הבעתי חשש כי מישהו ייטול יוזמה וידקור את אחד הצועדים הגאים, כפי שעשה ישי שליסל שנדון ל-12 שנות מאסר. הוא לא התרגש. "לאנשים האלו מגיע גהינם, ואתה שואל אותי על שריטה או פצע? הם פשוט סוטים וחולי נפש שצריכים טיפול". משה גם מכיר בקושי שקיים במאבק במצעד כאשר נושאים שכאלו נמצאים מחוץ לשיח הפנים-חרדי וצריכים להישאר מחוץ לשכונות החרדיות. לדבריו, המושג סדום מבטא רישעה כללית, ואינו גולש לפרטים להסביר את התופעה החברתית של הומוסקסואליות, כפי שזו נתפסת בציבור הכללי. "יש דברים שאצלנו מוקצים מחמת מיאוס" , הוא מדגיש.

משה אומר כי קיימת בעיה בהסברה באשר למצעד הנוכחי. "גם אנשים חילוניים הגונים לא מבינים שזה לא עוד אחד מהמצעדים ה'פרווה' שמתקיימים בירושלים, אלא מצעד עולמי שיותר גרוע אפילו מהמצעד בתל אביב ברמת הפריצות והזימה".

לדבריו, תכלית המצעד היא פרובוקציה ושחרור קיטור שבאה על חשבון פגיעה באורחות חייהם של אנשים ישרי דרך. "שקט לא יהיה כאן", מציע משה תסריט פסימי למחיר שעתידה ירושלים לשלם, "לפני המצעד ירושלים תבער".

את בן-שיחי פגשתי כאמור באקראי, ואף לא התוודענו זה לזה בשמות. הוא לא ידע שאני עיתונאי, ואני לא ידעתי בתחילת השיחה כי לפני ניצב אחד ה"קודקודים" ומושכי החוטים הגדולים של הקהילה החרדית. מששאלתי לשמו בשלב מתקדם של השיחה, הוא סירב לגלות לאחר שנוכח כי גילה יותר מדי. "אם תרצה, קרא לי משה, שם בדוי", אמר בחיוך. למשה אין אינטרנט או טלוויזיה והוא אינו קורא עיתונים, אך עושה רושם כי הוא מעורה במתרחש בישראל יותר מכאלו שיש להם. הוא לבוש באופן מסודר, דיבורו שקט ומתון, וניכר כי מבעד לדעות הקיצוניות ניבט אדם משכיל ושקול, שיודע את מלאכתו ומכיר את הנפשות הפועלות בזירה.

אתה באמת חושב שתצליחו לעצור את המצעד?, אני שואל. משה לא מהסס ועונה בהחלטיות: לא נצליח. למראה תמיהתי הסביר כי אם מהלך גדול כמו ההינתקות לא הצליחו לעצור למרות מחאות שנמשכו שנים, אין סיבה שגם את המצעד הזה יצליחו לעצור. "הכוח שיש לנו זה כוח המחאה. התורה לא מרשה לנו לשבת בחיבוק ידיים ולהשלים עם כזה מצב. עלינו לעשות הכל כדי למחות, והשם יעשה הטוב בעיניו. לו יצויר מצב בו מצעד נורא שכזה עובר בעיר הקודש מבלי שיהיה פוצה פה ומצפצף - זה חילול השם גדול".

משה מודע היטב להשפעה שיש למעשים קיצוניים על דעת הקהל, ואומר כי ההשפעה לרעה מתקיימת רק בטווח הקצר, אך "בטווח הארוך יבינו שצדקנו". הוא גם מודע לכך שהפגנה שכזו דווקא על-ידי חרדים עלולה ליצור אנטי ולעורר מרבצם גורמים שמתנגדים למצעד, אך הפעם יחליטו לתמוך ולגבות אותו רק בשל שנאתם לחרדים. "אם היו מצטרפים גם אחרים למחאה, לרבות ערבים, נוצרים וחילונים - הכל היה לובש צורה אחרת, אבל שנינו יודעים שזה לא יקרה", נאחז בן-שיחי במציאות.

אין לו אמון ברשויות השלטון בישראל. אפילו לא בחברי הכנסת החרדיים. "ההחלטה לקיים את מצעד הגאווה העולמי דווקא בירושלים במטרה להכעיס התקבלה לפני שלוש שנים. מה הם עשו מאז חוץ מלחמם את הכיסא?", הוא מקשה.