החלום הרטוב של השמאל הולך ומתגשם. מדיניותו שהובסה בבחירות מנצחת את הבוחרים. "צדיקי" השמאל זכו שמלאכתם נעשית בידי אחרים.
המתנחלים השנואים נעקרים סוף סוף מבתיהם, בשלב ראשון מגוש קטיף, וההמשך יבוא גם מ"השטחים הכבושים בגדה המערבית".
הסיסמא "די לכיבוש" מנצחת, השמאל מחכך ידיו בהנאה. ה"רוצח" מסברה ושתילה וממלחמת לבנון הפך את עורו, הוא המוציא עבורם את הערמונים מן האש.
לניצחון הגדול הזה של השמאל צמוד בונוס שלא יסולא בפז עבורם, והוא סילוק הכיפות הסרוגות מצמרת צה"ל, כפועל יוצא של חיסול ישיבות ההסדר, כפי שרמז לא מכבר הרמטכ"ל דן חלוץ.
זהו מוצר לוואי נדיר, אותו השיגו שונאי הכיפות הסרוגות כעסקת חבילה עם ההינתקות.
בשנים האחרונות חל מהפך בצמרת צה"ל, קצינים חובשי כיפות, הרואים את השירות כשליחות לאומית, תופסים בהדרגה את מקומם של הקיבוצניקים, שפעם היו חוד החנית של צה"ל, הן ביחידות העילית והן בפיקוד העליון.
המציאות החדשה הנחשפת לעיני השמאל היא ללא נשוא: יותר מ-50% מהצוערים בקורס קציני היבשה שהסתיים לאחרונה היו חובשי כיפות(ידיעה ב"מעריב").
בנוסף, במספר יחידות עילית "הסרוגים" הפכו לרוב. באחד המחזורים של גדוד הסיור של גבעתי, באחת הפלוגות 60% מהלוחמים הם דתיים.
אלוף פיקוד הדרום דן הראל, אמר אתמול בראיון בערוץ הראשון כי 50% מהלוחמים בפיקוד שלו הם דתיים.
המציאות החדשה הזאת מטריפה את דעתו של השמאל, הרואה שבניו לא רואים עוד את השירות בצבא כשליחות לאומית. ואכן יואל מרשק, מרכז המשימות בתנועה הקיבוצית, הודה לא מכבר שההתנדבות לקצונה נמוכה מבעבר "וזה אינטרס שלנו להעלות את זה".
והנה באה ההינתקות, ועימה תופעת הסרבנות בקרב אותם קצינים דתיים שאינם מוכנים לעקור בכח יהודים מבתיהם. כמו סגן אלעזר שנדרופי, סמ"פ בגולני, איש צבא הקבע, שהחליט לפרוש מצה"ל ונימק את מעשהו במילים אלה: "לא ניסיתי להסתיר את זה שקשה לי עם ההינתקות, אמרתי למפקדים שלי שזאת הסיבה ולא ניסיתי להסתתר מאחורי כל מיני תירוצים. המצפון שלי לא נותן לי להמשיך בצבא. לא התגייסתי כדי להילחם ביהודים, אלא כדי להגן על יהודים",(ידיעה ב"ידיעות אחרונות").
זוהי הדילמה האכזרית בפניה ניצבים בימים אלה אלפי חיילים חובשי כיפות. זוהי הדילמה העומדת בפני אלה העומדים להתגייס לצבא:
האם להתנדב לקצונה? האם לשרת בקבע?
טראומת ההינתקות, ושליחת לוחמים למשימות בלתי אפשריות שכאלה, תגרום לכך שגם חובשי הכיפות הסרוגות לא יראו עוד את ההתנדבות לקצונה כשליחות לאומית. זאת בנוסף לכוונות לסגור את מסלול ישיבות ההסדר.
ואנחנו, נשאר קירחים מכאן ומכאן - הנוער האיכותי ביותר שלנו לא יהיה עוד בצמרת צה"ל: לא בני קיבוצים, ולא עמיתיהם חובשי הכיפות הסרוגות.
