ושוב אנחנו כאן ביום הזיכרון לחללי צה"ל. 43 שנים מאז נהרגת בצומת טרטור לקסיקון. אתה וכל הצוות מפלוגה ב' בחטיבה 600. מפעם לפעם אני כותב לך שבכל השתנה ודבר לא השתנה. בהקשר הזה אין כל חדש.

בחודש ינואר 1983, 23 שנים לפני פרוץ מלחמת "לבנון השנייה" (2006). הפצתי לכל קצין מדרגת אל"ם ומעלה, ספר ובשמו "שיטה חדשה לאימון הצבא". בבסיסו עמדו לקחי מלחמת של"ג, כמסקנות מניתוח שיטת האימונים הקיימת, והשפעתה הקלוקלת על תפקודו של צה"ל במלחמה. לעת הפצת התוכנית ובעקבות פרשת "סברה ושטילה", נאלץ הרמטכ"ל (רפול ז"ל), להתמודד על כבודו ומעמדו מול וועדת כהן. כך שהסיכוי לקיים דיון ענייני בתוכנית, וממלא להכין את צה"ל בתואם ללקחי משל"ג נגוז כלא היה. זולת תוכנו של המסמך, המהווה (לאחר החלפת שם האויב מפתח לחיזבאללה), תיאור מדויק של מה שהתרחש במלחמת "לבנון השנייה".

גליון יום שני (9.5.16), של ידיעות אחרונות, מופיע ב"פטנט" חדש ועם כותרת מסוג חדש שטרם ראינו במחוזותינו. צילום וטקסט המתפרסים על-פי כ-70% מעמוד השער. בעמוד זה בו מופיעים ארבעה משופטי העליון לשעבר, חיל חלוץ חדש במלחמת העיתון בממשלת ישראל: דורית ביניש (בטעות הוזכר שמה של עדנה ארבל, אף שאיננה בצילום), אשר גרוניס, מאיר שמגר ואהרן ברק. הטקסט מבשר לנו על הפשלת שרוולים למלחמה חדשה. היוזם - כנראה אהרן ברק. המטרה, איך לא? שרת המשפטים. "שר המשפטים אמור להיות חומת המגן של בית המשפט". הם אומרים לנו. "החומה הזו התערערה". כך פוסקים ארבעה מראשי מערכת המשפט דאז. לנו, לציבור בישראל, בלי למצמץ. אני מבקש להדגיש בביקורת שאכתוב להלן כי אינני כולל את אשר גרוניס ואת מאיר שמגר, הידועים בדעות שונות מדעותיהם של אהרן ברק ודורית ביניש, בכל הקשור לסמכויות ביהמ"ש העליון. אני מניח כי הם הצטרפו לראיון משונה זה, שכולו נועד למתיחת ביקורת על שרת המשפטים (בלא שתינתן לה אפשרות למתן תשובה לפחות לא בגליון האמור). מחמת כישוריו המיוחדים במאבקיו של אהרן ברק במיוחד בכל הקשור ל"שמירה" על המבנה הקיים של ביהמ"ש ואופן הבחירה של שופטיו. ברק מסתבר ממשיך לבחוש בכל הקשור לביהמ"ש העליון, ואין בהופעותיו, לפחות עד כה, משום חשבון נפש ואמירת חרטה כל שהיא לנוכח הפלונטר העצום אליו הכניס את מדינת ישראל עם האמירות האומללות והידועות כל כף שלו: הכל שפיט ו"יש לה אג'נדה", לסיכול מינויה של פרופ' רות גביזון לביהמ"ש העליון.

עיתון הארץ הפך לבמה המרכזית של "הוגי דעות" קיצוניים, המרבים לפרסם מאמרי דעות של רעיונות מאוסים, ספוגים בביטויי שנאה והסתה שמבזים את זיכרון השואה ומתעלמים מהתכנים ההיסטוריים והטרגיים של קורבנותיה.

חוזר אני מערב יום הזיכרון בכפר מעש, ואני נפעם כל פעם מחדש, כיצד משנה לשנה יותר ויותר אנשים לוקחים חלק ביום היקר הזה, בו אנו חוזרים ומזכירים בגאווה ובכאב את הנופלים במערכות ישראל.