|   15:07:40
דלג
  יהודית מליק-שירן  
משוררת, סופרת ופובליציסטית "בת אור" הוצאה לאור
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!

שירה מתבוננת במראות החיים

הדמויות בסוג זה של קומדיה היו קבועות: זקנים (פנטלונה), צעירים, צעירות, גברות ומשרתות (קולומבינה), שוטים, וליצנים שהבולטים מתוכם הם ארלקינו ופיירו
25/09/2016  |   יהודית מליק-שירן   |   ספרים   |   תגובות
[צילום: עטיפת הספר]


שירה שהיא רשומון של החיים

שירה מתבוננת היא שירה שנכתבת מעיניים שקולטות את הסיטואציות של החיים שמספרות סיפור. זו שירה שנוגעת בפרטים ונותנת להם מקום. הפרטים הם תפאורה שבלעדיהם התפאורה לא מתקיימת. הדובר בספר מתייחס לעיניים כמראה מתבוננת של הנפש. והוא כותב על עצמו שהוא שתי דמויות של ליצנים שאנחנו מכירים:" ארלקינו" ו "פיירו". הוא חש ששני הליצנים האלה הם הוא עצמו.

שני הליצנים האלה נולדו בקומדיה ד'לארטה היא קומדיה שהתפתחה באיטליה בין המאות ה- 18-16. היא התבססה על הקומדיה הרומית ואף נעשה שימוש בתלבושות ומסיכות בסגנון רומי. עלילתה בדרך כלל קבועה, אך מאולתרת על-ידי השחקנים. היא עוסקת באהבתם ומעלליהם של זוג אוהבים. הזוג מרמה את הוריהם המזדקנים המתנגדים לאהבתם. הקומדיה ד'לארטה הוצגה על-ידי שחקנים של תיאטרון נודד. סופה של הקומדיה היה קבוע והסתיים בניצחון האוהבים ובנישואין.

הדמויות בסוג זה של קומדיה היו קבועות: זקנים (פנטלונה), צעירים, צעירות, גברות ומשרתות (קולומבינה), שוטים, וליצנים שהבולטים מתוכם הם ארלקינו ופיירו. הדיאלוגים, אף להם היה נוסח קבוע והסגנון הותאם בהתאם לדמות. לעיתים קרובות לשון הדיאלוגים הייתה גסה ונועזת. בקומדיה הזאת של החיים, הליצנים משמשים מראה פנימית לבני האדם, חלקם צוחקים מסיטואציות חיצוניות אך בוכים כשהם לבדם עם עצמם. כי מי יכול להצחיק את הליצן כשהוא עם עצמו?

עריכתו של מנחם מ' פאלק, היא עריכה משובחת לספר המתחיל בפרולוג ומסתיים באפילוג. הפרולוג מכיל שמונה שערים שהם תחנות בחייו של הליצן: 1.שדרות ירושלים. 2. דרך משוררים. 3. שביל האוהבים.4.נתיב המשפחה.5.רחוב הזיכרונות. 6. בחצר האחורית.7. משעול הייצורים. 8. כביש אל שמי שמיים. והשער הסוגר הוא האפילוג. וזה לא סתם פרולוג- כבר בפתיחה הקוראים מתוודעים אל עולמו הפנימי של הליצן.

מראה פנימית ומראה חיצונית

כדי להגיע אליו צריך להגיע קודם אל מפתח הלב. " הַמַּסָּע הַזֶּה נִמְשַׁךְ בְּאֶמְצַע הַלַּיִל

כְּשֶׁאִישׁ אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַלֵּיצָן.

לֵיצַן הֶחָצֵר.

בְּעוֹרְקָיו זוֹרֵם דָּמָם שֶׁל אַרְלָקִינוֹ וְגַם שֶׁל פְיֵירוֹ

כְּמוֹתָם קָם מִמִּטָּתוֹ,

מִתְקַלֵּחַ, מִתְגַּלֵּחַ, מִתְבַּשֵּׂם

לוֹבֵשׁ בְּגָדִים צִבְעוֹנִיִּים וּמִתְאַפֵּר".

שעת הקימה של הליצן היא אמצע הלילה, אז הוא מתחיל את ההכנות לסדר יומו. הוא יוצא אל החיים מגולח, מבושם ומאופר. איש אינו יודע מה הוא מרגיש. הוא מרגיש שהייעוד שלו זה לשמח אנשים וזו הסיבה שהוא מתערה בחייהם כדי להצחיק, לגרום הנאה ועניין לאנשים שהוא לא מכיר. ואיך הוא נכנס אל הלב ודאי תשאלו? לפני צאתו הוא " בּוֹדֵק אֶת בְּגָדָיו הָרְחָבִים, הַשְּׁלֵיְקֶס, הַגַּרְבַּיִם בַּפַּסִּים, הַנַּעֲלַיִם הַגְּדוֹלוֹת וְהַקְּרוּעוֹת מַבִּיט בַּמַּרְאָה " ומרגיש שהוא יכול " לְהִכָּנֵס אֶל תּוֹךְ הַלֵּב ". ומה מיוחד בכניסה אל הלב? האם רק ליצן יכול להיכנס אל חדרי הלב? לפי דברי הדובר בשיר, הליצן מתבונן בסביבה החיצונית והוא יודע שתפקידו להצחיק ולרגש את האנשים האומללים שסביבו, למחוק את הדמעות הזולגות על לחייהם, אך איש אינו יודע באמת מה מתחולל בנפשו של הליצן -הדובר? " בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ מַבִּיט שֵׁנִית, בְּחֹשֶׁךְ הַמְּעָרָתִי וּמְשׁוֹטֵט בִּרְחוֹבוֹת הַלֵּב" (עמ'5).

