"פולין איננה אנטישמית"

אני יורד מהמכונית וניצב מול וילה מוזנחת במצב גרוע. תחושת חלחלה אוחזת בי. קשה לי להאמין שבעליה בעבר, אמון גת, היה המפקד הסדיסט והידוע לשמצה של מחנה העבודה פלשוב, שבפאתי קרקוב.

שנים רבות עמדה הווילה שוממה. הסצינה המפורסמת ב"רשימת שינלדר", בו נראה גת יוצא למרפסת שלה ויורה ברובהו באסירים במחנה, לא התרחשה במציאות; הווילה אינה צופה על המחנה. אבל הדימוי עשה את שלו ואיש לא רצה לקנות אותה. רק בסוף שנת 2015 היא נרכשת ועתה עוברת שיפוצים.

טומש גרבנר (46), שעלה לישראל מפולין בגיל 24, הינו מדריך טיולים בפולין, המכיר אותה על בוריה. הוא מתגורר כעת בעיר טארנוב, בה נולד, ומחלק את זמנו בין עירו לכפר סבא, שם מתגוררים הוריו.

קברי אחים

במהלך סיור שערך לי טומש, בשטח שבו שכן מחנה פלאשוב, הוא אומר, שלא ידוע מספר האסירים שנספו ונרצחו כאן. הם נקברו בשטח המחנה בכמה קברי אחים. לקראת שחרור העיר פקד גת על אנשיו להשמיד כל זכר למחנה, להוציא את כל הגופות מקברי האחים ולשרוף אותן. את האפר השליכו הנאצים לנהר. גת עצמו נמלט, נתפס והוצא להורג.


אנטישמי עם סכין

כיום, שטח המחנה מכוסה בצמחיה ירוקה וסביבו שלטים המציינים שהנאצים הרגו כאן יהודים ויש לכבד את המקום. אסור לבלות פה, לקיים פיקניקים ו"לעשות על האש", או לשחק בכדור.

באמצע שטח המחנה ניצבת אנדרטה של האמן ויטולד צנצקביץ, המתארת חמישה בני אדם כשראשם נטוי מטה עם שש ידיים. באמצע האנדרטה מצוי שבר שדרכו ניתן לראות את השמיים. "למרות העצב שבדבר והמצב שבו היו נתונים היהודים", מדגיש טומש, "תמיד קיימת התקווה..."

בהתייחסו למשלחות התלמידים מבתי הספר המגיעות לפולין טוען טומש גרבנר, שהן מאורגנות בצורה לא נכונה. "התלמידים", הוא אומר, "מקבלים מושג שפולין זה בית קברות אחד גדול, הדבר נכון מצד אחד, אך שוכחים שגרים כאן אנשים שגם הם עברו את השואה. יש ביניהם רבים שעזרו ליהודים בעת המלחמה. אין לשכוח שבמלחמת העולם השנייה, הושמדו גם 3.5 מיליון פולנים. המדריכים הישראלים מציירים בפני התלמידים תמונה מעוותת הגורמת להם לחוש כאילו בכל פינה מחכה ליהודי שלנו איזה אנטישמי עם סכין... היינו, פולין מדינה אנטישמית. פעמים רבות בתום הסיור בפולין התלמידים נוסעים לבלות בגרמניה.

אלפי יהודים

לדבריו של טומש, התלמידים הישראלים אינם נפגשים עם עמיתיהם הפולנים והולכים בנפרד לאתרי ההשמדה. המדריכים הישראלים ברובם אינם מבהירים לתלמידים כי היהודים היו לפני המלחמה פולנים. ומכאן יהודים פולנים שהושמדו בזמן השואה היו למעשה פולנים.

"בשום מקום", מבהיר טומש, "לא כתוב שפולני הוא נוצרי. מה זה אומר?" הוא שואל ומשיב: "חלק גדול מיהודי פולין חשו עצמם כפולנים יותר מאשר יהודים. לדוגמא: יאנוש קורצ'אק. שמו הקודם היה הרש גולדשמיט והוא החליף את שם משפחתו כמו אלפי יהודים. אין זה אומר שהיו חילוניים, כמובן ביניהם היו הרבה כאלה, אבל לא החליפו את השם בגלל האנטישמיות או בגלל הנאצים, כי הם עשו זאת זמן רב לפני המלחמה".

בבתי הספר הפולניים לא מלמדים על פולנים נוצרים שנספו בשואה אלא מלמדים באופן כללי על כל הפולנים ללא קשר לדת. ומכאן - תלמידים פולניים הולכים לבתי קברות יהודיים, מדליקים שם נרות ולומדים את ההיסטוריה של יהודי פולין, כי זה חלק מההיסטוריה הפולנית.

"בארץ", קובע טומש, "שוכחים שבפולין גרו יהודים אלף שנים ולא בגלל שלא הייתה להם ברירה אלא מכיוון שהיה להם טוב להתגורר בה.

אנטי ציונים

מאיפה נוצרה המילה פולין? הוא שואל ומבהיר: משתי מילים בעברית: פה לינה. זה מסביר שהקשר בין מדינת פולין ליהודיה היה מאוד חזק. אין לשכוח גם את הבונדיסטים שהם בכלל היו אנטי ציוניים ולא רצו להעלות לארץ. גם מארק אדלמן שנפטר ב-2009, ממפקדי מרד גטו ורשה, אמר שהוא היה מפקד של בונד ולא עלה לישראל אחרי המלחמה. זו דוגמה שהיו יהודים שראו בפולין את מדינתם".

טומש מקשה ומשיב: מי מטפל בכל הנושאים הקשורים לשואה אם לא הפולנים? כסף פולני ולא יהודי מושקע באנדרטאות, בהקמת בתי קברות, בעריכת שיפוצים בבתי כנסת ובהקמת מוזאונים ליהודים. אז איך אפשר לומר שפולין מדינה אנטישמית? המדריכים הישראלים מקנים לתלמידים את ההרגשה והתחושה שכך הדבר".

בזמן האחרון, מציין טומש, מעט מהדברים הללו השתנו. "בעצמי הכרתי מדריכים שהחלו להעניק את הידע בדרך נכונה יותר אבל זה עדיין בצורה של לבן ושחור וההיסטוריה אף פעם אינה כזו. היו גם יהודים רבים ששיתפו פעולה עם הגרמנים בעת המלחמה ועל זה אין מדברים. לעומת זאת, מדברים שפולנים שיתפו פעולה עם הגרמנים. זה נכון, שהיו פולנים כאלה, אבל המחתרת הפולנית חיסלה אותם. גם אין מדברים בארץ על כך שבמחתרת הפולנית פעלה מחלקה מיוחדת לעזרה ליהודים".

ומכאן, סבור טומש, שיש לקיים קשר בין מדינת ישראל לפולין ולא רק בדרך הדיפלומטית. משלחות תלמידים שמגיעות מהארץ חייבות להיפגש תמיד ובאופן קבוע עם צעירים בני גילם על-מנת שילמדו בצוותא ויכירו בצורה נכונה את ההיסטוריה המשותפת לשתי המדינות.