליות אלא גם ביטחוניות. זאת, משום שמלחמת הנפט מחלישה את יכולתן של אירן ורוסיה לממן את מלחמותיהן נגד סעודיה ונגד הגורמים שסעודיה מממנת במלחמות בסוריה ובתימן.

אבל השלטון הסעודי מסתכל קדימה אל היום שבו ההכנסות העצומות מן הנפט יירדו משמעותית ובאופן קבוע, תהליך שכבר נמצא בעיצומו, במטרה לגמול את תזרים המזומנים שלהם מתלותו הכמעט מוחלטת בנפט. כך למשל, הסעודים השקיעו כסף באנרגיה סולארית, שגם ממנה יש להם בשפע שלא יאזל בעתיד כמו הנפט. בנוסף, הסעודים מתכוונים להתחיל למנף את ההון העצום שצברו כדי להתכונן לעתיד. זאת, בהקמת קרן השקעות השלישית בגודלה בעולם בהיקף של שני טריליון דולר, כדי להתחיל לייצר הכנסות, ולא רק הוצאות, מהונם.

• בתחום הביטחוני, לראשונה מנהלים הסעודים את מלחמותיהם בעצמם, לא באמצעות ארה"ב. הם מממנים חלק ניכר מהמלחמה נגד אסד ובעלי בריתו בסוריה, וצבא סעודיה נלחם נגד השיעים נתמכי אירן בתימן.

• בתחום המדיני, הסעודים מכירים במציאות הלא קלה והמורכבת שבה הם כעת "לבד בעולם", ללא בעלי ברית. יש רק רשת של אינטרסים - זמניים, ארוכי טווח וסותרים - מול כל שחקן אחר בזירה, ועליהם לנהל משחק רב-צדדי של אינטרסים בלבד. רוסיה למשל היא שחקן שהוא גם אויב מצד אחד, וגם גורם חיצוני שהסעודים יכולים להידבר איתו ואולי להגיע איתו להבנות בנושאים ספציפיים, כולל על חשבון בעלי בריתם לכאורה של הרוסים באיזור, אירן וסוריה. שחקן נוסף במרחב הוא ישראל, שכבר הוכיחה לסעודים שהיא בלתי צפויה וקשה להבנה מבחוץ. אבל נראה כי לסעודים יש הבנה יסודית עמוקה שישראל אינה אויב שלהם, גם לא בעתיד הרחוק, אלא דווקא בעלת ברית בתחומים מסוימים, נוכח שותפות אינטרסים ביניהן, וקודם כל מול התוקפנות של המשטר האירני השיעי. אירן השיעית היא איום תמידי, וכיום מסוכן מאי-פעם, על המשטר הסעודי. וכל עוד המשטר הנוכחי באירן אינו מתחלף, אירן היא גם איום רציני על ישראל. לכן אפוא לסעודיה וישראל יש שותפות אינטרסים ברורה לגמרי בנושא האירני המניבה שיתוף פעולה אסטרטגי, אומנם חשאי, אבל מדי פעם משוחררים רמזים ברורים לקיומו.

• בתחום הגרעיני, סעודיה דאגה מראש לקלף נוסף - פקיסטן. סעודיה מימנה את תוכנית הגרעין הצבאית של פקיסטן. הנשק הגרעיני הפקיסטני נועד אומנם למאזן האימה הגרעיני בין הודו ופקיסטן, שניהלו ביניהן בעבר כמה מלחמות קונבנציונליות, ולא מעט שפיכות דמים בין המלחמות. אבל גם פקיסטן, כמו סעודיה, היא סונית ושכנתה של אירן, והמטכ"ל הפקיסטני שיחרר השנה הצהרה שאיום גרעיני (מצד אירן, כמובן) על ערב הסעודית ייחשב לאיום גרעיני על פקיסטן וייענה בהתאם. זוהי הגירסה הגרעינית של "אמץ לוחם" - והוא ישמור גם עליך. למרות זאת, אפשר להניח שגם כיום סעודיה ודאי מעדיפה שההנהגה בישראל תתעשת ותורה לצה"ל להרוס את מתקני הגרעין של אירן, לפני שיהיה מאוחר מדי. שכן עדיף לחיות בלי איום גרעיני מאשר במאזן אימה גרעיני.

• מול הסכנה של דאעש, סעודיה מתמודדת לראשונה עם טרור רצחני בשטחה. היא גם מממנת את ארגון "ג'בהת א-נוסרה", שנלחם בסוריה נגד אסד ובעלי בריתו מצד אחד, ולפעמים גם נגד דאעש. שני הארגונים היו פעם הענף הסורי והענף העירקי של "אל-קאעידה", אבל מאז הם נפרדו לכיוונים שונים. דאעש גדול, חזק, נרחב ועשיר בהרבה, ונלחם נגד כולם, ול"ג'בהת א-נוסרה" יש הגב האדיר של הסיוע הסעודי בכסף ובנשק. למצב זה של מלחמות רב-צדדיות ובריתות סותרות ואפילו מתחלפות, אנו הישראלים איננו רגילים, אבל היינו עדים לו מספיק פעמים באזורנו, כמו למשל סבך היריבויות הפנימיות בלבנון. תרבותית, לסעודים הרעיון של סכסוך רב-צדדי אינו חדש כלל, אלא רק מצב שעמו לא התמודדו בעשורים האחרונים. מבחינה זאת, מדובר בעצם בחזרה ל"מצב הדברים הטבעי" כפי שהיה ברוב ההיסטוריה, בדיוק כמו שבאירופה שפיכות דמים נוראה ומתמשכת הייתה מרבית הזמן הנורמה, ודווקא 70 שנות השלום המשגשג שלאחר מלחמת העולם השנייה הן האנומליה.

על-רקע זה של המדיניות ארוכת הטווח והמציאותית שמנהל השלטון הסעודי, לא מיותר לשאול מתי תהיה שוב לישראל הנהגה שיהיה לה גם חזון ארוך טווח, גם מדיניות מציאותית וארוכת טווח למימוש החזון, וגם העוז ליישם אותה.