פילוני מפתיע את עצמו

הגמדון של פילוני הוא ספר לילדים, אך מתברר שהספר שכתבה רינת מצליח הוא ספר עם מסר גם למבוגרים. לכל אחד ואחת מאיתנו חשוב למצוא את הדרך להאמין בכישוריו ולמצוא את הדרך לצמצם את המרחק בין הציפיות למציאות. כדי להצליח, אכן צריך דימוי עצמי חיובי. כדי להשיג זאת צריך לחוות איך מצטמצם הפער בין הציפיות הפנימיות ובין ההישגים בפועל. רק כאשר יש לאדם ביטחון עצמי, הוא יכול להתמודד עם אתגרים.

וזה בדיוק הסיפור של פילוני: רינת מצליח מספרת בעצם על החברה האנושית במסווה של מָשל על בעלי חיים. פילוני הוא כל אחד מאיתנו בדרכו מן הפחד אל ההצלחה, אל מימוש הציפיות. הסיפור מתרחש בבית ספר לחיות. בבית ספר המתקיים ביער, המנהל הוא ארי האריה, מלך החיות. כל החיות לומדות שם באהבה ובשלום. ויש שם מורים למקצועות השונים, כמו בכל בית ספר: הינשוף הוא המורה לחשבון, הקוף הוא המורה לספורט והדוכיפת היא המורה לאמנות. מלמדת שם גם המורה ציפורה, והיא המורה הכי חשובה, כי היא המורה למוזיקה, ציפור מוזיקלית מאוד.

הכיתה נערכת לביקור של מפקח משרד החינוך, מר ברדלסי, יחד עם אורחים נכבדים נוספים מן המשרד. המורה ציפורה מכינה לתלמידים טקסט מיוחד של מהלך הטקס. פילוני נבחר לשאת את נאום הפתיחה, ומיד כשנודעת לו בְּשׂורה משׂמחת זו, הוא נחרד חרדה גדולה. הוא מנסה לקרוא את הטקסט בפני הכיתה, והוא מגמגם מתוך פחד. הוא חרד בעניין הטקס: איך ירכוש ביטחון עצמי לקראת תפקיד חשוב זה?

"מיד פונה היא (המורה ציפורה) אל פילוני, הפיל הקטון: "פילוני, בחרתי בכך לקרוא את קטע הפתיחה. עליך לקרוא בביטחון ובשמחה, זה קטע חשוב ביותר" (10)

בביטחון וברצף

זהו אכן מסר משׂמח מאוד לכל תלמיד החפץ להיות הגיבור בטקסים של בית ספר. אך תגובתו של פילוני שונה:

"פילוני היסס לרגע קל ושאל: ציפורה, את מתכוונת אליי"? (11). ברור שעצם השאלה של פילוני מעידה שאינו מאמין בעצמו. הוא חש מלכתחילה שאין לו סיכוי לעשות זאת. המורה גם מחזקת פחדיו כשהיא אומרת: "אתה תפתח את הטקס, ולכן הקטע שלך חשוב מאוד. עמוד בבקשה יפה, בראש מורם..." (12), אך כשפילוני מתחיל לקרוא לאחר הנחיות אלה הוא מגמגם: "פילוני החל לקרוא: אור...חים נכ...ב...דים, ברו...כים...". המורה מגבירה את פחדיו בתגובתה: "לא כך! קרא בביטחון וברצף!" וגם התלמידים לא מקלים עליו: "לפתע נשמעו קולות צחקוק" (13).

במצב ביש זה נגלה אליו בדרך ביער גמדון. הגמדון הפֶּלאי מתגלה אליו ומשקיט את פחדיו: הוא נותן לו חוויֹית הצלחה, וזה דבר בסיסי כדי להתגבר על פחד מכישלון. הגמדון מתַרגל אותו איך לקרוא נכון את הטקסט, ואיך לשדר ביטחון עצמי בעמידה איתנה וזקופה ובקול בוטח וצלול.

הגמדון קורא בעצמו את הטקסט כדי לשמש מופת (מודל) לפילוני: "כך עליך לקרוא, להרים את הראש, למתוח את החדק, לעמוד בביטחון, לפתוח את הפה ולהגות את המילים כנדרש. קדימה, פילוני" (15).

כל הכבוד

התגובה הראשונה של פילוני היא תבוסתנות וייאוש. הוא אינו מאמין בעצמו: "אוי, עזוב! אני לא אצליח, אני יודע שלא" (15). וזה בדיוק שורש הכישלון: חשיבה שלילית, חוסר ביטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך. הוא מתַרגל את פילוני וגם נותן לו חיזוקים חיוביים כשהוא קורא יפה: "הוי, כמה נפלא קראת! כל הכבוד! הצלחת!" אך מכיוון שפילוני עדיין אינו נחרץ בביטחון שלו, הוא נשאר איתו.

בחזרה הגנרלית בכיתה, הוא נלווה אליו ונמצא בכיסו. פילוני אכן מצליח במעמד המורה וכל התלמידים בחזרה זו. הוא עומד במבחן וחווֶה הצלחה: "כשסיים לקרוא, שמע מחיאות כפיים, והמורה ציפורה חייכה ואמרה: כל הכבוד, פילוני, הִצלחתָ יפה". (16)

נשאלת אז השאלה: מה יקרה בטקס עצמו מול המפקח ואורחיו? האם ההצלחה מותנית בקיומו של הגמדון בכיס של פילוני?

אלה השאלות המלַוות את הקורא לאורך כל העלילה. הגמדון עשה הכול לבנות ביטחון עצמי לפילוני. מה יהיה הלאה? כאן הסיפור משמש מָשל לחוויות האנושיות: איך לבנות ביטחון עצמי שיעמוד גם במבחנים הבאים?

הרעיון מאחורי הסיפור "הגמדון של פילוני" הוא לטַפח חשיבה חיובית שהופכת לדרך חיים, וגם הופכת לטבע שֵני המוטמע באדם והופך לחלק ממנו. חלק מן החיים שלנו הוא לעמוד באתגרים הניצבים לפנינו. קודם כל מלַמד אותנו הגמדון: יש לעבור חוויה של הצלחה במשימה, הצלחה באתגר הראשון. חוויה של הצלחה משמשת חיזוק חיובי לבאות. ככל שהביטחון העצמי של האדם (ובסיפור: של פילוני) גובר, גם הסיכוי לעתיד לעמוד באתגרים הולך וגדל. ככל שאנו חוֹוִים הצלחות, אנו מתוכנָתים נפשית להמשיך להצליח, אנו פועלים על-פי חשיבה חיובית. הגמדון לימד את פילוני בפועַל מה לעשות כדי שיהיה טוב, וזו הדרך להמשיך הלאה כדי שיהיה טוב.

ברגע שהגמדון מתַרגל את פילוני, הוא מנקֶה מתוכו את הפחד שאין לו סיכוי. ברגע שפילוני חווֶה הצלחות הוא יודע שהוא יכול לבחור להיות מה שהוא רוצה להיות.

הסיפור הוא סיפור פואנטה, ולכן לא אספר את הסוף המפתיע.

הספר כתוב בצורה קולחת ונעימה, ומתברר שיש לו גם מסר חינוכי חשוב.