כותרת הרשימה גורמת בוודאי ללא מעט תמיהות על-רקע ההנחה הכללית [המוטעית] בישראל שמיטב ידידיה נמצאים במפלגה הרפובליקנית בארצות הברית ואילו המפלגה הדמוקרטית חשודה באי אהדה מספקת. מצב דברים זה מסביר גם את האהדה בימין ל
דונלד טראמפ אשר, כך מבטיחים לנו, ינצח בבחירות בגדול וישתיק את השמאלנים שם וכאן אחת ולתמיד.
ראוי לציין, למען ההגינות, שאם יש בכלל לטראפ עמדות, אין הן חופפות את העמדות המסורתיות של הרפובליקנים ובוודאי לא של האגף השמרני במפלגה. ראוי גם להזכיר תקופות בהן קיווינו שיבחר נשיא דמוקרטי לאחר ממשל אייזנהאואר לאחר ממשל פורד ולאחר ממשל
ג'ורג' בוש האב.
כיצד זכתה המפלגה הרפובליקנית לאהדה כזו בישראל? האם אהדה זו משקפת תהליכים רעיוניים וחברתיים אצלנו? האם השקפות הציבור הישראלי בנושאי כלכלה וחברה נוטות כיום יותר לרעיונות הרפובליקניים?
אם נברר מהי השקפת הישראלי המצוי בשורה של נושאים נוכל להגיע למסקנה שדווקא לעמדות המפלגה הדמוקרטית יש עדיין רוב בישראל. רובנו מעוניינים במדינת רווחה, תומכים ברפואה ציבורית שוויונית ושרפואה זו תורחב ככול הניתן כך שלא נזקק לרפואה הפרטית. הישראלי הממוצע יתחלחל אם יאמר לו שאלו שאין להם ביטוח בריאות הם "לוזרים" שלא מצאו עבודה נאותה ולכן זו אחריותם אם נפטרו מהעולם כי היה להם ביטוח רפואי נאות.
חופש לבצע הפלות
הרוב בישראל מאמין בחיזוק החינוך הציבורי, בשמירה על איכות הסביבה ואפילו בעזרה נוספת לשכבות חלשות. למותר לציין שאצל רפובליקנים מסורתיים כל אלו הם בגדר חילול הקודש. זו במהותה מפלגה המקדשת את הסדר הקפיטליסטי ואינה מתעניינת במפסידנים שלא השתלבו בו והם לטעמה ראויים לגורלם.
רוב הישראלים תומכים עקרונית גם בחופש נרחב לבצע הפלות והמדיניות כאן בתחום זה הרבה יותר ליברלית מאשר בארצות הברית. גם בסוגיית מכירות נשק לאזרחים קיימת הסכמה רחבה שמתן חופש לכל אדם לרכוש נשק כמעט ללא בדיקה בו דוגלת המפלגה הרפובליקנית הוא טירוף גמור והמדיניות כאן, ללא קשר לזהות הממשלה, הפוכה.
במילים פשוטות כל כמה שהתרחקנו מהרעיונות הסוציאליסטיים ששלטו בישראל בשנותיה הראשונות, יש עדיין מחויבות, לפחות הצהרתית, לעקרונות בסיסיים של מדינת הרווחה, ליתר שוויון, להתערבות ממשלתית ולפתרון מצוקות חברתיות [מצוקת הדיור לדוגמא]. במילים אחרות קיימת אהדה בישראל לעקרונות המנחים את המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית.
אף על-פי כן האיבה בישראל למפלגה הדמוקרטית בארצות הברית ובמיוחד לעומד בראשה היא כמעט פתולוגית. עובדה זו בולטת שבעתיים על-רקע העובדה שהרוב המכריע של היהודים בארצות הברית, שבתמיכתם אנו חפצים, תומכים במפלגה הדמוקרטית באופן מסורתי. אני טוען שמדובר בסלידה גם ממפלגה ולא רק מאישיות מפני שאני מזהה סלידה מובהקת מ
הילרי קלינטון שמעולם לא פעלה נגדנו ובעלה נחשב בעבר לידיד מובהק.
מריבות פומביות
למרות הטענות הנוגעות למדיניותו של אובמה באזור איני סבור שהיה משהו עקרוני במדיניותו שעורר את גלי השנאה. ג'ורג' בוש האב היה עוין יותר לישראל ולא היסס לנהל עם הנהגתה מריבות פומביות ואף להשפיל אותה ולמרות זאת לא שנאו אותו ואת שר החוץ שלו בייקר. גם
ג'ימי קרטר כזכור לא שפע אהדה ובכל זאת בזמן כהונתו לא היה נושא לשנאה.
