השופט: ערן קוטון, בית משפט השלום בחיפה

המועד: יום רביעי, 16.3.2016, שעה 08:30

הנושא: תיקים פליליים


"אתה זוכר את מספר הזהות שלך?", פונה ערן קוטון לנאשם הראשון שבפניו, כדי לוודא שאכן מדובר באדם הנכון. זהו איתות לקו הקפדני שלו, שאכן ראוי כאשר מדובר בתיקים פליליים ואשר אינו מסרבל את ההליכים בכהוא-זה. הוא מכתיב בשם הסנגורית: "כתב האישום הוקרא לנאשם והוסבר לו", ופונה אליה: "מהי תגובתכם המפורטת? כלומר, אין טענת אליבי".

עוד קו חשוב של קוטון מתגלה כעת: "סליחה, אתם מפריעים לי", הוא אומר לשני עורכי דין שמשוחחים - ומלמד שאצלו, בניגוד לאולמות פליליים אחרים, יש סדר. קוטון חוזר לסנגורית: "על אלו עדים ניתן לוותר? יש פה 14, אני לא חושב שאת צריכה את כולם". הוא מעיין בכתב האישום, העוסק בקטטה: "יש פה ממצאי דנ"א? אני מבין שיש דם של המתלונן". קוטון קובע שני דיוני הוכחות בחודש נובמבר ופונה שוב לסנגורית: "יש טעם לקבוע תזכורת בספטמבר, או שעברתם את כל השלבים האלה?". היא משיבה שהנסיונות להגיע להבנות עלו בתוהו, קוטון אומר "זה מה שתיארתי לעצמי" ומעיר בקול שהאירוע היה בספטמבר 2011 - כך שהתיק יישמע ארבע שנים מאוחר יותר.

"זה עורך הדין? אותרה האבידה", עובר קוטון הלאה וצוחק. "כנראה לא היית רשום כמייצג, ביקשתי מהמזכירות לבדוק", הוא מסביר לו. "אז למה אתה מתפלא אם אמרתי שאותרה האבידה? זאת האבידה. הנאשם נמצא כאן?". הוא יגיע בעוד כמה דקות, משיב הסנגור.


"פעם ראשונה בהיסטוריה יש פקק"


רבע שעה אחר כך קוטון חוזר לאותו נאשם, שעדיין לא הגיע. הסנגור שוב אומר שצריך כמה דקות, אך קוטון עונה בתקיפות: "אין לי כמה דקות. הדיון קבוע ל-08:30 ועכשיו 08:54. אני אתחיל בדיון, ואם הוא לא יגיע - אוציא צו הבאה". הסנגור טוען שמרשו תקוע בפקק, אבל קוטון לא קונה את זה: "אז פעם ראשונה בהיסטוריה יש פקק. כשמוזמנים לבית משפט, יוצאים שעה קודם. הוא לא כל יום מוזמן לבית משפט. לגופו של עניין?".

זהו מענה לכתב אישום, "צריך לקבוע להוכחות אם אתה כופר", מזכיר קוטון לסנגור, ומאפשר לו להגיש בהמשך מענה בכתב. "באיזה סטטוס הוא נמצא? משוחרר - אני מבין; באלו תנאים?". הנאשם במעצר בית, כאשר הנאשם האחר מוחזק במעצר עד תום ההליכים. קוטון, כדרכו, שם לב לכל פרט: "אני לא קובע להוכחות אלא לעוד שבועיים לדיון לפי סעיף 144. את התיק הזה אי-אפשר לקבוע סתם ככה להוכחות, כשאחד עצור עד תום ההליכים ואחד במעצר בית. אני אתן לכם זמן ואתם תתארגנו גם לגבי העדים. אתה בטח לא רוצה ראשון וחמישי", אומר קוטון לסנגור.

הוא קובע ל-5.4.16 ומוסיף: "השעה 08:58. ככל שהנאשם לא יתייצב באולם עד השעה 10:00, יוצא צו הבאה. מאחר שאני לא הולך לשום מקום". כך אומר קוטון לסנגורו של הנעדר - "אם הוא יגיע, אתה תפנה את תשומת ליבי ואני לא אוציא צו הבאה. רוץ לדרכך", הוא פונה לסנגורו של הנאשם השני, "אתה בטח צריך להיות בארבעה מקומות שונים".

כדי שלא להחזיק אתכם במתח, נספר כבר עכשיו שהנאשם הגיע אחרי כמה דקות וקיבל על הראש מקוטון: "כאשר אתה מקבל הזמנה לבית המשפט ל-08:30, אתה תהיה מחוץ לדלת [האולם] ב-08:20. לא בית המשפט ולא עורכי הדין צריכים לחכות לך. זה שיש פקקים - יש פתרון פשוט: מקשיבים לגלגלצ ויוצאים שעה קודם. כל יום יש פקקים בכניסה לחיפה". קוטון אומר לאיש מתי הדיון הבא, "ואתה תהיה פה ב-08:30".


"אנחנו קצת מתקשים"


עוד לפני הסאגה הזאת, שומע קוטון טיעונים לעונש בתיק של אלימות במשפחה כאשר הנאשם הוא בן 65. "יש תסקיר", מציין הסנגור, וקוטון משיב: "ראיתי, ראיתי". קצינת המבחן מודיעה שגם היא כאן, וקוטון מחייך ומשיב באותן מילים: "ראיתי, ראיתי. נכון, נכון. יש לנו מתורגמנית, אני נזכר. אם אפשר רק השם, אנחנו קצת מתקשים" - משום שמדובר במתורגמנית מאמהרית, ושמה באמת קשה לקליטה באוזן ישראלית.