הדובר מאיר את חייו של הליצן, איש לא יודע מה מסתתר בתוך לבו של הליצן אם טוב לא או רע לו. לבו חשוך, כי אין שם שמחה, הוא בודד ועצוב ואין מי שישמח אותו. התחנה הראשונה של הליצן היא בשדרות ירושלים. הרבה משוגעים מסתובבים בעיר הקודש וקוראים לעצמם משיחים ונביאים. הוא רואה אותם מטיפים בשמחה על עתיד ורוד ועל עתיד שחור ומהנהן בלבו שגם אלה הנהנים להטיף בבימות מרכזיות שוכחים את החמלה האנושית וכי ירושלים שהוא נחשף אליה בהליכותיו בשדרותיה היא " עִיר זְקֵנָה וְהַמַּשָּׂא עַל כְּתֵפֶיהָ כָּבֵד מִנְּשֹׂא וְהוּא הַמְּקֻשָּׁט, הַמְּבֻשָּׂם יוֹדֵעַ שֶׁרַק בְּחִיּוּכוֹ יוּכַל אוּלַי לִמְצֹא אֶת מַחְבּוֹא הָרַחֲמִים "(עמ' 8) אולי העיר זקנה ואולי המראות הקשים שיוצרים את אווירת הסביבה מכבידים על נפשו הרגישה של הליצן, אך שפתו " נִשְׁמַעַת כֹּה יְשִׁירָה לִפְעָמִים, לְעִתִּים הִיא כְּמוֹ כְּאֵב דּוֹמֵעַ...אַךְ הַמִּלִּים אֲשֶׁר בֵּין הַשּׁוּרוֹת יָבִינוּ, יִזְכְּרוּ וְלֹא יְחַלְּקוּ "(עמ' 28) את הלך רוחו של הליצן הרואה בעיניו בשפת התמונה, החש את מראות העיר ושדרותיה בשפת הרגש, המתבונן במעשי האנשים ולא בוחר צד כדי לתמוך, כי הוא בוחר להיות של כולם, הליצן הוא איש של שלום עם הסביבה וככזה הוא שומר על עמדתו ועל דרכו הפוגשת את שירי המשוררים היודעים לדבר בשפת הכאב והעצבות.

הם אלה שאולי קרובים ללבו, אך הם משתחררים מהכאב כשנכתבים שירי לבבם, והליצן איך יוכל להשתחרר מהעצב שזוחל אל לבו ומתיישב לו שם? הוא מקרין לסביבה שמחה גדולה ואהבת אין קץ, כל כך מסור הוא לבריות שרק במבט עיניו הוא קולט "בִּשְׁבִיל הָאוֹהֲבִים זוּג מְחֻבָּק", וכשהוא מתבונן בהם הוא חש ממרחק בעקבות של דִּמְעוֹת אֹשֶׁר וְקִנְאָה, כי הם שניים ביחד והוא לבד ומה שעולה פתאום לנגד עיניו הם זִכְרוֹנוֹת בֵּיתוֹ, מִטָּה רֵיקָה וְלֵב סָדוּק."(עמ' 64). כי הליצן יכול לרצות גם להיות נאהב. הדובר ברחובות הלב, מוביל את הקורא למסע מתבונן בנפשו של הליצן, שצוחק כלפי חוץ אך בוכה כלפי פנים. המסע הפנימי הזה, מגלה שהליצן אילם, "בְּבָצְעוֹ תְּנוּעַת חִבּוּק שֶׁל חָזֵהוּ לִפְנֵי הַיַּלְדָּה הַיָּפָה שֶׁבַּחֲבוּרָה", הוא מרגיש ש" דְּמָעוֹת אֵינָן מְמִיסוֹת סְלָעִים "(עמ' 65). הליצן יודע לאהוב את החיים, אך נשאלת השאלה אם החיים יודעים לאהוב את הליצן? כי במסע החיפוש של עצמו אל עצמו דמו חם, הוא מרגיש ש" בַּעֲרוּצֵי הַדָּם הַזּוֹרֵם אֶל הַלֵּב...נוֹצָרִים שָׁרְשֵׁי הַשִּׁיר "(עמ' 66). אך מה שמרגיש הליצן בבואו מהתפאורה החיצונית אל התפאורה הפנימית בסמטאות לבו, רק הוא יודע. כדי לתפקד הוא משתמש במתכון אולטימטיבי שיאיר את יומו במפגשיו עם מראות של עיר ועם נופים של בני אדם בכיכרות של עיר הומה. הליצן צריך צידה לכל יום כשהוא יוצא החוצה אל מדרכות העצב, תפקידו לשפר את האווירה, להצחיק, לחבק ולעטוף באהבה. בביתו הקר והריק מאהבה המתכון היומי שלו מוקפא בתא ההקפאה של המקרר וכל יום הוא מוציא את המנות המדודות של הצידה שלו בעמל יומו.

