הרשת געשה וסערה עם שמיעת שריקת הפתיחה המחודשת לפרשת ילדי תימן הממאנת לרדת מסדר היום הציבורי.
רינה מצליח היא זו שנתנה הפעם את אות הפתיחה לפרשה, זאת כי באותו שבוע נאחס וככל הנראה היה לה מחסור בחומר, ואולי אולי אחד המרואיינים שלה ביטל את השתתפותו ברגע האחרון ופשוט היא חיפשה אייטם למלא את רצועת השידור שלה; חיפשה ומצאה. תמיד שמור לעיתונאים בשיעור קומתה חומר בבוידעם לשעת חרום. מעניין אם מצליח שיערה את ההצלחה שעתידה לגרוף מהאייטם הזה - מה שנקרא בשפתה העיתונאית בינגו!
הרשת, כאמור, רעשה והתפלגה לשניים: תשעים ומשהו אחוז שיער כי ילדי תימן אכן נחטפו מאימותיהם, ואחוז קטן אך לא מבוטל שיער כי כל הפרשה הזאת נשענת על סיפורים; יש לטעמם אין-סוף סיפורים שיכולים להיות נכונים ויכול גם שלא. לכן מבחן התוצאה, לדידם, הוא מבחן המסמכים. הם מבקשים סיפורים המגובים במסמכים. הטענה שלהם פשוטה: "הראה לי מסמך אותנטי אחד שמצביע על חטיפת ילד" - ומסמך כזה איננו.
מרחב מחייה
אגב, גם ל-3 הוועדות שקמו לחקור את הפרשה לא היו מסמכים ורוב החקירה נשענה על גביית עדויות מאנשים שהוועדות ראיינו. השאלה שוב: מי אמר שהעדויות האלה נכונות הן? ייתכן שההורים האומללים פשוט נטשו את ילדיהם ויתקשו היום להודות בכך ומאידך קל להם לטעון כי חטפו להם את הילדים. ובכל אופן שיגידו מהיום עד מחר - איך נדע כי דבריהם אמת אם אין בידינו שום מסמך שייאמת את עדותם? – זו הטענה היסודית של קבוצת "השוללים בע"מ" ולכאורה יש בטענה הזו הגיון כי אכן הוא הדבר: אין לנו מסמכים ביד ועל-כן כל העדויות יישארו בספק לעד.
מנגד קיימת עוד טענה בעלת משקל שגם הספק ירחף עליה לעד: מי שהולך לחטוף ילד לא יתעד את החטיפה שלו, נהפוך הוא, הוא יעשה את הכל בשביל להאפיל על מעשה הנבלה שלו, מה עוד שההנחה היא כי המעשה נעשה על-ידי אנשי הרשויות שהייתה להם גישה למסמכים, היה להם קל לזייף, לשנות, ומעל לכל לבַלְגֶן, היינו לעשות בלגן במכוון, להעלים מסמכים מסוימים, מה עוד וממילא יד הבלגן הייתה בכל, מלחמות, עוני, קושי בתקשור בשפה... אם כן אין בידינו מסמכים שיאוששו את העדויות לא לכאן ולא לכאן, והשאלה מה עוד היה לנו. על מה אנחנו יכולים להשען בשביל לאושש את "הסיפורים" או להפריך את קיומם.
התשובה על השאלה הזאת דווקא מגובה במסמכים ומתועדת לפרטי פרטיה.
מחקר קטן אך איכותי שערכתי בראשית השנה והפקתי ממנו מאמר קצר, מורה באופן בלתי משתמע לשניים כי בתקופת קום המדינה, דהיינו בתקופה הבן-גוריונית ובתוך המעטפת השלטונית שלו, נוצרה גזענות מהזן הזול ביותר, שעד עכשיו צצים פה ושם ממנה שורשים ממאירים. בתקופה ההיא ולא במקרה נוצרה האווירה לפשע המאורגן כנגד ילדי תימן. כלומר האווירה שנרקמה יצרה את המעטפת המתאימה שמעשים מעין אלה ייעשו תחתיה. שום דבר לא קרה ולא יקרה ביד המקרה; מי שלא מבין זאת לא למד ולא ילמד שום דבר מההיסטוריה. בזאת אני מסכם את דעתי בפרשה האנושית האומללה הזו שלהבנתי היה לה "מרחב מחיה" מוצק. מי יתן והמרחב הזה ילך ויצטמק עד שייעלם במהרה בימינו ואימרו אמן.
הרוצה להציץ במסמכים השחורים של התקופה הבן-גוריונית מוזמן להקיש
בכתובת הזו.
