אסטרטגיה אמריקנית אבל טקטיקה אירנית

ארה"ב רואה בהסכם הגרעין מיולי 2015 מסמך אסטרטגי מחייב לדו-קיום בשלום עם אירן. לעומת זאת, אירן רואה בו הסכם טקטי, בלתי-מחייב וזמני - כהתייחסות הקוראן ומורשת מוחמד להסכמים עם "כופרים" - שנועד לכרסם בכוח ההרתעה של "השטן הגדול, הכופר היהיר והצלבני המודרני האמריקני", לסלקו מהמפרץ הפרסי והאוקיינוס ההודי, ולקדם אסטרטגייה אירנית-איסלאמית בת 2,500 שנים להשתלטות על המזרח התיכון והעולם כולו.

האייתולות רואים בהסכם את המשך נסיגת ארה"ב, ולכן מחריפים את תוקפנותם, המתבטאת גם במערכת החינוך, שהיא הביטוי האמיתי לתפישת העולם של משטרים פורעי-חוק וקו-יצור עיקרי ללגיונות טרוריסטים ומתאבדים.

מחקרו של של פרופ' אלעד פרדו מהאוניברסיטה העברית ו"המרכז למעקב אחר השפעות השלום" חושף שהסגת הסנקציות על אירן לא הביאה להסגת החינוך לשנאה באירן: "[תוכנית הלימודים באירן מחנכת] לג'יהאד ולהקרבת חיי הילדים... ואף להתאבדות אפשרית במסגרת מלחמה נגד 'משטרי עושק'.... חינוך זה מתקיים מכיתה א' עד י"ב.... ילדים וילדות משננים שהעולם עתיר באויבי 'המהפיכה' המתנגדים 'לאלוהי האמת'...ולומדים על הילדים שהסכימו להקריב חייהם [ולפנות מוקשים] במלחמת 1980-88 נגד עירק.... התלמידים מונחים להמרות פי הוריהם בכל הקשור לנכונות להקריב חיים (פסיקות דתיות, כיתה י"א, עמ' 14).... תלמידים אירנים לומדים שהולכת-שולל את האויב ("טקיעה") והסכמים זמניים - גם עם ממשלות כופרות - הם אמצעים תקינים, אך רק עד שיפור מאזן הכוחות.... לפי 'המנהיג העליון', חמנאי, הסכם הגרעין מתבסס על תקדימים היסטוריים של הסכמים עם משטרים 'בלתי-חוקיים'...שנועדו להרוויח זמן, להתחזק, להחליש את האויב, ולעולם לא להשלים עימו (דת וחיים, כיתה י"ב, עמ' 103-4)....

לפי Human Rights Watch: "אירן חזרה להוביל את המזרח התיכון בהוצאות להורג". מאז החתימה על הסכם הגרעין, ובזמן נשיאותו של רוחאני, התדרדר מצב זכויות האדם באירן.

ביטול הסנקציות על אירן, הפשרת נכסים בהיקף 150 מיליארד הדולרים והעברת עשרות מיליארדי דולרים מארה"ב לאירן מעניקים רוח-גבית לטרור וחתרנות נגד כל משטר ערבי פרו-אמריקני במזרח התיכון. ככל שארה"ב מנסה להתקרב לטהרן, כן מתקרבת טהרן למוסקבה, וכך גם משטרים ערביים פרו-אמריקנים המתוסכלים מהכרסום בתדמית ההרתעה של ארה"ב, במיוחד עקב ההסכם עם אירן הנתפשת כאיום קיומי ברור ומיידי. היעדר תגובה להתגרויות הצי האירני בספינות ארה"ב במפרץ הפרסי משרישות את התדמית הנחלשת של ארה"ב.

האייתולות מגבירים מעורבותם במלחמת האזרחים בתימן כדי לקדם שליטה על מיצרי באב אל-מנדב והורמוז ולהחריף את האיום על סעודיה. ידם המתארכת מגיעה גם לדרום אמריקה, תוך העצמת שתוף הפעולה עם ונצואלה, קובה, אקוודור ובוליביה, והעמקת מעורבותם באזור הגבול המשותף לברזיל, ארגנטינה ופרו, המהווה מוקד נרקו-טרוריזם.

האייתולות מרחיבים את שתוף הפעולה הבליסטי והגרעיני עם קוריאה הצפונית, המאפשר להם לעקוף את הפיקוח על פעילות הגרעין באירן. הם עברו את מגבלת יצור המים הכבדים, רכשו טכנולוגיות אסורות, ומקיימים ניסויים של טילים בליסטים המסוגלים לשאת ראשי-חץ גרעיניים, תוך הפרת החלטת מועצת הביטחון 2231 מיולי 2016.
המשך ההתעלמות מהפער בין האסטרטגיה האמריקנית והטקטיקה של האייתולות מובילה למלחמת עולם גרעינית.