אדוני המפכ"ל - לא הגזמת?

קראתי בתדהמה את מאמרו של אלון חכמון בעיתון 'מעריב' מאתמול תחת הכותרת "מפכ"ל המשטרה מציג: כך נמנע מראשי הרשויות לעבור על החוק" (חכמון, 2016).

אני אזרח מן השורה, אינני עובד באף רשות מקומית. ברם, נראה לי שזה מוגזם להטיל תווית (סטיגמה) על כלל השלטון המקומי במדינת ישראל, ולתייגו כעובר חוק וכמושחת.

הווארד ס' בייקר (Becker, 1963) - שעסק בגישת התיוג ובתגובה החברתית אליה - כתב, כי המתויג הוא זה שהתג הוצמד אליו בהצלחה. בעת שירותי, שימשתי כראש המחלקה ליישום ופיתוח שיטור קהילתי, הובלתי את תהליכי השיטור הקהילתי מול מרבית הרשויות המקומיות בישראל. מצאתי ראשי רשויות מקומיות שנבחרו על-ידי התושבים (בניגוד למפקד תחנה שהוא ממונה), רובם איכותיים ובעלי מוטיבציה ברורה לתרום לאיכות חיי התושבים שבחרו בהם. מידי פעם מתפרסמים מקרים על מעורבות של ראשי שלטון מקומי בפלילים. האם כולם עוברי חוק? התשובה היא חד-משמעית לא!

יתרה מכך, האם המצב במשטרה טוב יותר? בשנת 2003 פרסם עמיתי, ד"ר פיני יחזקאלי, מאמר תחת הכותרת: "למה הם מסתבכים? על הסתבכויות של בכירים במשטרה וסיבותיהן". במאמר, מנתח ד"ר יחזקאלי, את הסתבכויות של קציני משטרה מהמפכ"ל הראשון יחזקאל סהר ועד ראשית שנות ה-2000 (יחזקאלי, 2003). צא וראה כמה קציני משטרה הסתבכו עד אז (והיה גם ניצב במשטרה שהפך לראש עיר, הסתבך ונשלח לכלא)...

ומה היום? הרי בשנים האחרונות אנחנו עדים, לצערי, לתופעות שחיתות של אנשי משטרה מהרמה הבכירה ביותר ועד לשוטרי השטח. על מי אנו מתנשאים, ולמה? מה זכותנו להדביק סטיגמה על אחרים?

תאר לעצמך שעל-רקע ריבוי מקרי השחיתות במשטרה היה פרקליט המדינה מתייג את המשטרה כולה כמושחתת, ומציע להצמיד למפקדי המחוזות והמרחבים פרקליטים, שייעצו להם שלא לעבור על החוק...

המפכ"ל, לראשי השלטון המקומי, יש יועץ משפטי שמונחה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, ומחלקה משפטית שתסייע לו בכל היבט משפטי. הוא אינו זקוק לקציני החקירות שלך. ראש רשות מקומית זקוק לך בהיבט של הביטחון האישי של תושבי עירו; הוא זקוק למשטרה אפקטיבית שתיתן מענה לצורכי האוכלוסייה שלו; הוא רוצה לראות שוטרים ברחובות העיר, מה שאת מכנה בשפה המקצועית "שיטור נמוך", הוא מצפה שקציני משטרה יתנו לו ייעוץ הדרכה והכוונה בתחום מניעת פשיעה, אתה אדוני המפכ"ל מדבר על "מניעת פשיעה מצבית"...

הפניית כוח אדם מהחקירות למשימה זאת, מלמדת שמשטרת ישראל סובלת מעודף חוקרים, ו/או מאבטלה סמויה בפעילותם. אם יש לך באמת קציני חקירות מייעצים להצמיד למאות ראשי הערים והמועצות, עדיף שתסיט תקנים לשיטור ברחובות... זה הרבה יותר יעיל!. אתה רוצה לתת דגש על מניעה, שלח אותם למפגשים והרצאות עם בני נוער, או עם קרבנות פוטנציאליים, שלב אותם בוועדות תכנון ובניה, פרויקט שיקום שכונות שמוביל משרד השיכון. למדנו שהשקעה במניעה משתלמת והלא זה מוגדר בסעיף 3 לפקודת המשטרה.

איננו טובים יותר מראשי הרשויות בתחומים הללו. אמצעי התקשורת מוצפים בידיעות על תקלות ועוולות, שנעשות על-ידי שוטרים לאזרחים. האם לא עדיף להפנות את הראש פנימה, לפני שניתן דוגמה אישית וייעוץ מקצועי לאחרים? די לראות את התגובה הציבורית ברשתות החברתיות להצעה הזו על-מנת להבין את הגיחוך שבה היא מתקבלת.

מסתבר, שבתחומים רבים של אחריות ציבורית יש לנו דווקא הרבה מה ללמוד מראשי השלטון המקומי: 'הוועדה לבחינת מבנה המשטר' (ועדת מגידור), שפרסמה ממצאיה בינואר 2007, ציינה את האחריותיות (Accountability) כאחד מחמישה כשלים מרכזיים בשיטת המשטר בישראל. המילה משלבת בתוכה את המושגים: אחריות, מחויבות ומתן דין וחשבון - שילוב חיוני בדפוסי העבודה של כל ממשל הציבורי (ברוכמן, 2015). האם משטרת ישראל טובה בתחום זה מראשי הערים והרשויות? דומה כי בתחום זה יש לנו הרבה מה ללמוד מעמיתינו ברשויות המקומיות...

אדוני המפכ"ל, מכתב גלוי זה אינו קנטרנות, אנחנו אוהבים את המשטרה שלנו, רוצים אותה טובה יותר, עם ציבור שמאמין בה, זה אפשרי ובר ביצוע, ודורש ממך הכוונה לאפיקים הנכונים.

בתחומים הללו - כמו בכל תחום שבו אתבקש - אשמח לסייע.