בעמותת תנו לחיות לחיות לא מתעלמים מהתגייסותו של ארקדי גאידמק למצוקת תושבי דרום הארץ למשמע רקטות הקסאם הנוחתות באזור. דוברת העמותה, אתי אלטמן, פנתה באופן אישי לגאידמק בבקשה לסייע לעמותה להתמודד עם מה שהיא מכנה "אטימות מצד הממשלה" לגורל בעלי החיים.
במכתבה פונה אלטמן לגאידמק ומביעה את תסכולה על מר גורלם של כלבים אשר עד לא מזמן שכבו לצד בעליהם בבתים החמים וכעת אבודים ברחובות הקרים לאחר שננטשו מסיבות שונות. "אני רוצה לעזור להם, להביאם למקום מקלט ולמצוא להם בתים שיאהבו אותם, אבל אין לי לאן לקחתם", כותבת אלטמן.
"עשרים שנה אני רואה את גורי החתולים הקטנים שנולד לאימותיהם הכחושות, שאין להן מספיק חלב להשקותם ואין בכוחן ללקק את הקרום שיעוור את עיניהם. אני רואה אותם גוססים לצידה. חתולים סובלים ומתים בשקט - מרעב, ממחלות ומחולשה. אני רוצה לעזור להם, לעקר אותם, לתת להם פת לחם, כדי שיחיו לצידנו, שומרים על סביבתנו ממזיקים למיניהם. אבל ידי קצרה מלהושיעם. עשרים שנה אני פוגשת את הסוסים הקורסים על כבישי האספלט הלוהט כשטונות של ברזל מוערמים על גופם הצנום והפצוע, ואת החמורים המוכים עד אובדן חושים בידי נערים משועממים, ואין לי איך לגאול אותם מייסוריהם, לשקם אותם ולתת להם קצת עשב ירוק.
"עשרים שנה, כל יום, כל שעה וכל רגע, מגיעות אלי קריאות מכל רחבי הארץ על כלבה ששוכבת בצד הכביש, על כלב ירוי בבסיס צבאי, על חתולה טובעת בביוב, על חתול תקוע במנוע של רכב, על סוס פצוע בשדה, על גמל אובד בשדה מוקשים, על חמור מוכה - על כל אלה שהחברה האנושית, ברובה, אדישה לגורלם".
אלטמן פונה לגאידמק כי יסייע במימוש תוכניות בהן הקמת מרכז להצלת בעלי חיים, בו יהיה מרכז חינוכי לילדים ונערים "ללמדם לתת ולקבל חמלה, אהבה וכבוד, בו נשלב שיקום של קשישים, ילדים פגועים, נוער בסיכון ואסירים בפעילות משותפת עם כלבים, חתולים, סוסים וחמורים. במרכז הגדול תהיה מרפאה משוכללת בה ניתן שירות של עיקור לחתולי הרחוב בארץ, כדי שיוכלו לחיות בינינו ברוגע ויגנו עלינו ממזיקים, נספק טיפול רפואי לבעלי-החיים החולים והפצועים ונשקם את מוכי הגורל".
