להט"בים
הכרתי ואני מכיר לא מעט אנשים מהקהילה "הגאה". מגיע להם את מלוא החופש האישי והציבורי על כל היבטיו וכדאי לעגן זאת בחוק. אך חברים אלו צריכים להכיר ולהבין שהשינוי שהם הביאו (ואשר עוד ברצונם להביא) בדעת הקהל, בארץ ובעולם, הוא עצום ומהיר ורבים רבים עדיין אינם מסוגלים לעכל אותו, להבין אותו ולקבל אותו. הסכנה הגדולה למהלך שהם מובילים הוא חוסר הסבלנות והסובלנות שלהם עצמם ו"שמחת ניצחון" מוקדמת מדי ושחצנית מדי.
ראש עיריית ירושלים סירב להשתתף במצעדם. מדוע הוא חייב להשתתף? את אהדתו ותמיכתו הביע בפומבי בבירור פעם אחר פעם, האם זה לא מספיק? אז שמעתי וראיתי בטלוויזיה את דוברי התנועה וחשתי שאהדתי אליהם פוחתת. גסות הרוח, הנלוזות, הבוטות ותחושת העליונות המזויפת (אני ואפסי...) שבה התייחסו לראש העיר הבהירה לי שאירועים דוגמת "מצעדי גאווה" לא מוסיפים להם "נקודות" בדעת הקהל שאינה נמנית על קבוצתם. חיי מין הם דבר שמתבצע בחדרים קטנים ולרוב גם במחשך ולא ברחובות ראשיים של ערים. הצורך לחשוף בחוסר טעם משווע את נטייתם המינית מפגינה יותר מכול את חוסר הביטחון שהם חשים בנטייתם זו. הם, מסתבר, זקוקים לדעת הקהל כדי להיות בטוחים שהם עושים את הדבר הנכון. ולדעתי לדעת הקהל כבר נמאס מזה וראש העירית ירושלים נתן את הביטוי הנכון והמדויק לכך.
גלי צה"ל
תחנות רדיו צבאיות קיימות כבר עשרות רבות של שנים ונועדו לתת לחיילים, במודגש, את הדברים שהם הכי זקוקים להם ואהובים עליהם. מוזיקה, בידור, מידע על הצבא ועל חיי הצעירים בפרט. אני מאמין שמי שיסד בזמנו את
גלי צה"ל התכוון לתת לחיילים את אותם הדברים, אך כפי שקורה במדינתנו בהרבה תחומים, גם בעניין זה התחנה סיפחה לעצמה תכנים נוספים והפכה ל"מפלצת" תקשורתית שמתחרה, בהצלחה מרובה, באמצעי תקשורת אחרים.
לדבר זה משמעויות רבות. ראשית משמעות כלכלית. קראנו שהרמטכ"ל הגדיר את עלות החזקת התחנה כשווה ערך להחזקת "טייסת וחצי". רק השבוע קראנו שבלית ברירה, כלכלי, סוגרים טייסת אך לא נוגעים ב"גלי צה"ל". שנית בכוח-אדם. כיום חיילים טובים ומצוינים שואפים להגיע לתחנה במקום לחיילות אחרים. הפסד איכותי לצבא ורווח אישי למצליחים להשתחל פנימה. למותר לציין ולהזכיר את התופעות של "חבר מביא חבר" ו "הבן של...". חשבתם שזה רק בנמל אשדוד או חברת החשמל? נראה לי שהם למדו זאת מגלי צה"ל שהקדימה אותם בכך.
אין כל הצדקה שהציבור יממן שני תחנות רדיו גדולות שעושות את אותן הפעולות ואפילו אינן מתחרות אחת בשנייה. יש להשאיר בגלי צה"ל את נושא המוזיקה, המידע הצבאי, נושא הטרום-גיוס והעתיד לאחר השחרור ואת כל היתר להעביר ל
רשות השידור שיש לה מספר רב של "גלים". אז יהיה לה עוד אחד.
טוב עשה שר הביטחון שזימן אליו את מפקד התחנה ורמז לו על עתיד התחנה במידה והיא תחרוג מתחומיה.
