מזה שנים נשמעת הביקורת, לפיה אין במדינת ישראל חשיבה אסטרגטגית ככלל, ובפרט בנושאי הביטחון הלאומי. אחד הניסיונות לשנות מצב זה נעשה בשלהי כהונת ממשלתו של בנימין נתניהו. ביום 7.3.99 החליטה הממשלה על הקמת "המועצה לביטחון לאומי" שבראשה הועמד אלוף (במיל.) דוד עברי. על-פי החלטת הממשלה נקבע, כי המועצה תשמש כגוף מטה לראש הממשלה ולממשלה בנושאי ביטחון לאומי.

ואולם, 7 שנים לאחר הקמת המועצה, מגלה מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, בדוח מיוחד שהכין על פעולת המועצה, כי ממשלות ישראל השונות לא הסתיייעו כדבעי במועצה בתהליכי קבלת ההחלטות בנושאי הביטחון הלאומי - מה שמותיר בסימן שאלה את נחיצותה של המועצה שתקציבה השנתי עומד על כ-13 מיליון שקלים, וכן מעורר שאלות קשות בנוגע לטיב ההחלטות.

המבקר: דאגה בדבר איכות קבלת ההחלטות בנושאי ביטחון לאומי

המבקר מציין בדוח, כי "ממצאי הדוח מעוררים דאגה בדבר איכותם של תהליכי קבלת ההחלטות בנושאי הביטחון הלאומי". עוד מציין המבקר, כי "אי-שיתוף המועצה לביטחון לאומי וראש המועצה לביטחון לאומי כיועץ לביטחון לאומי בעקביות בחלק משמעותי של הדיונים הביטחוניים-מדיניים, והעובדה שקודם לדיונים אלה אשר עוסקים בנושאים, וביניהם מהחשובים ביותר, לא התבקשה ככלל עבודת מטה מגוף המטה של ראש הממשלה והממשלה - המועצה לביטחון לאומי - עלולים לפגום בהחלטות המתקבלות".

אחד הממצאים העיקריים העולה מן הדוח הוא קיומו של פער מהותי ועמוק בין המסגרת החוקית לפעולת המועצה לביטחון לאומי ובין המציאות שבה היא פועלת. כך למשל קובע הדוח, כי "לא הוגדרו בצורה ברורה תפקידיה, סמכויותיה, תחומי אחריותה וממשקיה עם הגופים האחרים".

היות שכך, ממליץ משרד המבקר להסדיר בחקיקה באופן ברור את תפקידיה של המועצה, סמכויותיה ואת האופן שבו היא אמורה לשתף פעולה עם יתר הגורמים העוסקים בתחום הביטחון הלאומי.

המועצה לא שותפה בדיונים על הנסיגה מלבנון

המבקר לינדנשטראוס מציין בדוח שורה ארוכה של דוגמאות לנושאים הרי גורל מבחינה מדינית-ביטחונית בהם לא שותפה המועצה לביטחון לאומי בתהליכי קבלת ההחלטות.

כך למשל, בשנת 2000 לא שותפה המל"ל ומ"מ ראש המל"ל אלוף (מיל.) גדעון שפר בהליכים שקדמו לנסיגת צה"ל מלבנון וזאת חרף הפצרתו של שפר בראש הממשלה דאז, אהוד ברק, לשתף את המועצה בדיונים המקדימים, הפצרה שנענתה בסירוב גורף מצידו של ברק שהדיר את המועצה גם מרזי המו"מ עם סוריה שהתנהל באותה עת.

נושא אסטרטגי נוסף ממנו הודרה המועצה היה משבר מכירת הנשק לסין בשנים 2004-2005. המשבר שפרץ אז גרם להרעה ביחסי ישראל-ארה"ב ואולם, ראש הממשלה דאז, אריאל שרון הטיל את הטיפול בנושא לידי אנשי משרד הביטחון בלבד. המבקר קובע בדוח המיוחד כי אנשי המל"ל "לא השתתפו בתהליכי קבלת ההחלטות ולא נדרשו לעבודת מטה כלשהי בעניין".

חומרתם של הדברים נגזרת מהעובדה שלדברי המבקר למשרד הביטחון היו בפרשה זו אינטרסים שמנעו ממנו לראות את התמונה האסטרטגית הכוללת. "בעניין זה היה משרד הביטחון בעל אינטרסים מסוימים שנבעו מדרך השתלשלות הפרשה, דבר שהחריף את הצורך בקיומה של עבודת מטה אובייקטיבית מסודרת", קובע המבקר.


גיורא איילנד: אין שום מסמך עמדה של הממשלה בנושא מדיני

הדוח מפרט שורה ארוכה של כשלים בעבודת המועצה. כך למשל, מובא בדוח מסמך מרתק שנכתב בשנת 2004 בידי אחד מראשי המועצה, אלוף (במיל.) גיורא איילנד, לבקשת ראש הממשלה, דאז אריאל שרון.