" חָמֵשׁ אוּנְקְיוֹת שֶׁל מַצַּב רוּחַ טוֹב " ועליהן הוא מוסיף " שָׁלוֹשׁ קֻבִּיּוֹת שֶׁל שׁוֹקוֹלַד "..." וּמֵאָה גְּרַם יְצִירָתִיּוּת וְעוֹד מֵאָה גְּרָם שֶׁל רֶגֶשׁ, שִׁבְעִים גְּרַם עֲדִינוּת וְכַף אַחַת שֶׁל רַכּוּת "(עמ'68). ומה קורה לליצן כשעירו במצב של מלחמה? האם בימים של סקאד וגראד הוא יוצא אל עבודתו השגרתית? ומה קורה כשבלבו רוחשים גלי רגש אל עלמה יפהפייה שפוקדת את ימיו ולילותיו? " אַרְלָקִינוֹ רָאָה אֶת הַקַּצֶּפֶת מֵעֵבֶר לְפִנַּת הָאַשְׁלָיוֹת וְיָדַע שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִטְעַם מִמֶּנָּה "(עמ' 88). וּפְיֵירו שָׂח חֲרִישִׁית: " כְּשֶׁאַתָּה מְקַפֵּץ מֵאַחַת לַשְּׁנִיָּה/ אַתָּה נִשְׁאָר בַּמָּקוֹם / אוֹ פּוֹסֵעַ לְאָחוֹר...מְצֻיָּד בְּכוֹחוֹת חֲדָשִׁים שֶׁשָּׁאַב מֵחֲלוֹמוֹתָיו "(עמ'95).

בהתבוננות פנימה אל מראת נפשו של הליצן נשאלות השאלות: האם ליצן נולד להיות ליצן? האם זהו ייעודו? האם זו המיומנות או התורשה? ורק

תשובה אחת עולה מכל השאלות, זה תפקידו של הליצן, " לְשַׁעְשֵׁעַ, לִגְרֹם לְבֶכִי, לָשִׂים מַרְאָה מוּל פְּנֵי הַקָּהָל וְהוּא פָּנָיו מֵאֲחוֹרֵי גַּב הַמַּרְאָה "(עמ' 102 ). התחנות בחייו של הליצן דומות לתחנות חייו של הדובר בספר הזה, הלא אמרתי מההתחלה שדמויות הליצן ארלקינו הדומיננטי ופיירו האילם מגולמות בדמותו של הדובר בסמטאות הלב. אפשר לשוטט בסמטאות הלב דרך אבני הרחוב העצובות כשאיש לא פוסע בהן ואפשר להתאהב בדמות נערה או אישה שהרעידה את מיתרי הלב של הליצן, אך לבה נתון לאחר. " אֲפִלּוּ לֵיצָן מַצְחִיק לֹא יִגְרֹם אֹשֶׁר / דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁל סֻכָּרִיָּה הַמִּתְקַבֶּלֶת בַּהַפְתָּעָה "(עמ' 105).

התפאורה החיצונית בחיי הליצן, היא לא רק תפאורת הסביבה אלא גם ביתו ומשפחתו. האב שנוסע באוטובוס ליום עבודה חולק סוכריה עם תלמיד בית ספר " וּבְחִיּוּךְ כּוֹבֵשׁ כְּמוֹ חִיּוּכוֹ שֶׁל הַטּוֹב בַּלֵּיצָנִים, בְּיוֹם מֻצְלָח מֻקָּף בִּילָדִים שְׂמֵחִים "(עמ' 106). הדובר בשירים מחפש את שורשיו, הוא קרוב לאביו שעיצב את אישיותו תַּלְמִיד שַׁקְדָן מְמַלֵּא אֶת צַוָּאָתְךָ/ מַמְשִׁיךְ אֶת בְּדִידוּתְךָ בְּדוּמִיָּה "(עמ' 108( והאב הוריש לבנו את מידת האכפתיות, החמלה והאהדה " "הוּא מְרַחֵם מְעַט עַל יַלְדֵי הָאֲדָמָה...לִמּוּדֵי הַסֵּבֶל וְהָעֶלְבּוֹן / הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אֲרָעִי..."(עמ'109) ומה אנו הקוראים יודעים על אביו של הליצן? האם היה ליצן לפניו? " קָצַב הָיָה אָבִי וּלְעֵת מָצוֹר / בּוֹנֵה אַרְגָּזִים, קוֹטֵף פֵּרוֹת / כְּפִי שֶׁצִּוְּתָה הַמִּפְלָגָה / עַד שֶׁהַגּוֹי רָצָה אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁלּוֹ "(עמ' 113).

