אחד מסיפוריו החביבים של קארל צ'אפק הוא אודות בנו עדין הנפש של ארכי-שודד אכזר. הבחור התחנך במינזר, שם ספג הליכות ותרבות. לאחר מות אביו נקרא להנהיג את חבורת הליסטים, אך נכשל בגלל עדינותו. בקושי רב הצליח לבסוף למצוא מישרה כפקיד מכס זוטר, ודווקא בתפקיד זה הפך לאדם קשוח וגס.
תכופות תהיתי מה גורם לאטימותו של פקיד במוסד ציבורי, ומדוע גורם הוא לאזרח הנזקק לשירותיו להרגיש מושפל. מה מניע עובדי שירותים חיוניים לשבות ולגרום בכך סבל רב, ומה מניע פקיד לטרטר אזרח בריצות הלוך ושוב, כאשר במעט מאמץ ורצון טוב יכול היה לפתור את הבעיה במקום. האם רק אנשים אטומים הופכים לעובדי ציבור, או שהם נעשים כאלה?
הרי כל עובד כזה גם הוא אזרח הנזקק לשירותים לו ולמשפחתו, ומבין את חשיבות היחס הנאות. האם יש כאן פיצול אישיות?
ניתן אולי לייחס דפוס התנהגות בירוקרטי לרגשות תסכול ורוגז על השכר הנמוך או התדמית העלובה שיש לעובדים בתפקידים מסוימים (עובדי מערכת המיסים וכד'), או לקינאה במקבל השרות. או אולי זה נובע דווקא מרגש עליונות ושררה. כך או כך, יש להילחם בתופעה, להעלות את רמתם של עובדי הציבור ולטעת בהם את ההכרה כי הם משרתי הציבור. ולא להיפך.
במקביל יש לנסות ולצמצם, ככל האפשר, את שטח החיכוך בין האזרח לרשויות, לאפשר הסדרת עניינים בדואר, בטלפון או באינטרנט, ולהפריט... להפריט... להפריט כל שירות אפשרי.
