אולפן שישי עצם את עיניו

הגשת כתב אישום נגד בועז הרפז על הזיוף לכאורה של המסמך הקרוי על שמו מעידה על כך שרשויות החוק משוכנעות שהמסמך הוא אכן מזויף.

בהינתן שהמסמך מזויף, לפחות לכאורה, בואו נחפש את אלו עשו בו שימוש והיו מודעים לעובדת היותו מזויף ובואו נבדוק על-פי המבחן הזה את העיתונאים באולפן שעשו שימוש סנסציוני ובדיעבד מביש ומאד מזיק לטעמי במסמך המזויף, והעיתונאים הם: אברמוביץ' דניאל ולפיד.

סעיף 420 לחוק העונשין אומר: "המגיש או מנפק מסמך מזויף או משתמש בו בדרך אחרת, בידעו שהוא מזויף, דינו כדין מזייף המסמך".

סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין אומר "רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם".

וברור שהעיתונאים באולפן השתמשו במסמך, ומה שעלינו להסיק הוא אם העיתונאים באולפן חשדו ממשית שהמסמך מזויף, והרי ברור שהם לא ביררו את העניין באורח יסודי, והבירור שהם בכל זאת עשו הוכיח דווקא שהמסמך הוא מזויף, והיה להם שבוע לשם כך, על-פי דוח מבקר המדינה בעמוד 138, תוכן המסמך הוצג למקור של אברמוביץ' ביום שבת 6 ימים לפני פרסומו. והם בכל זאת עשו בו שימוש המוני.

אנא צפו בתשדיר ה"חשיפה" הסנסציוני שם אומרים:

רוני דניאל: "... אני יודע על איזה ניר הוא נכתב, אינני יודע היכן הוא נכתב..."

אברמוביץ': ..."אומר לנו איל ארד, תעלול וזיוף.... גם אם זה הפוך על הפוך זה עדיין מעיד על התרבות הפנימית במערכת הביטחון..."

דניאל: "...אבל אנו צריכים להוכיח שזה אכן היה..."

ולכן ללא ספק היה חשש שהמסמך הזה מזויף, ודאי שמסמך שידוע על איזה ניר הוא נכתב אך לא ידוע היכן הוא נכתב הוא חשוד למשעי כמזויף, וברור שאייל ארד אמר למערכת שהמסמך הזה הוא או תעלול או זיוף, ומכאן אין לי שמץ של ספק, שהספק באותנטיות של המסמך היה עמוק עמוק בלבם אפילו ואף בלשונם של הדוברים, קבל עם ועולם, ובכל זאת הם עשו בו שימוש המוני. ולטעמי אין חצייה יותר מובהקת של סעיף 420 לחוק העונשין, בייחוד לאור הפומביות הענקית של הפרסום ונזקו הרב, בפני כ 400 אלף "קורבנות" בפועל בזמן אמת, ולאחר מכן כאש בשדה קוצים משהו כמו 7-8 מיליון איש.

והאם חופש הביטוי מתיר לעיתונאים לעבור עבירות פליליות לכאורה? ודאי שלא. יש נושאים בהם החוק מאפשר לבית המשפט להתחשב, אך ורק בשלב גזירת העונש באינטרס חיוני של הציבור לדעת לדוגמה חוק הגנת הפרטיות, אך ודאי שגם מידע פרטי המוגן על-ידי החוק וודאי מסמכים מזויפים אסורים לפרסום על אחת כמה וכמה פרסום המוני, מה גם שעל פרסום מסמך מזויף אין כלל אפשרות המעוגנת בחוק להקל בעונש בשל שיקולים של אינטרס הציבור לדעת.

טעו וטועות רשויות אכיפת החוק במקרה כה מובהק המחייב לטעמי להראות את נחת ידו של החוק לאנשים אשר חצו אותו לטעמי ברגל גסה, ומשיקולים שאינם ברורים לי לחלוטין, אינם נחקרים ואינם עומדים לדין.