בשבוע שעבר השתתפתי במפגש חברים שהיה נראה לי די חשוב, וזאת בגלל האנשים שהזמינו אותי, ועצם העניין שהמעורבים היו יקרים לי מאוד. לא אתן לכם פרטים על המקום ואופי המפגש. אבל אשתף אתכם בעובדות והתובנות שלקחתי לאחר המפגש. אגיד לכם שהמפגש נועד רק לדון בעתידה של החברה הישראלית ובמצב החברתי ההולך ומידרדר. מי שביקש ממני להגיע למפגש היה חברי הטוב. איש אשכולות עם ניסיון רב, בוגר, רציני אבל בעיקר ציוני אוהב הארץ ומודאג לא פחות ממני לעתיד ילדיו. עוד אוסיף ואומר שחברי משופשף בעולם הפוליטי. מעורה ומעורב מעל הראש בכל מה שקורה במדינה שלנו. עובדה שכאשר הוא הציג באוזניי את מטרת הפגישה הוא שכנע אותי להגיע למרות שהיו לי מיליון ואחד דברים על הראש. הגעתי למקום המפגש וילה באחת השכונות בבארשבע. שם כבר התאספו החברים האחרים. תפסתי לי מקום קרוב ליציאה, כדי שאוכל להבריז ברגע שזה ישעמם אותי.ואז החלה השיחה שעיקרה המצב הבלתי נסבל חייבים שינוי אזרחי ויוזמה אזרחית ואסור להמשיך בצורה הזאת.
מיד ששמעתי את עיקרי המפגש הבנתי שוואלה הגעתי למקום הנכון, רק דבר אחד העיב עליי. התחושה שרבים וטובים ממני כבר ניסו להוביל שינוי וכלום לא קרה. הבנתי שבעוד מאות מקומות ברחבי הארץ יושבות קבוצות נוספות שחושבות יחד על הובלת שינוי חברתי. כולם רוצים להיות החלוצים בתחום. וכולם בטוחים שהם המלאך הגואל. המשכנו בישיבה, הבחור שישב לצידי היה אמון על כתיבת וסיכום הדברים, לרבות כתיבת "החזון" כמיהה חלומית לצאת מהמצב הקיים היום. רצון לייצר מצב חברתי חדש. ולהביא את היונה עם עלה של זית. רוב אילו שנוכחו בפגישה היו עם שם משפחה די דומה, ברקוביץ, אנילביץ, חיימוביץ... כולם מסיימים ב-ביץ. לא מצאתי שם מישהו מהקולגה שלי ז"א בוזגלו, אבוטבול או חלפון. המשכתי לשמוע על היוזמה המפוארת והמהלכים העתידיים, וניסיתי להבין מי מהמפורסמים ייקחו חלק בה. כמובן שבתוכי האמנתי כי היוזמה הזאת תתרסק . תשקע.תתפורר כאבק ברוח. הרי אנחנו כבר כל כך מנוסים ביוזמות כאלו.
חברה שבטית
אמרתי לעצמי: בעוד שנתיים ניפגש לפני הבחירות ונראה שנשארה מהפגישה הזאת, ערימת עסקנים מרירה. אזרחים תמימים עם חלומות ותסכול. ואולי חלק מהמפורסמים החתומים על האמנה ימצאו בחקירות יאח"ה בבית משפט כמו עוד מיליון יוזמות שהיו והסתיימו בקול ענתות. שום יוזמה שום חזון.
המתנתי לשלב השאלות ואז באלגנטיות יצאתי בדרכי לרכב, שהפון האישי שלי מודבק "בכאלו " על אפרכסת. מבינה שבמדינת ישראל 2016 אין באמת אפשרות להתארגנות אזרחית בנושא מהותי באמת יותר מאשר הקמת בובת חול על חוף הים. אנחנו חברה שבטית עד קיצונית ולכל שבט יש חוקים וכללים משלו. הרי תמיד היינו 12 שבטים. כל שבט בונה לעצמו את הקריטריונים הברורים להשתייכות ויחד יוצרים את השבט. ואז אנחנו מתפלאים איך נוצרים 2 מחנות עיקריים: מחנה האשכנזים המחוברים. המקושרים, השבעים. חילונים שוחרי שלום.
והשבט השני - המנותקים הספרדים דתיים לאומניים. ואם אתה חושב שהכיבוש הורס אז אתה מרוויח טוב בעבודה שלך. ובטח היית בפילהרמונית השבוע. ואם אתה חושב שצריך לגמור את אבו מאזן אז אתה מכור לדרשות של הרבנים בשבת. תראה טוב אתה בטוח ספרדי.
לצערי הרב במדינת ישראל 2016 המפתח פשוט, יש כמה קריטריונים: מצב סוציו אקונומי, עדה, מצב אומנותי. תרבותי, עמדה מדינית. וסוג הרכב שלך. אחרי המפגש והדברים שנאמרו שם הבנתי שלא צריך הרבה כדי לשייך אותי: ספרדית. ענייה או דתייה ובטוח שאני ימנית. אבל אם הייתי ספרדייה עשירה זה כבר אופרה אחרת.
לצערי הבנתי יותר מאי פעם שבמצב הזה לעולם לא נוכל לקדם יוזמה עקרונית אזרחית בשום דבר. נמשיך להיות שבטים נודדים או בובות חול על חול הים. אז מי אומר לי תמיד שיש עתיד?
