בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קואליציית דויד עם הפלישתים
|
דויד הכיר בעליונותם הטכנולוגית והצבאית של הפלישתים, ולכן, במקום להילחם בהם עדיף לכרות איתם ברית צבאית
|
דוד וגלית [צילום: גוסטב דורה]
|
|
|
|
|
כנען הפכה לפרובינציה מצרית ונשארה תחת כיבוש מצרי כשלוש מאות וחמישים שנה, ובסופה נחלשה ונסוגה למצרים, ובמקביל לנסיגה המצרית פלשו לכנען שבטי ישראל ושבטי הפלישתים. שני הפולשים פלשו לכנען בגלל הצורך במרחב מחיה, ולכן כבר בראשית הפלישה החל החיכוך בין הישראלים לבין הפלישתים. חיכוך זה נמשך כמאה וחמישים שנים, למן סוף תקופת השופטים, ואשר בסופו ובשיאו, בקרב על הגלבוע שבו נפלו שאול ובניו, גברו הפלישתים על הישראלים, והיו למעשה השליטים על שפלת החוף ועל העמקים, כשהם מבתרים את הארץ לשני חלקים, ומונעים התקשרות המונית בין שבטי ישראל הדרומיים לשבטי ישראל הצפוניים. תבוסות הצבא הישראלי מול הצבא הפלישתי נובעות מההבדלים של שני העמים. בעוד שהישראלים לא היו מלוכדים תחת מנהיג שהיה מקובל על כולם אלא מורכבים משבטים, וכול שבט דאג בראש וראשונה לאינטרסים שלו, הרי שהפלישתים היו מלוכדים תחת חמישה סרנים, שהיו שליטים צבאיים ואזרחיים בעת ובעונה אחת, וכול האוכלוסייה הפלישתית סרה למרותם. ציוד מתקדם מאחר שגם הישראלים וגם הפלישתים שאפו להרחיב את מרחב המחיה שלהם, הרי שהתנגשויות ביניהם, שנמשכו כמאה וחמישים שנים, היו בלתי נמנעות. ואולם בעוד שצבא ישראל היה מורכב מיוגבים, כורמים ורועים, מחוסרי אימון וציוד מלחמתי מתקדם, הרי שהצבא הפלישתי היה מורכב מחיילים מאומנים, ומאחר שהם שלטו בסחר עפרות ברזל, ובנוסף היו חרשי ברזל מיומנים, הרי שאמצעי הלחימה שלהם, שכללו בין השאר מרכבות לחימה, שאפשרו לקשתים ניידות ועוצמת לחימה שעלתה עשרות מונים על עוצמת הלחימה של הצבא הישראלי. בניגוד לשאול, דויד, ששהה תקופה מסוימת בממלכת הפלישתים, הבין כי אין כל טעם להמשיך להילחם בפלישתים, שעליונותם הצבאית היא עובדה שאין כול טעם להתכחש לה, ולכן עדיף לכרות איתם ברית צבאית. ואכן, לאחר כריתת הברית בין דויד וסרני הפלישתים, ובסיוע גדודי הפלישתים, החל דויד בסדרת מלחמות ארוכה, שכללה את כיבוש ארם, עמון, מואב ואדום, ואשר אפשרה את הרחבת שטחי ההתנחלויות של שבטי ישראל בצפון עד נהר פרת, בדרום עד נחל מצרים, ובמזרח עד המדבר הגדול, כאשר כל העמים הנכבשים חויבו לשלם מיסים לדויד - בצורת תבואות, עדרי צאן ובקר, עבדים ושפחות - ואשר אפשרו לו לממן את צבא הקבע הגדול, שכאמור היה מורכב מגדודי שבטי ישראל ומגדודי הפלישתים.
|
תאריך:
|
19/04/2016
|
|
|
עודכן:
|
19/04/2016
|
|
שמעון גרובר
|
קואליציית דויד עם הפלישתים
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אביב אורון
|
19/04/16 16:14
|
|
|
|
לא ככה?