" לְאַבָּא לֹא נוֹתַר אַבָּא

הוּא נִפְרַד מֵעָלָיו בְּגִיל שֶׁבַע.

לְאַבָּא לֹא נוֹתָר

לְמִי לִקְרֹא אַבָּא

לְאַבָּא לֹא נוֹתְרָה אִמָּא

וְלֹא אֲחָיוֹת

וְלֹא אָח

כַּאֲשֶׁר חָזַר.

כֵּן לְאַבָּא לֹא נוֹתַר אִישׁ

עַד שֶׁמָּצָא אִישָׁהּ

וְאָמַר בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת

זוֹ הַתְחָלָה חֲדָשָׁה

אֱלֹהִים "(עמ' 116). הבדידות עליה מדבר הדובר בספר, היא בדידות ללא משפחה. אין תיאור באיזה נסיבות נעלמה משפחתו של האב. אך יש סימן הכר של יתמות מאב בגיל שבע. אני יכולה לשער שעם לא נשאר זכר ממשפחה, זה רק בעקבות הִשָלְחם למחנות ההשמדה. כך בצורה הזאת נמחקו משפחות יהודיות רבות ונמחקו גם קהילות. הדובר מציין שלא נמצא זכר ממשפחתו כשחזר. נשאלת השאלה מאין חזר? האם האבא הוא ניצול שואה? כי אם הוא ניצול שואה, אז ההשערה שלי נכונה והאבא הבין שכדי לשרוד הוא חייב לגרש את הבדידות, למצוא אישה, להקים עמה בית ולמצוא את האמונה שאבדה.. ואת האמונה מסמל בשיר אלוהים. ובשיר ירושות (עמ'122) מתייחס הדובר לראשונה לאמו. " עֵרוֹם הֵבֵאת אוֹתִי לָעוֹלָם, אִמָּא

עוֹר וַעֲצָמוֹת וּבֵינֵיהֶן הַרְבֵּה שֻׁמָּן

מְעַט בִּינָה

וּפָחוֹת מִזֶּה דַּעַת.

וְהָעִקָּר שָׁכַחְתְּ:

לְהַזְהִירֵנִי מִמַּלְכּוֹדוֹת." כל תינוק נולד ערום כשהוא מגיח מרחם אמו, אך לא זה העניין אותו מטיח הדובר באמו, "שָׁכַחְתְּ: לְהַזְהִירֵנִי מִמַּלְכּוֹדוֹת" ואולי המהות האמתית הייתה לגונן על הילד הבכור, או לחוס על חייו מפני אימת המשטר. כל הורה מוריש לילדו את ירושתו הפנימית הערכית, הירושה החיצונית היא תפאורת החיים ואת זו רוכש הדובר לעצמו מהתנסויותיו במסע חייו. אי-אפשר כל הזמן להזהיר ולגונן, צריך שתהא לו לדובר מטרה בחיים להתמודד עמה בתוך מסעו, ואותו מסע מתואר היטב בדמויות הליצנים שבחר. מסע חיפוש עצמי ללא שגיאות למידה איננו מסע. מלכודות הדרך, הן למעשה מהמורות החיים שמלמדות אותנו ללכת כל אחד במסעו האישי, בבחירותיו שלו, מבלי לדעת אם הבחירות היו נכונות או שגויות. ההליכה במסע הזה בסמטאות הלב של הדובר, היא הליכה לא פשוטה, יש בה קשיים והדובר חייב להיות ערני כדי לא למעוד בה. ונניח ומעד, אז כל מעידה היא שיעור בחיים על-מנת לחשל, לחסן את עצמו מפני הבאות. אי-אפשר לצפות מאמו שתזהיר אותו מפני מלכודות החיים, את מסע הגילוי בזהותן חייב הדובר לעצמו בהתנסותו. ניכר כי הדובר קרוב מאוד לאביו:" אָבִי הַיָּקָר

אִלּוּ רָאִיתָ אוֹתִי הַיּוֹם

אֵיזֶה תַּלְמִיד שַׁקְדָן אֲנִי.

הִפְנַמְתִּי הַכֹּל:

לְהַקְשִׁיב, לָתֵת, לַעֲזֹר

לֹא לְצַפּוֹת לַתְּמוּרָה

לֹא לְדַבֵּר.

