קבר יוסף

בשיחה שהיתה לי עם אחד מקוראי NFC סיפרתי לו את הסיפור דלהלן. הוא ביקש ממני לפרסם את הסיפור באתר כי הוא בטוח שמרבית הקוראים אינם מכירים את פרטיו.

לפני כעשר שנים, נמסרה שכם לידי הרשות הפלשתינית. על-פי ההסכם נותר קבר יוסף בקצה העיר בשליטת ישראל.

קבר זה הבנוי כקבר שייך הוחזק על-ידי הערבים כמקום מחסה לצאן וכאשר נכנס צה"ל לשכם ב-1967 היה הבנין מט ליפול, ורצפתו מכוסה גללים ואשפה. נראה שאין הערבים מייחסים כל חשיבות למקום ואילו היהודים ראו בו מקום קדוש.

אך לאחר שצה"ל יצא משכם דרשו הפלשתינים גם את קבר יוסף.
ראש הממשלה דאז לא היה ידוע כמי שמקומות קדושים מדברים אל ליבו, לא כל שכן מקומות קדושים ליהדות. הוא נטה למסור את המבנה לפלשתינים למרות ההסכם. בכדי שלא תתעורר התנגדות גדולה למעשה זה החל מסע של הכנת דעת הקהל.

תמיד מכינים תחילה את דעת הקהל ואחרי כן אומרים שהרוב מסכים.
העיתונים שהתגייסו כולם לתהליך השלום ולתמיכה ללא סייג בחלוקת ישראל פרסמו מאמרים שונים ובהם נאמר ש"אי אפשר" לתקוע טריז ישראלי בגרונה הפלשתיני של שכם אם חפצי שלום אנחנו וכי מלבד קבוצת חסידים אין איש בישראל המעוניין באותו מבנה מפוקפק ונידח. (שכם נמצאת בליבה של ארץ ישראל).

בעיתון ידיעות אחרונות התפרסם מאמר של מלומד מפורסם בשם מיכאל הר סגור. במאמר זה טען הפרופסור שאין כל הוכחה מדעית שנבלוס היא שכם. כמו כן טען שאותו מבנה הקרוי קבר יוסף הוא מבנה ערבי ואין כל סימוכין וכל ראיה שאכן בו קבור יוסף. אתר הקבר והעיר אינם מצויינים במקורות עתיקים וכל הסיפורים המהלכים סביב המקום אינם אלא השערות ומאוויי לב.

למקרא הדברים הללו כתבתי לעיתון שמפת מידבא נחשבת כמקור עתיק בהחלט ובמפה זו מופיעה שכם ואפילו הקבר. יתר על כן מקומות אלה מופיעים במפה כמקומות המצויים באותו מקום בו הם מצויים גם כיום למרות שקנה המידה של המפה אינו מדוייק.

תשובה מהפרופסור לא קבלתי. העתון לא התיחס כלל למכתבי. קשה לצפות לכך מהצהובון הזה שאת מרבית המכתבים הנשלחים אליו הוא משליך לזבל.

מפת מידבא היא רצפת מוזאיקה שהתגלתה בשנת 1896.

בימים ההם עברה קבוצה של כתשעים נוצרים מהעיר כרך הלא היא קיר מואב לעיר מאדאבה - מידבא. מאחר שבמידבא היתה כנסיה ביזנטית עתיקה ואוכלוסיה נוצרית החליטו הנוצרים של כרך לעבור אליה. הם החלו לבנות את בתיהם באבני בניין של החורבות סביב הכנסיה. מפרקים קירות עתיקים ובונים חדשים. זה היה נוהג נפוץ. תוך כדי פירוק מבנים עתיקים נתגלתה רצפת פסיפס ובה דמות של קדוש נוצרי.

כאן פסקה מלאכת הפירוק. קדושים אסור לפרק.

הכנסיה הפרנציסקנית שלחה למקום את מיטב החוקרים שלה ואלה חשפו רצפת מוזאיקה מהמאה השישית לספירה. זו לא היתה מוזאיקה של צלבים או של בעלי חיים דמיוניים אלא מפה של ארץ ישראל שכללה גם את מזרח הירדן וגם את הדלתה של נהר הנילוס.

ירושלים נמצאת במרכז המפה ומי שיתבונן היטב יראה את שער שכם ובתוכו עמוד גדול. ואכן שער שכם נקרא בפי הערביים שער העמוד. הרחוב הראשי של ירושלים נמשך מהשער דרומה (רחוב הגיא) ולאורכו מצוייה גם כנסית הקבר. אנחנו יודעים שכנסיה זו אינה בנויה בצד רחוב הגיא ונראה שמי שהכין רצפה זו רצה לשים את הכנסיה הזו במקום מרכזי בעיר.

בעיר מידבא מצויות מוזאיקות מרובות מלבד המפה ויש המכנים את מידבא עיר הפסיפסים. מידבא היתה עיר בנחלת שבט ראובן. (יהושע י"ג: ט"ז.).

המפה שימשה מדי פעם אף כאסמכתא לחוקרים שונים אם כי בהסתייגות מה שכן קנה המידה שלה אינו מדוייק.

לאמר שאין כל מקורות עתיקים המציינים את קבר יוסף ואת שכם במקומם נראה בעיני כמלאכת רמיה. אך בימינו נטלו הפרופסורים לעצמם את המונופול על הידע וכשהם אומרים דבר מקבל הקהל את דבריהם כדברי האורים ותומים.

פרופסור המעלים מידע משומעיו ומכזב להם נראה בעיני כרופא אליל.