ריטלין לילדי הגן?

החוקרים ציינו כי למרות ש- ADHD מהווה הפרעה חמורה לילדים. הריטלין יכול לעזור, עם זאת יתרונות התרופה חייבים לעלות על הסיכונים.

ילדים רבים נוטלים תרופות אלו ללא צורך, וילדים רבים יכולים ליהנות מיתרונותיהן אך אין להם גישה לתרופות. תדרש עבודה יותר מדוקדקת כדי לקבוע מי יהנה מיתרונות התרופה ומי יוכל לשפר את מצבו מהתערבות של טיפול התנהגותי בלבד. אך כאשר התרופות יעילות, ילדים הזקוקים להן צריכים לקבל אותן, והנושא החשוב הוא למעשה מציאת האיזון.

המשמעות של מציאת האיזון היא ללמוד יותר על הסיכונים שברטלין למוח ולגוף המתפתחים. המחקר של ה- NIMH תיעד את הסיכונים לטווח הקצר, אך הסיכונים לטווח הארוך עדיין אינם ידועים.

יש לזכור, כי מדובר בתרופה בעלת השפעות נוירוכימיקליות משמעותיות על המוח המתפתח. מה המשמעות להתפתחות בטווח הארוך? החוקרים אינם יודעים. יידרש זמן רב כדי לדעת אם מדובר בתופעות לוואי מדאיגות בעתיד. עם זאת יש לשקול את מתן התרופה אל מול התוצאות של העדר טיפול מאחר שקיים סיכון גם במקרים אלו.

ואכן, החוקרים מציינים כי ילדים הסובלים מ- ADHD לעיתים קרובות סובלים מדחייה של חבריהם, מה שמוביל לביצועים לקויים בבית הספר ובעיות רציניות בשנות העשרה.

מומחים בתחום שהגיבו למחקר הדגישו כי אין סיבה לתת לילדים תרופות רק בגלל שהם לא עושים מה שנאמר להם. ילדים הם פעילים מטבעם, הם רצים, משחקים, מטפסים, נופלים וממשיכים לחקור. כאשר מגבילים את מקום התנועה לילדים ומאלצים אותם לעשות דברים הדורשים ריכוז וצייתנות הדבר עלול להקשות עליהם. אם ילדים צופים שעות רבות בטלוויזיה ולא נהנים ממשחק מובנה הדבר עלול לגרום לקושי בעתיד להתמודד עם תוכניות מובנות בגן הילדים. הדבר הקל ביתר לעשות הוא לתת לילד תרופה השולטת על התנהגותו. מה שקשה יותר הוא לנסות ולהבין את הילד ולפעול איתו יחד.

יש לזכור כי מדובר בבעיה קשה. בעיקר משום שמדובר בהפרעה המשפיעה על כל המשפחה. למרות זאת הפתרון אינו מתן מרשם בלבד. התרופה יעילה אומנם אך לא מספיקה. הקשר צריך להיות לטווח הארוך - כולל התערבות פסיכוסוציאלית והצורך בהשגחה רפואית מתמשכת.

ישנם מומחים הטוענים כי תרגול ההורים נמצא בסופו של דבר יעיל יותר ממתן תרופה.

ישנן שיטות כמו איזון נכון של גמול,הקצבת זמן, שיטות המקפידות על עקביות, הכרה בהתנהגות טובה ותגמול גם אם היא נדירה. ושיטות בהן מקפידים לא לנקוט בצעדים קיצוניים כאשר הילד מאבד שליטה.

במסגרת המחקר לא ניתנה לילדים גרסה גנרית של ריטלין כדי לראות מה קורה. המחקר בן ה- 8 שלבים, שארך 70 שבועות, איפשר להורים לפרוש מהמחקר בכל שלב. הם יכלו להמשיך בטיפול עם ריטלין תחת פיקוח רופא או להפסיק את השימוש בתרופה.

בשלב מוקדם של המחקר הגיעו ההורים ל- 10 פגישות אימונים בנות שעתיים שמטרתן לסייע להם להתמודד עם הפרעת ה- ADHD ממנה סובל הילד. פגישות אלו הספיקו לכ- 7% מהילדים.

עבור רוב הילדים הבעיות עם ריטלין היו זהות לאלו שנראות לעיתים קרובות אצל ילדים בוגרים יותר - איבוד תיאבון, ירידה במשקל, קשיי שינה, כאבי בטן וכאבי ראש. אך חלקם סבלו מבעיות של אי שקט והתקפי זעם רבים יותר מאלו שסבלו קודם לכן ותופעה זו התקשו החוקרים להסביר. ייתכן, כתבו כי זהו סוג של בעיות המתעוררות אצל ילדים כאשר התרופה "נשחקת".

לריטלין היו השפעות חיוביות חזקות על כמחצית מהילדים.

ניתן לשפר את מצבם של הילדים מעט יותר - אך יש צורך בעזרה. נדרש זמן נוסף וביקורי רופאים רבים יותר במקרים בהם ילד בגיל זה נוטל את התרופה. ילדים בגיל הזה יהנו מיתרונותיה - אך תידרש השגחה רבה יותר.

החוקרים ציינו, כי אומנם נראתה יעילות אך היא לא היתה חזקה כמו זו שנראתה בניסויים אקראיים אחרים בילדים בגילאי בית ספר. אם השאלה היא "האם תרופה זו פועלת על ילדים מתחת לגיל 6" הרי שהתשובה היא "כן". אומנם מדובר בהשפעה נמוכה מזו הקיימת אצל ילדים בוגרים יותר ותופעות הלוואי רבות יותר, אך היא מעניקה מספר יתרונות, לפחות לחלק מהילדים.

ריטלין היא תרופה ממריצה שיכולה לאפשר לכ- 75% מהילדים בגיל בית הספר הסובלים מ- ADHD להתנהג בדיוק כמו ילדים שאינם סובלים מהמצב. היא עשויה גם לעכב את ההתפתחות הפיזית של הילד. אם כך, מדוע לתת תרופה בעלת עוצמה כה רבה לילדים כה קטנים?

סיבה אחת עיקרית היא כי ילדים הסובלים מ- ADHD מתון עד חמור נמצאים בסיכון גבוה לנזק פיזי. ילדים אלו סובלים מקושי לנהל מערכת יחסים עם חבריהם בשל חוסר הדדיות ואלי אף אגרסיביות. והם נוטים גם לתאונות. רבים מהם מגיעים לחדרי המיון עם חתכים וחבורות ואפילו עצמות שבורות, מאחר שתחושת חוסר הפחד ורמת הפעילות שלהם מסוכנת עבורם. הם פעמים רבות אינם מבינים עד כמה מסוכן להשען מבעד לחלון פתוח בקומה החמישית, או להחליק בכביש סואן על הרולרבליידס. אחד המקרים שתוארו במאמר היה של ילד שראה את אמו מבשלת על הכיריים ומיד התיישב עליהם והדליק אותם כדי לראות עד כמה הם חמים.

סיבה נוספת למחקר היא דוח שפורסם בשנת 1999 והראה כי אחד מכל 100 ילדים בגילאי הגן טופל בריטלין ל- ADHD - זאת למרות שהתרופה אינה מאושרת לקבוצת גיל זו.

לכן, ה- NIMH שאל את השאלה: האם הליך זה יעיל? האם הוא בטוח? התשובה היא כי אין בידם מספיק נתונים כדי לענות על שאלה זו.