לְהִתְוַכֵּחַ וְלָרִיב רַק בַּחֲלוֹם

בִּשְׁעוֹת הַסִּיּוּט הַגָּדוֹל

לְבַד בְּחֶדֶר אָטוּם." מתי באמת נמדדת הישרדותו של אדם? רק כאשר הוא נלחם על הקיום שלו ואז הוא מבין שאת הערכים מבית קיבל מהוריו איך להיות בן אדם. זו הירושה שהורישו לו הוריו ואותה הוא הוריש לילדיו, וילדיו כנראה הורישו לילדיהם - לנכדיו. וכדי לסגור את מעגלי הגעגוע והאהבה להוריו הדובר נוסע למסע שורשים ברומניה, מסע שורשים של עצמו ושם הוא פוגש את " עֲצֵי הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל הַלֵּיצָן...חֶלְקָם נָשְׂאוּ מֶסֶר שֶׁל גַּעְגּוּעַ לְרִגְעֵי הַצְּחוֹק, חֶלְקָם רָצוֹן שֶׁל שִׁכְחָה וּבֶכִי ".(עמ' 137) במסע השורשים מתוודע הדובר אל געגועיו בכביש משובש בין בוקרשט לעיר סביו.." בְּפִנַּת חַלּוֹן הָאוֹטוֹבּוּס מַבִּיטָה אֵלַי / דְּמוּת יֶלֶד עִם סַכִּין קַצָּבִים בְּיָדוֹ ". וכשגגות הרעפים מתרחקים מהעיר סביו"זוֹכוֹת עֵינֵיהֶן הַבּוֹלְשׁוֹת לַעֲקֹב אַחַר הַפּוֹשְׁעִים וְהַסַּחְטָנִים / לְתוֹפְסָם, בִּכְדֵי לִשְׁמֹר עַל מוּסַר הָעִיר". שעות חולפות ובתוך האוטובוס " הַדְּמוּת עֲדַיִן מְחַיֶּכֶת אֵלַי מִפִּנַּת הַחַלּוֹן " אל האיש הגדול הנוסע אל מקום הולדתו והולדת הוריו. השמש זורחת לטיפות מחליקות על זיפי זקן בן יומו, חולפות שעות הנסיעה וחולפים עמם זיכרונות חייו. " הַנַּעַר הַחַיְכָן מִפִּנַּת הַחַלּוֹן אוֹמֵר לִי:"הִנֵּה אֵינְךָ צָרִיךְ אוֹתִי כְּדֵי לְהָבִין "(עמ' 147). רומניה של ילדות בעבר ורומניה של הווה מתבגר לא השתנו במהלך השנים, העיר מוצפת מי גשמים והצנרת לא מתאימה. אך במסע השורשים הפנימי מתאווה הדובר " לִרְאוֹת לֵיצָן בְּצַד הַדֶּרֶךְ ",(עמ' 148). חבורת צוענים ממתינה לשעת כושר " לִשְׁלֹחַ יָד לָאַרְנָק לֹא שָׁמוּר "(עמ' 147)." נְשִׁימָה אִטִּית סְדוּרָה שְׁקִיעָה בַּחֲלוֹמוֹת, חִפּוּשׂ שֶׁל לֵיצָנִים, לְשַׂמֵּחַ אֶת יוֹמִי "(שם).אך בהווה המתבגר " חֲמִשִּׁים שָׁנָה מְאֻחָר יוֹתֵר...בְּסִיּוּר זִכְרוֹנוֹת מִתְגַּלּוֹת הַפַנְטַזְיוֹת שֶׁל שְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים...מִרְוָח שֶׁל חֲמִשִּׁים שָׁנָה בֵּין הַיֶּלֶד לַמְּבַקֵּר "(עמ' 152). ומה רואות עיני הילד המתבגר במסע שורשיו? " יַעַר עָבוֹת הָיָה מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַנָּהָר / וְכָל אֶחָד רָקַם בּוֹ/ אַגָּדָה מִשֶּׁלּוֹ ".(עמ' 154). געגועיו לבתי האמונה הגדולים בהם מבצבצים זיכרונות הילדות כמו לטיפותיה של הרוח הקדושה ששכנה באותם ימים של מועדים " הִסְתַּפַּקְנוּ בִּנְשִׁיקָה לְשִׂמְלַת הַקְּטִיפָה, בְּקִשּׁוּטֵי

זָהָב / בָּהּ הִלְבִּישׁוּ אֶת הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ"..."בִּזְמַן הַתְּפִלָּה, הִתְגּוֹדַדְנוּ בַּחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁל הָאוּלָם, וְאִם שָׁפַר מַזָּלֵנוּ, עָלִינוּ לַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה / לִרְאוֹת אֶת כָּל הַמַּחֲזֶה/ מֵהַשָּׁמַיִם "(עמ' 156).

