חמי שלו, פרשן
הארץ לענייני מערכת הבחירות בארצות הברית, בחר למקד את פרשנותו הפעם, באנטישמיות של טראמפ. ובכן, כמו כוורת, גם האנטישמיות הישנה חוזרת. בעוד שהשמאל בארצות הברית, לרבות
ברני סנדרס היהודי, לוקים ב"נגיעות קלות" של אנטישמיות חדשה (כזו שמחבקת את היהודים, בתנאי שהם J-STREET, ואשר רואה בישראל את השטן הדימוני, או במילים אחרות, ישראל היא ה"יהודי החדש" ומחליפה את היהודי של ראשית המאה העשרים כמושא לדמוניזציה), הרי שאיש לא ציפה שהאנטישמיות הישנה תפרוץ דווקא מן הימין הרפובליקאי, שהוא, לדידם של יהודי ארצות הברית, השמאל הדמוקרטי החדש.
בעידן שבו הפוליטיקלי קורקט חוגג, ובעידן שבו חוגי השמאל באירופה ובארצות הברית מחבקים חיבוק חזק את האג'נדה הפלשתינית האנטי ישראלית, יהודים רבים רואים את ביתם בימין הרפובליקני, והשמאל והימין בארצות הברית מדמים להחליף יוצרות ותפקידים, מבחינת "מה טוב/לא טוב ליהודים".
אבל מסתבר כי טראמפ שלף מן הכובע (או שמא נאמר - מפיאתו הכתומה) שפן חדש - ועל השפן הזה מוטבע מגן דוד אדום שעורר סערה השבוע - מסתבר שטראמפ הראה לנו שאין פטור/מילוט/הפוגות מן האנטישמיות, ושהיא בכל מקום:
אם בשמאל בארצות הברית - בגישות אנטי ישראליות נגועות בהשקפה אנטישמית בדבר "שטניות" היהודים; ואם בימין, זו אותה אנטישמיות ישנה, ובל תטעו בפרו ישראליות של טראמפ או בנכדיו היהודיים: טראמפ הוא גס רוח, וככזה, הוא בסדר גמור עם גסי רוח מסביבו, ש"אומרים מה שהם חושבים", גם אם קוראים להם דיוויד דיוק האנטישמי, ושאר ימנים-לבנים גסי רוח שאומרים "מה שהם חושבים".
אם יש לכם פנאי לקרוא רשומה אחת בלבד בהארץ בסופשבוע זה, הרשומה המומלצת היא זו של חמי שלו: היא לא רק ממחישה כיצד השפן האנטישמי נשלף מן הכובע ( או יש לומר: פאה כתומה דמוית קש) של טרמאפ: היא מספרת גם על "יהודי החצר" של טראמפ ושל אנטישמים נוספים, מי שעמד לשירות טראמפ ב -15 השנים האחרונות, ולפני כן, לשירות אנטישמים אחרים בשלטון, לרבות הסנטור מקרת'י, שכידוע, איכשהו לרדיפת הקומוניסטים שלו היה חוש מיוחד להתמקד דווקא ביהודים.
לאחר ששלו מפרט ברשומתו את כל התקריות האנטישמיות שטאמפ היה מעורב בהן (וכן כל התקריות האנטישמיות אשר יועצו, רוי קוהן, היה מעורב בהן), הוא מסכם את השערותיו בדבר "מדוע וכיצד הגיע טראמפ להיות אנטישמי":
"יכול להיות שזה בגלל שטראמפ תמיד תוקף ולעולם לא מתנצל, כפי שלימד אותו קוהן. יכול להיות שהוא משוכנע שביטחונו העצמי וסירובו להיכנע לפוליטקלי קורקט הם נכסים יקרי ערך שהביאו אותו עד הלום, ושעליהם לא יוותר. יכול להיות שהוא עושה חשבון שיש הרבה יותר גזענים באמריקה מאשר יהודים, והיהודים לא יתמכו בו בכל מקרה, כי אותו אי-אפשר לקנות בכסף והיהודים ממילא שבויים בידי הדמוקרטים. ואולי, בתסריט הכי גרוע, לטראמפ אין שום בעיה להפוך את שנאת היהודים למוטיב סמוי של הקמפיין שלו. יש לכך מסורת ארוכה אצל דמגוגים פופוליסטים, מהרוטשילדים המניפולטיביים שכיכבו ב-1896, הסוכנים הבולשביקים שסייעו לבחירתם של מתנגדי הגירה במהלך שנות ה-20, הליברלים שדחפו את פרנקלין רוזוולט למלחמה בהיטלר ולניו דיל, שכונה jew deal, ועד לג׳ורג׳ וולאס, שכמו טראמפ, משך אליו בשנת 1968 את כל הגזענים ושונאי היהודים, ג׳סי ג׳קסון, שכינה את היהודים "היימיז" בשנות השמונים, ופט ביוקנן, שהתמודד על המועמדות הרפובליקאית בשנות ה-90 ושהקים לאחרונה עם טראמפ מועדון הערצה הדדית".