השנאה לאובמה היא כנראה שילוב של שנאה גזענית לשחור [ממוצא מוסלמי מצד אביו] בצירוף השנאה המקובלת לליברל "שמאלני" והיא משקפת את ההשפעה הגוברת של הרפובליקנים על ההנהגה בישראל, השפעה שחילחלה לציבור.
סיבה חשובה נוספת לאיבה לאובמה נעוצה בכך שראש ממשלת ישראל הוא נאמנו של מיליארדר יהודי אמריקני התומך נמרצות במפלגה הרפובליקנית ועוין את הנשיא אובמה באופן אישי. יחסו של נתניהו זה מחלחל לציבור דרך אמצעי התקשורת הנתונים למרותו ובדרכים שלטוניות אחרות. בארצות הברית ואצלנו ברור שממשלת ישראל בחרה בצד הרפובליקני ופועלת בגלוי נגד המפלגה הדמוקרטית.
במה זה שונה מהעבר? בעבר אפילו הייתה קיימת העדפה מטעמי אינטרס ישראלי כי ישלוט נשיא זה או אחר. היא נומקה בנימוקים של אינטרסים ישראלים בלבד ולא נלוותה לה מעורבות פוליטית גלויה. בוודאי שמעולם לא היה לישראל כל עניין במריבה פוליטית עם נשיא מכהן שכבר אינו עומד לבחירה ובעימות עם מחנה תומכיו.
ישראליות נטו
העדפה מזדמנת של נשיא כזה או אחר לא הייתה כרוכה באימוץ ערכים ועמדות פוליטיות - היא הייתה עניין דיפלומטי נטו. כאשר השגריר בארצות הברית ב-1968,
יצחק רבין הבהיר בדרכים שונות שהוא מעדיף שניקסון הרפובליקני ייבחר ולא יוברט האמפרי הדמוקרט. הוא עשה זאת בטקט והיה ברור שהסיבות הן ישראליות נטו. רבין בוודאי לא האמין בעקרונות המפלגה הרפובליקנית.
ישראל כבר שילמה ועלולה לשלם מחיר בעתיד בשל האיבה של ממשלתה לנשיא אובמה ולמפלגה הדמוקרטית לרבות למועמדת מטעמם בבחירות הקרובות לנשיאות. לא החשש למחיר שישראל תשלם בתחומים אלו הניע אותי לכתוב רשימה זו. מעבר למחיר בתחומי יחסי חוץ וביטחון החשש שלי הוא שעמדת הממשלה תשמש צינור ליבוא ערכים רפובליקניים לישראל.
מעבר לשאלת היחסים עם ארצות הברית חשוב שהציבור בישראל יבחן את עקרונותיו החברתיים כלכליים לגופם וכל אלו האוהדים את התפישות החברתיות של המפלגה הדמוקרטית ראוי שיתנו ביטוי לעמדתם ולא יותירו את הזירה לנתניהו ולשלדון אדלסון.
בחסות האיבה המטופשת לאובמה ולמפלגה הדמוקרטית מקודם אצלנו סדר יום קפיטליסטי קיצוני ואנטי חברתי. אני קורא לעתים קרובות באתרי ימין מובהקים ומוצא בהם זיקה ישירה ומובהקת בין איבתם לנשיא אובמה ולמפלגה הדמוקרטית לבין הטפתם להנהגת קפיטליזם דורסני גם בישראל.
אנשי ימין
ההזדהות ציבורית עם ערכי המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, ללא מעורבות בבחירות, תשדר מסר ברור ביחס לאופי החברה שאנו מבקשים לעצב כאן. השאלה האם אנו מעוניינים במדינה ובחברה הקרובה לעקרונות המפלגה הרפובליקנית, או שמא אנו עדיין מאמינים אותם עקרונות שקירבו אותנו למפלגה הדמוקרטית.
למיטב ידיעתי השקפותיה החברתיות כלכליות של המפלגה הרפובליקנית סותרות לא רק השקפות אנשי שמאל אלא גם את ההשקפות של אנשי ימין מובהקים רבים שאינם מוכנים לוותר על עקרונות מדינת הרווחה. איני שוכח שהליכוד התיימר פעם להיות מפלגה חברתית וגם חברי ליכוד הבינו שישראל כמדינה מגויסת חייבת לשמור על סולידריות חברתית מינימאלית. ראוי שגם אלו החשים סיפוק מהתמיכה בישראל של הזרם הרפובליקני בארה"ב לא יאמצו את עמדותיה של מפלגה זו בתחומי החברה והכלכלה.