מוטיב חוזר בשפת המראות

דרך המסע לחיפוש שורשיו בעריה של רומניה נבטו לנגד עיני הדובר מראות ארעיים חולפים. עיניו נחו על דמויות שונות בשוק המקומי, גגות כנסיות פיתו את המבקר התייר שבו לבקר בהן, אך הוא שאף להגיע אל בתי האמונה בערים הגדולות, מאוד רצה לסגור את מסעו בחיבוק מראות מילדותו. כשיוצאים למסע רגשי כדי לחבק געגועים וזיכרונות, צריך לקחת בחשבון את תנאי מזג האוויר ואת תנאי המקומות. באוטובוס של תיירים המראות שנשקפו מחלונותיו היו הדים של עבר שלא התפתח לעומת הווה משגשג. גם לא השנים שחולפות אל קדמת העתיד יכולות לטפל בפצעי העבר כמו קיפוח ברחוב בין ילדי יהודים לילדי גויים. בעיני המבקר הבוגר לקיפוח הזה יש שם:"אנטישמיות". אם פחתה ואם לאו? אין לדעת מביקורו בארץ מולדתו. גם הביקור לסגירת שורשים ברומניה הוא ביקור ארעי ויש בו החמצה כי בשל תנאי מזג האוויר לא הצליח לגעת בעיניו ובסמטאות לבו של הליצן הרומני. לעתים, הליצן הרומני לא בחר להיות ליצן, הסביבה הפכה אותו לכזה בגבור האנטישמיות. היא הפכה אותו לליצן אילם, רואה את הקיפוח ובוכה מבפנים מבלי יכולת לשנות את סדרי העולם של ההנהגה המקומית. כשנשללת זהותו של הליצן בארץ מולדתו, הוא חסר בית, חסר שורשים וחסר שפה. הטיול לבקר בנופיה של רומניה, בערי הקיט ובערי התעשיה שלה, מראה על לכידות של ביקור בנופים ארעיים. תנאי מזג האוויר קיצרו את השהות במסע לגילוי התפתחותו של הליצן. דרך מסעו של המבקר, התוודע הקורא אל תמונות עכשוויות שלא משתנות בהווי ובתרבות הרומנית, במקום ליצנים יש צוענים שאין להם בית ואמנותם היא לכייס אנשים שונים כדי לשרוד. אז בצד הפאר של הערים הגדולות, הכפרים הרומנים לומדים לשרוד את החיים. אגדות על דרקולה הערפד הרומני החי בטירה בהרי הקרפטים מושכות את עיני המבקרים ואולי את ההנהגה הרומנית שיודעת לעשות כסף מאגדה שכתב סופר בריטי שהציתה את עיני קוראיו והתיירים שבאים לבקר ברומניה של אז ורומניה של היום. בליל של שפות ורוחו של דרקולה " בִּגְלִימָה בְּצִבְעֵי מַדֵּי לֵיצָן אָדֹם צָהֹב וְשָׁחֹר/פִּזְּרָה רְסִיסֵי מִלִּים גְּנוּבוֹת...כַּאֲשֶׁר רוּחוֹ שֶׁל דְּרַקוּלָה הִתְלַהֲטָה בְּחִיּוּךְ דְּרָקוֹנִי/ הֵחֵלּוּ כָּל הָאָזְנַיִם לִרְקֹד / אֶת מְחוֹל הַחֲרָבוֹת "(עמ' 264).

המוטיב החוזר בכל שערי הספר הוא מוטיב הגעגוע המתרפק על הנחמה המשרטט את הדיוקן הלירי של המשורר מנחם מ' פאלק בשיריו. כדי להשקיף מן החצר בתפאורת חייו מרגיש הדובר שהוא מייצג את שני

צדדיו של הליצן את פיירו האילם ואת ארלקינו השמח. " וַאֲנִי יוֹדֵעַ אֶת רְצִינוּתוֹ שֶׁתַּחַת לָאִפּוּר: רוֹאֶה, כּוֹאֵב, כּוֹעֵס וּמִתְפַּיֵּס. נִשְׁקוֹ- מַסֵּכָה." הדובר בוחר בתפאורת חייו בחצר מפלט. ומהי אותה חצר מפלט? החצר היא מסע עלום של זיכרונותיו, חיפוש אחר געגועיו בארץ מולדת שהקיאה אותו מתוכה וחרתה על עצמה את דגל האנטישמיות, בו התעטפה כל השנים, על כתפיו תרמיל מסעות, תיק מלא בשאיפות לא ממומשות, עיניים כבויות שהמסע אחר שורשיו לא הצליח להאיר אותן.

