עונת האביב ידועה כעונה נפלאה בה אנו חוגגים את חג הפסח, ובמקביל, מתרחשת עלייה חדה בהיקף אימוצי כלבים בעמותות השונות. לא בכדי החג קרוי גם 'חג החרות', על שום שחרורנו מעבדות לחופשי, וכך גם בעת האימוץ אנו מדברים על שחרורו של הכלב לחרות: שחרורו מכליאה בכלוב של עמותה דואגת, אימוצו והעברתו לבית חם, אוהב, לאנשים בודדים או למשפחה וילדים. 'מצוות שחרור הכלבים' נעשית לאורך כל השנה, אך מקבלת חשיבות רבה בחג הפסח בו אלפי כלבים מחכים בעמותות על-מנת שתוכלו לקיים מצווה ולאמצם!
גידול כלב בכלל וכלב מאומץ בפרט מהווה הנאה גדולה עבור אוהבי בעלי החיים, שכן הכלב מקשר בין כל חברי המשפחה, מאפשר התרעננות ויציאה מהבית ומשגרת הטכנולוגיה (למשל, הינתקות מהמחשב ומהטלוויזיה) ותורם רבות לבעליו.
ולכבוד חג החרות הנה לפניכם סיפור מיוחד אודות חשיבותם ותפקידם של הכלבים ברוח זו, כי גם לפני כאלפיים שנה, ידע האדם מי ידידו הטוב ביותר, אשר יסייע ויגיש לו עזרה בעת הצורך.
סיפור יציאת מצרים מתואר בספר שמות. כזכור, בני ישראל ביקשו לעזוב את ארץ מצרים אך פרעה סירב פעם אחר פעם לשחררם. לאחר תשע מכות שהנחית אלוהים על עם המצרי בשל סרבנותו וקשיות עורפו של פרעה, פנה משה רבנו, שליחו של אלוהים, אל המלך פרעה והתריע בפניו כי המכה העשירית והאחרונה (מכת בכורות) תהיה קשה ביותר, והוא מבטיח כי: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה..." (שמות י"א, ז').
לפסוק זה מספר פרשנויות, מהן עולה בבירור תרומתם הנכבדת של הכלבים לשחרור בני ישראל ממצרים. ההסבר הבסיסי לפסוק טוען, כי במהלך מכת הבכורות תקום צעקה גדולה במצרים, אך הכלבים יחרישו ולא יתריעו בנביחה. פירוש אחר טוען, כי הזכרת הכלב היא משל למזיקים אחרים שיימנעו ממגע עם בני ישראל בעת יציאת מצרים.
לפי פרשנות אחרת, מדובר בהבטחה כי כלבי השמירה המצריים לא ינבחו ולא יפגעו בעבדים, בני ישראל, המבקשים לברוח ממצרים (פגיעה פיזית, פגיעה נפשית, חבלות, וכיו"ב). לבסוף, בתלמוד נאמר כי על-פי טבעם וטיבם של הכלבים, היה עליהם לנבוח בחצות הלילה, עם הגעתו של מלאך המוות (מכת הבכורות), אך הם שתקו ולא התריעו בפני בעליהם המצרים על דבר האסון המתקרב. הכלבים דממו בשעה שבני ישראל נסו וחמקו כך ששתיקתם הייתה לנס ומכאן חשיבותם ותפקידם החשוב של הכלבים ביציאת מצרים.
ומה לגבי שכרם של הכלבים? חז"ל טוענים כי הודות להימנעותם מלנבוח על בני ישראל, הם נצטוו להשליך לכלבים שאריות בשר האסורות באכילת אדם: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשלכון אתו" (שמות כ"ב, ל'). כלומר, הבטחת מזון בזוי הינה שכר ראוי לכלב לדורי דורות, ובדרך זו נפרע החוב על שלא חרצו לשונם ביציאת מצרים.
נביחת כלבים עשויה להפחיד בני-אדם רבים, בעיקר נשים וילדים. שתיקתם של הכלבים הביאה לכך שיציאת מצרים נעשתה מתוך ביטחון ומנוחת הנפש, ולא באווירת בהלה ופחד, שכן הכלבים נסכו ביטחון בעבדים העבריים, כך שלא יפחדו מסכנות הצפויות להם בדרכם.
שומרי מצוות, אוכלי מצות, מסורתיים, חילוניים וכל אוהבי הכלבים - כולם מוזמנים לקיים את מצוות חג הפסח ה'מורחבת' - לאמץ כלב ולשחררו מהכלוב ומהבדידות, כך גם הוא יוכל לחגוג את חג החרות, שללא ספק מגיע לו ליהנות ממנו לא פחות מבעליו.