קוטון פונה לקצינת המבחן, ומפגין בקיאות נאה: "היה כאן הליך לא פשוט, אפילו מורכב. היה כאן מעבר ממקום למקום. עכשיו הם חיים ביחד. את רוצה להוסיף משהו?". היא מסבירה את המלצת השירות, וקוטון מתרגם אותה ללשון משפטית מדויקת עבור הפרוטוקול.

"גבירתי המתורגמנית, הוא צריך לקום. אני רוצה שתסבירי לו שזכותו להגיד את המילה האחרונה לפני שבית המשפט מחליט איזה עונש לתת. כל מה שהוא רוצה להגיד - זה הזמן". קוטון רוצה לדעת האם הנאשם ימשיך להיות בקשר עם שירות המבחן, ונענה בחיוב. מתן גזר הדין נדחה ל-5.4.16, קוטון מעיר שזהו יום שבו אנשי שירות המבחן לא נמצאים בבית המשפט ומבטיח שהשירות יקבל פרוטוקול. לבסוף הוא מקפיד שלא לקפח את שכרה של המתורגמנית, המשתכרת לפי שעות: "אמרו לך לבוא ב-08:30, כן? עכשיו 08:55" - והוא חותם בהתאם על הוראת התשלום.


"זה חשוב, אם יש הוכחות"


תשומת הלב הרבה של קוטון באה לידי ביטוי גם כאשר הוא עולה על בלוף של התביעה. בנימוקים להסדר טיעון - תיק מרמה בו הוצאו 300,000 שקל משלושה קורבנות - מנמק התובע את ההקלה בעונש בכך שהמתלונן באישום 2 נפטר. אבל קוטון יורה מיד: "אדוני, הוא נפטר אחרי שהצגתם את הסדר הטיעון, ולכן זה לא יכול להיות נימוק. זו גם הייתה הסיבה להתנגדותכם לחזרה מהסדר הטיעון". התובע מתקפל וחוזר לחוף המבטחים הסתמי הקבוע: "קשיים ראייתיים הקשורים לאותו מתלונן".

העונש המוסכם הוא שנתיים מאסר והפעלת מאסר על תנאי בן שנה, אך בעוד המדינה מבקשת להפעילו במצטבר - ההגנה כמובן מבקשת שזה יהיה בחופף. "לא צריך לפרט, הפסיקה מוכרת", אומר קוטון לתובע. כאשר הסנגור טוען, קוטון שוב עושה סדר: "אתם מפריעים לי, רבותי!" הוא מרים את קולו על שני עורכי דין שמשוחחים.

כאשר הסנגור מבקש להגיש אישור אשפוז של הנאשם, כדי להוכיח שמצבו הרפואי אינו שפיר, קוטון שוב בקיא - ואף יותר מהסנגור: "הוא צירף את זה לבקשה שלו בפעם הקודמת. אתה מודע לכך שהוא הגיש בקשה לבטל את צו ההבאה?". הסנגור לא ידע, וממילא לא ידע שמרשו הגיש אישור אשפוז למועד מאוחר מזה שהוא מבקש להגיש כעת. "אז אני נותן לך את זה, שתוכל להגיש כמקשה אחת", מושיט לו קוטון את המסמך. הוא גם שומר על פרטיותו של הנאשם, באומרו שנסיבות חייו מפורטות מאוד בתסקיר שירות המבחן ואין צורך להרחיב.

קוטון ממשיך להיות ערני יותר מהסנגור: "אתה רוצה להתייחס לבקשה לפיצוי המתלוננים?", הוא מרים לו להנחתה. הסנגור אכן מעלה טענות, מזכיר שאחד המתלוננים נפטר, אבל קוטון משיב: "אפשר לפצות את העיזבון שלו; אלו דברים שיש בעולם".

לבסוף פונה קוטון לנאשם, בלשון המביאה בחשבון שרמתו השכלית אינה מן הגבוהות - כפי שהוצג בפניו: "צבי, תקום בבקשה. כמו לכל נאשם, יש לך את הזכות להגיד את המילה האחרונה. בוא תתקרב, תעמוד בין שני השולחנות, ועכשיו אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה". הנאשם מבקש להמתין לוועדה בביטוח הלאומי שתבחן שוב את מצבו, וקוטון בהחלט מתחשב.

לנוכח העובדה שהוועדה מתכנסת ב-15.4.16, הוא דוחה את מתן גזר הדין ל-19.4.16 ומאפשר להגנה להגיש ראיות נוספות עד 16.4.16 "לצורך הוכחת טענות שונות שהעלה הנאשם בדברו האחרון" - כולל טענתו שהוא פיצה את אחד המתלוננים. "זה חשוב, אם יש הוכחות", אומר קוטון לסנגור.


השורה התחתונה: כדאי ללא מעט שופטים פליליים לבוא להשתלמות אצל קוטון. ניהול יעיל מאוד, תוך הקפדה על כל תג ובמיוחד על זכויות הנאשמים, הפגנת בקיאות מרשימה למרות ריבוי התיקים ושמירה על סדר מופתי.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.