" פֶיֵירוֹ, פֶיֵירוֹ כֹּה לָבָן הָיָה הַיּוֹם וְשָׁחֹר הַלַּיְלָה לִפְנֵי שֶׁהוֹפַעְתָּ

וְכֹה צִבְעוֹנִי הָאֲוִיר אַחֲרֵי הֻלֶּדֶת אַרְלַקִינוֹ " עצב ושמחה קיימים בכל אדם אך הדובר מדגיש בשיריו שאת העצב והבדידות מייצג פיירו האילם. הליצן שרואה את תמונות החיים ובוכה מבפנים. בתוך סמטאות הלב הוא משוטט ובוכה על מר העולם. גם במציאות חייו הוא קיים, הוא מצחיק את הילדים ואת האנשים אך אין מי שיצחיק אותו ויקח ממנו את כאבו שלו. כאב על החיים שלא מרפה ממנו. להיות ליצן מצחיקן ביעד שהוטל עליו הוא שם, הוא מרים אנשים בתנועות ידיים מסורבלות, בהבעות פנים מצחיקות עד שהוא מצליח לגרש את החושך מפניהם של האנשים והילדים שפגש בדרכו. ליצן שלא מדבר, הוא ליצן נכה רגשית, המוגבלות הזאת מאובחנת רק דרכו, כי העולם מקבל אותו כפי שהוא ואינו יודע את חרדותיו, רגשותיו ומחשבותיו. מעשיו הם שליחות להצחיק את העולם שחי בבדידות ובמצוקה. אך מי יצחיק את פיירו? מי יביא מזור למכאוביו? הבדידות שלו בסמטאות הלב מכילה אותו באהבה אינסופית. ארלקינו שופע שמחה, מעשיו צבעוניים, לא ניטלה ממנו יכולת הדיבור. ארלקינו הוא החצי המשלים את פיירו. ושניהם קיימים בתוך לבו של המשורר הרגיש, שלא יכול לשאת את פצעי המציאות בה חי ודרך ליצניו הוא מנסה להמתיק את כאב העולם. המשורר הרגיש הכותב וזועק את מחאת החברה בה הוא חי, מבין שדרך קיומו, היא דרך של התבוננות באנשים, שמבלי ידיעתם, נתנו לו את המפתח להיכנס ללבם. הדמות השפויה על הקרקע היא דמותו של הליצן, שהופך להיות חלק מתפאורה של מציאות מוכרת לו. " בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם מְטַיְּלוֹת עֵינָיו / תְּחִלָּה בְּמִלִּים אִלְּמוֹת שֶׁל תְּפִלָּה אִישִׁית ( עמ' 229) " הוֹי אֱלֹהִים / לוּ יָכֹלְתִּי אֲנִי אוֹ מִי מֵחֲבֵרַי/ לְנַחֵם אֶת אֱלֹהֵי הַגַּן, לְהוֹעִיל בְּמִלָּה טוֹבָה,לְנַחֵם עַד שֶׁתִּתְגַּבֵּר / וְתַחְזֹר לְנַחֵם אוֹתָנוּ" "(עמ' 231). אך במקום אלוהים בא אריאל שמצמיח כנפיים לאנשים שסיימו תפקידם בעולם של מטה. " הִנְנִי אֲשֶׁר הִנְנִי/ וְהַדְּמָעוֹת בְּעֵינָיו זוֹלְגוֹת/ וְלִבּוֹ נִפְתַּח/ בַּחֲדָרָיו מָקוֹם לָרַבִּים."(עמ' 246). המסע הוא לא רק מסע שורשים מתרפק, המסע הוא יציאה מתוך גופו, מתוך עצמיותו של המשורר בשיריו, אשר כל שיר משמש תחנה מוארת בחייו: התרפקות על הילדות, געגוע למשפחה, געגוע למשפחתו הקטנה,

אוהב בריות ונופי טבע. המשורר מדבר אל קהל קוראיו בקולות, בתנועות ידיים, בצבעוניות רבה של מראות חייו. הספר הזה ליצן בסמטאות הלב מתחיל כמו מחזה בתיאטרון. הלא התיאטרון הוא חיקוי של המציאות, וככזה המשורר מקריין את הצגת חייו ומציג בפני הקוראים את שתי דמויותיו המניעות את תפאורת חייו. פיירו האילם החבוי והמשוטט בסמטאות הלב האפרוריות והקדורניות כשהבדידות סוגרת עליו מכל עבר. וארלקינו הצבעוני הוא דמות הליצן השמח, שרואה את העולם מחריב והורס, פצעי האנושות חודרים ללבו והוא משתדל בכל כוחו להצדיק את הירושה שהעבירו לו הוריו -להצחיק בכל מחיר את העולם הנואש, כי בידיו ובידי פיירו הכלי המרפא של החיים. הצחוק הבריא זו המתנה שניתנה לאנושות. לא כל אדם יודע להשתמש בה. ומי שיודע קיבל זכות משמים להצחיק אנשים בעולם דואב, כואב וקשה.

"הַמַּסָּע הַזֶּה מִסְתַּיֵּם בִּזְמַן לֹא זְמַן

וּמִי שֶׁרָצָה פָּגַשׁ אֶת הַלֵּיצָן.