איילנד מפרט במכתבו שורה של בעיות וכשלים בשיתוף הפעולה שבין המועצה ובין משרד ראש הממשלה. בין היתר כותב איילנד לשרון, כי אנשי משרדו מנטרלים את עבודתה של המועצה. "במשרד ראש הממשלה ובמל"ל יושבים מספר שחקנים על אותה משבצת. לא ברור מי אחראי למה", כותב איילנד ומוסיף, כי הדבר מותיר לאנשי המועצה עיסוק "בתגובות לחוצות אחרי 'שנתקלנו בבעיה, נפלנו על הפנים והאף בבוץ", כהגדרתו של איילנד.

עוד כותב איילנד לשרון, כי "הנושאים העולים בקבינט לא בהכרח משקפים סדר חשיבות מדיני-ביטחוני. הם מוטים בבירור לכיוון שחשוב לצה"ל או לשירות ביטחון כללי". איילנד מוסיף וכותב, כי "אין כמעט שום מסמך עמדה רשמי ומחייב של ממשלת ישראל בשום נושא מדיני"

המבקר: ראש הממשלה לא מתייעץ עם ראש המל"ל

דוח המבקר מעלה עוד, כי איילנד ויתר ראשי המועצה כיהנו למעשה בתפקיד שהינו ריק מתוכן. "ראש המל"ל, המכהן גם כיועץ לביטחון לאומי, אינו נמנה עם צוות ההתייעצות הקרוב של ראש הממשלה, והוא אינו מוזמן להשתתף בדיוניו. כמו כן, הוא אינו מוזמן, בדרך כלל, להשתתף בדיונים הלא-פורמליים", קובע המבקר לינדנשטראוס.

המבקר מציין בדוח כי אי-שיתוף המועצה לביטחון לאומי בעקביות בחלק משמעותי של הדיונים הביטחוניים-מדיניים העוסקים בנושאים החשובים העומדים על הפרק אינו מתיישב עם מטרת הקמתה ועם עצם קיומה כגוף המטה המרכזי לעניין הביטחון הלאומי לממשלה ולראש הממשלה.

עוד מעלה המבקר חשש, כי העדרה של המועצה כגוף הדומיננטי בגיבוש מדיניות הממשלה בנושאים הביטחוניים והמדיניים גורם לכך "שהדיונים 'מובלים' על-ידי גורמים המעורבים ומושפעים מן ההחלטות המתקבלות" – דבר שעלול לגרום ל"הטיה אצל מקבלי ההחלטות, אשר עלולה לפגום אף היא בהחלטות המתקבלות".

ראש הממשלה בירושלים; המל"ל – ברמת השרון

הדוח מונה עוד שורה של כשלים הנוגעים לפעילות המועצה. כך למשל, נמתחת בדוח ביקורת על מיקומה של המועצה בבנין שכור ברמת השרון ולא בסמוך למשרד ראש הממשלה.

אחד מראשי המועצה, ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, הלין בפני המבקר על המרחק שבין משרדי המל"ל ובין לשכת ראש הממשלה. הלוי סיפר לאנשי המבקר, כי הריחוק הגיאוגרפי של משרדי המל"ל מראש הממשלה הפריע לעבודתו בתקופת כהונתו כראש המל"ל. לדבריו, בתקופה מסוימת היה משוחח טלפונית באופן אינטנסיבי עם ראש הממשלה, אולם כאשר ראש הממשלה היה מבקש לשוחח עימו אישית בלשכתו, לא ניתן היה לעשות זאת.

"הקירבה הפיזית הינה תנאי הכרחי למימוש יעדי המל"ל, ועל כן חיוני למצוא פתרון למיקומה הפיזי של מל"ל ולקרבתה לראש הממשלה", קובע המבקר.

יצויין, כי בשבוע שעבר החליט ראש הממשלה, אהוד אולמרט - שקיבל לידיו קודם לכן את דוח המבקר, להעביר את משרדי המל"ל למשרד ראש הממשלה.

שיבעה ראשים בשבע שנים

הדוח מותח ביקורת על התחלופה הרבה של כח האדם במועצה - הן של עובדיה והן של ראשיה. כך למשל, בשבע שנות פעילותה כיהנו בראשות המועצה לביטחון לאומי שבעה אנשים שונים מהם ארבעה ראשי מועצה קבועים ושלושה ממלאי מקום.

על כך אומר המבקר, כי אכן, ראש מל"ל נתפס כאיש אמונו של ראש הממשלה. אולם, חילופים תכופים בתפקיד זה קוטעים את הרצף הניהולי, עלולים לפגוע בפעולות ארוכות טווח, ואין בהם כדי להבטיח רצף של אחריות ניהולית.