|
19/04/16 17:11
|
|
2
|
|
אברהם שלום
|
20/04/16 00:36
|
|
יהודי, אם תשאלו מה זה - לעולם לא תקבלו תשובה משביעה רצון. ובכלל, תעוררו מיד את השאלה: האם היהדות היא דת או לאום, אולי לאום שיש/אין לו דת, אולי דת שיש/אין לה לאום? וכן הלאה לאורך מאות דורות שהתישו והתשישו לאומים עבי כרך שנעלמו מעת לעת. ובכלל, מיהו יהודי ומי מוסמך בעיני מי לפסוק מיהו יהודי? יהודי אחד יש לו לפחות שני בתי כנסת ושלוש עמדות נחרצות לכל מצב (ידוע שמצבים משתנים כהרף עין וגם נטיית הלב), והוא מוכן ונחוש לקפוץ מכל עמדה נתונה לכל מעמד נתון לקול רחש נתון בכל רגע נתון. זה הנתון הכי לא מתון...
|
|
|
המצוי בדברי ימי העולם ישתאה וישתומם מהעושר התרבותי, מהשירה, מהסגנון המסתלסל ומהפיוט שהיו מקור גאווה לתרבות הערבית. היא הייתה השראה להוגי דעות, לפילוסופים, לפייטנים ולאנשי מעוף ודמיון. בשונה מהזמר האירופי, הנגינה הערבית מבוססת על אקורדים שונים שבשונה מהאירופי הקצבי מבוססת על מקאמים (בסורית מע'אם עם קו"ף גרונית) . כלי הנגינה, העוד, הקנון והדארבוקה ודומיהן ממוצא פרסי וערבי גם השפיעו על פיתוח כלי נגינה אחרים ויותר משוכללים. על-מנת לטעום מעט מהאוצר הבלום הזה אפשר להאזין לתפלות בסגנון "ספרדי-ירושלמי" שחלק מהם מזכיר לחנים של מוחמד עבד-אל-וואהב, עבד-אל חאלים חאפז ויותר מאוחר אום כולת'ום ופאריד אל-אטרש.
|
|
|
אנו נמצאים תחת מתקפה רעשנית וקטלנית של אמצעי התקשורת בעולם, מגובים על-ידי עמותות כאלה ואחרות, ששמו להן למטרה להשמיד את מדינת ישראל, וכל האמצעים כשרים, החל בתחקור חיילי צהל, עבור לאספקת מצלמות ומסרטות להנצחת רגעים קשים ומבישים, ודרך הטלת חרם על-ידי מדינות ועמים כנגד תוצרתה של ישראל.
|
|
|
עונת האביב ידועה כעונה נפלאה בה אנו חוגגים את חג הפסח, ובמקביל, מתרחשת עלייה חדה בהיקף אימוצי כלבים בעמותות השונות. לא בכדי החג קרוי גם 'חג החרות', על שום שחרורנו מעבדות לחופשי, וכך גם בעת האימוץ אנו מדברים על שחרורו של הכלב לחרות: שחרורו מכליאה בכלוב של עמותה דואגת, אימוצו והעברתו לבית חם, אוהב, לאנשים בודדים או למשפחה וילדים. 'מצוות שחרור הכלבים' נעשית לאורך כל השנה, אך מקבלת חשיבות רבה בחג הפסח בו אלפי כלבים מחכים בעמותות על-מנת שתוכלו לקיים מצווה ולאמצם!
|
|
|
בין אם נרצה לראות זאת, בין אם לאו, הולכת, צוברת נוכחות ומתגבשת, בעיקרוֹ של דבר על-ידי קְלִיקַת אנשי המשפט/משְׂפַח; ה"עֲרָכִים", ה"שלום", מעצבי השיח הצבורי: כפי שאלוּ תופסים את עצמם; כולל אנשי פוליטיקה אנטי-לאומית אשר, צר לי לומר זאת, גם המנהיגות המדינית ביטחוֹנית שבויה וּשְפוטה על ידה. זוֹ התחושה החריפה, מקוממת; העולָה בבהירות בשל הדייסה "הציבורית", בניצוּח עקשני ועֵר של התקשורת. דייסה הרותחת וגולשת סביב פעולתוֹ החד-משמעית ונכונה של לוחם צה"ל בחיִסול טרוריסט ערבי בחברון.
|
|
|
|