פָּגַשׁ אוֹתוֹ בַּשְּׂדֵרוֹת, בַּדְּרָכִים, בָּרְחוֹבוֹת,

בַּשְּׁבִילִים, בַּנְּתִיבִים, בַּסִּמְטָאוֹת וּבַחֲצֵרוֹת

אֲפִלּוּ בַּכְּבִישִׁים הַמּוֹבִילִים אֶל הַשָּׁמַיִם.

בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר פָּקְחוּ עֵינֵיהֶם

פָּגְשׁוּ אֶת לֵיצַן הֶחָצֵר.

מִבַּחוּץ עוֹטֶה הוּא כִּסּוּי,

בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ מְעֻרְטָל.

הַמַּרְאָה בָּהּ הִבִּיט

רָאֲתָה אוֹתוֹ

וְאֶת כֻּלָּם

מֵעֵבֶר לָעוֹר

עַד קְצוֹת הָעֲצַבִּים

עַד עִמְקֵי הַנְשָׁמָה.

כֹּה פְּתַלְתַּלּוֹת הָיוּ דְּרָכָיו

אַךְ תָּמִיד לְכִוּוּן אֶחָד:

מֵעֵבֶר לַמַּנְעוּל שֶׁבֶּחָזֶה.

בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ הִבִּיט

בְּחֹשֶׁךְ הַמְּעָרָתִי

אֲשֶׁר בְּסִמְטְאוֹת הַלֵּב."(עמ' 261).

מצאתי שהספר הזה "ליצן בסמטאות הלב" יכול לתת מענה לתרפיסטים בהבעה, יכולת ההכלה שלו ככלי רפואי מציג את התוצרים הסופיים שהם הצחוק והבכי ככלים מרפאים. גם האוהבים את המילה הכתובה ימצאו בספר הזה את המיית לבם. ספר שלא יכולתי להניח מהיד. עולמו של המשורר נחשף בסמטאותיה של יצירת חייו. ספר מנחם, מכיל ועוטף מאוד וממליצה לאמצו באהבה רבה.

"ליצן בסמטאות הלב "מנחם מ' פאלק, שירים הוצאת "צור אות". 272 עמ'.
תאריך:  25/09/2016   |   עודכן:  25/09/2016
יהודית מליק-שירן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ברומן "לשמור על שפיות", עוסקת מרים דובי-חזן בפעילות הרוחשת מתחת לפני השטח של החברה בישראל. במרכזו עומדת רבקה, בעלת הוצאה לאור המתמחה בביוגרפיות, אשר בשם התיעוד מוצאת את עצמה, באישון ליל, בתל מגידו, על סיפו של אסון.
07/09/2016  |  ציפי לוין  |   ספרים
"התיק של אלפסי" הוא סיפור מרתק על מפגש בין שניים שלכאורה אין ביניהם נקודת מפגש: גרטה וייסברוט, קשישה ירושלמית אלמנה ובודדה, שמשוטטת בעיר בלילות וחווה שוב ושוב את איימי ליל הבדולח ואת פרידתה מהוריה, ומהלכת על הגבול שבין שפיות להזיה; ורפי אלפסי, עובד סוציאלי שנשלח לנסות לשכנע אותה לעבור לבית אבות, ומתמודד עם כתם מכאיב מעברו, עם זיכרונות קשים ממשפחתו, עם בוס אטום ועם ספקות עצמיים מייסרים. יהודים ופלשתינים, אשכנזים ומזרחים, צעירים וזקנים, עיירת מצוקה וקיבוץ, ראציו ומיסטיקה, הורים וילדים, עבר ועתיד - כור ההיתוך החברתי של מדינת ישראל מתואר במבט נוקב ואנושי וברגישות גדולה.
07/09/2016  |  ציפי לוין  |   ספרים
אומנות סיפור הסיפורים היא חלק בלתי נפרד ממורשתם התרבותית של הבדווים. "שבע כלות לשבעה אחים" מכיל אוסף סיפורי מעשיות של שבטי הבדווים ברחבי הגליל, ופותח צוהר לעולמם המרתק והבלתי מוכר.
07/09/2016  |  ציפי לוין  |   ספרים
"איש לא אמר לךְ לךָ ובכל זאת אתה הולך. ביירון מתרחקת, המגדלור עומד אדיש נוכח הנטישה שלך. לךְ לךָ, מנקודה אקראית אחת לשנייה, מחוף לחוף, מחול לחול, מגוף ראשון לגוף שני. זה הכול מים, שבירה של גל, קצף. אתה צריך לראות את הלויתן, אחרת תיעלם. אתה לא רוצה בכך. לךְ לךָ, יהונתן, אתה שומע?"
07/09/2016  |  ציפי לוין  |   ספרים
"מה שנשאר על החבל".... ומה שרואים הוא לא רק מה שיש (התבוננות בשיר 'תחתונים לבנים וגרב שחורה על החבל' עמ' 81 בספר 'בובת האשבול' של ד"ר רחלי אברהם - איתן)
04/09/2016  |  נורית צדרבוים  |   ספרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il