טראמפ
מיטב העיתונאים והפרשנים, שבעיני הם אנשים טיפשים בתחומם, הופתעו מבחירתו של
דונלד טראמפ למועמד לנשיא ארה"ב. איני מופתע מכך. הם תמיד מפרשנים לפי השקפת עולמם ונטיות ליבם כאילו זה משקף את דעת הקהל. אך שוב ושוב הציבור מוכיח להם ולפתאים שמאמינים להם כי הם מדווחים וכותבים שטויות.
דונלד טראמפ אינו הפוליטיקאי המצוי שעושה בהדרגה את דרכו מקונגרס לסנט או למושלות ואחר כך למועמדות לנשיאות. זו הייתה דרכם של רוב נשיאי ארה"ב ולכן רבים מהם כשלו, כי הדרך לא הכשירה אותם מספיק לתפקיד הנכבד. הדוגמה האחרונה היא
ברק אובמה שחוץ מלנאום יפה ולהיות חביב התקשורת כשל ביתר מעשיו.
דונלד טראמפ הוכיח את עצמו כאיש עסקים מצליח שצבר עושר רב. בכדי להשיג זאת צריך תכונות רבות שאינן נרכשות ב"מסלול הפוליטי" אלא במאבקים קשים "ברחוב".
הציבור האמריקני "הלבן", ולא רק "הלבן", מרגיש שדחקו אותו הצידה. אנשי "
וול סטריט", עורכי הדין, המשפטנים, המהגרים, הטרור האיסלאמי, הסינים ועוד אחרים לקחו ממנו את הבכורה ממנה נהנה ברוב שנות המאה הקודמת. דונלד טראמפ נוגע בדיוק בנקודה רגישה זו ומבטיח שינוי דרמטי. איני מאמין שמישהו בציבור האמריקני מאמין במילה "דרמטי" אך בהחלט מאמין בשינוי שהוא יביא לעומת ה"סבתא" הילרי שכנראה תמשיך את הכישלון המתמשך של אובמה.
אני מאמין שדונלד טראמפ ינצח בבחירות וגם יהיה נשיא טוב לארה"ב ולעולם.
טרור.
מעשי הטרור באירופה קורים בתכיפות הולכת וגוברת ובממדים רצחניים גדלים יותר ויותר. חוץ מהאירופים עצמם איש לא הופתע מכך.
הטרור, גם של בודדים וגם של קבוצות צומח אך ורק על קרקע ציבורית אוהדת. הטרוריסט הרצחני עושה את מה שרבבות אחרים רוצים לעשות אך אינם מעיזים. רק כאשר הוא חש שזה המסר שהציבור שבו הוא חי משדר לו אזיי הוא מעז לצאת ממחבואו ולרצוח. כמובן שקיימות נסיבות נוספות אך האהדה הציבורית היא המסד לכך. מנהיגים רבים הבינו זאת ולכן פגעו בציבור הרחב, האהדה פחתה ואז, באורח פלא, פסקו מעשי הטרור. די אם נזכיר את צ'צ'ניה, את העיר פלוג'ה בעירק, את פעולת "חומת מגן" בשלהי האינתיפאדה השנייה וכמובן את המלחמות עם החמאס ברצועת עזה שרק כאשר "מפלס" הקורבנות האזרחיים הגיע לאלפיים הוא הסכים להפסיק את האש.
האירופים כמו מלכיהם בעבר לא שכחו דבר ולא למדו דבר. הם התירו לזרם בלתי פוסק של מהגרים להגיע לארצותיהם מתוך הנחה שהם יהפכן לאנגלים, צרפתים, גרמנים, שוודים וכולי. אך המהגרים לא רק שלא הפכו לכאלה אלא שואפים, עתה, לשנות את תרבותה והלך חייה של אירופה. אם האירופים לא ילמדו מהמקרים שהבאתי לעיל ולא יתחילו, במהירות ובנחרצות, לשלול אזרחויות ולגרש חשודים הרי הם צפויים לחיים קשים מאוד.
