ההשפלה וההדחה המתחייבת בפרשת בוכריס

הדחתו המתבקשת והמתחייבת של תת-אלוף, אופק בוכריס, משורות צה"ל כמו-גם טקס השפלתו הפומבית והסרת דרגות התת-אלוף מעל כתפיו, בטקס נדרש ומתבקש שכזה לאחר שהודה הוא בביצוע עבירות המין, לכאורה, המיוחסות לו בכתב-האישום המתוקן, שהוגש/יוגש לבית-הדין הצבאי, במסגרת עסקת הטיעון שנרקחה בין פרקליטיו לבין הסנגוריה הצבאית, אינן חלק מעסקת טיעון מבישה, לכשעצמה, זו. עניין זה הותירו מי שרקחו מרקחת עסקת טיעון מקוממת זו לשפיטתו של הציבור, בבחינת "יראה הציבור וישפוט".


על-כן, על-רקע "סגירת הדברים" בפרשת תת-אלוף (לשעבר), אופק בוכריס, במין סוג של עסקה משפטית - שיודעי ומביני דבר, קוראים אותה, בשם השוק, היאה, הראוי והמתאים לה, קרי "עסקת טיעון" ומי המבקשים לטהר השרץ, בק"ן טעמים, מצקצקים בלשונם ובסוג של כיבוס מילים, מכתירים אותה, בשם התואר השקרי והמרגיז - "הסדר טיעון" - מנצנצת החלטתו של הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, לסלק עבריין מין זה, משורות צה"ל באופן חד-משמעי וללא הרהור נוסף - באור יקרות של שמירה על עקרונות יושרה והגינות מינימאליים, הנדרשים במקרה מביש, מכוער ומזעזע זה.

"בכוונתי להמשיך ולגלות אפס סובלנות כלפי כל מקרה של הטרדה או פגיעה מינית בצה"ל", צוטט - אתמול - בכלי התקשורת הרמטכ"ל, בהתייחסותו הראשונה להודאתו של תא"ל (עדיין!) אופק בוכריס, בכתב-אישום מתוקן שיוגש/הוגש לבית-הדין הצבאי, שבעקבותיה יורד הוא לדרגת אלוף-משנה, אך לא ירצה עונש מאסר. הרמטכ"ל הודיע - במסגרת אותו פרסום, שיצא מלשכתו - כי בוכריס לא יבצע שום תפקיד במילואים.

התייחסותו הפומבית של הרמטכ"ל לעסקת הטיעון שנרקחה בעניינו של בוכריס, הינה ההתייחסות המוסרית הפומבית הראשונה והיחידה של גורם רשמי, לעובדות האמיתיות שהתבררו בעקבות חתימת בוכריס על עסקת הטיעון, בעניינו הוא. למי שנותרו עדיין ספק, אם בוכריס "אשם", במעשים - לפחות אלה, שבביצועם הודה הוא בכתב-האישום המתוקן - הרי בא מכתב הודאתו הפומבי, בחתימתו שלו, והבהיר הדברים, חד-משמעית ומעל לכל ספיק ספיקא שהוא.

"בעקבות פרסומים שונים אבהיר, שהודאתי בכתב האישום היא מלאה ואני לוקח אחריות מלאה על המעשים המפורטים בו", אישר בוכריס - בחתימתו, בשולי מכתבו - הדברים המצוטטים לעייל. עוד הוסיף הוא וכלל במכתבו זה, דברים אה, לפיהם: "אבקש לחדד כי פרסומים בכלי התקשורת ביחס להסדר הטיעון של מי שמציגים עצמם כמקורביי אינם על דעתי". לכאורה, חד וחלק. האומנם? ובכן, לא חד ולא חלק. מדובר - בכל הכבוד הראוי - במקרה הטוב, בטיוח ובקשקוש גמור.

נכון שהרמטכ"ל הוסיף וציין, בהודעתו הפומבית והמיוחדת, בפרשת בוכריס, כי: "לא נעצום עיניים, לא נוותר ולא נהסס לנקוט צעדים נחרצים, גם במקרים בהם מעורבים מפקדים בכירים בצה״ל, ללא קשר לדרגתם, עשייתם, או הצלחתם - כל אלו אינם רלוונטיים במקרים מסוג זה". הוא אמר עוד, כי: "כשהתעוררו חשדות נגד תא״ל (מיל') בוכריס, נקטתי שורה של צעדים פיקודיים, לרבות השעייתו וביטול מינויו לראש חטיבת המבצעים, והוא סיים בהמשך את שירותו בצה״ל. לעבירות שתא"ל (מיל') בוכריס הודה בביצוען, אין ולא היה מקום בצה"ל, בשרות סדיר ובשירות מילואים". אז מה.

יופי, טופי, כפי שנוהגים ילדים, לדבור בשפתם הם ולצקצק בלשונם, לאחר - זה עתה - בלסו והכינו אל עומק בטנם, ממתק דביק, מסוג זה או אחר. ומה עם הענישה הפומבית והציבורית שואלים אנו? אופק בוכריס לא יבצע, בעתיד, שום תפקיד במילואים, אבל הוא נותר בעל דרגת אלוף-משנה ובשל כך הוא נותר ונשאר חלק בלתי נפרד מישראל ומצה"ל. הוא גם לא יישא בכל עונש של מאסר - ולו גם בדרך של ביצוע עבירות שירות, על-ידו.

לא את ראשו של בוכריס מבקשים אנו, אלא ניקוי "הרפש הערכי", שהותיר הוא, במעשיו הנבזים והנפשעים, מבקשים אנו. מאיש חבוש כיפה, מבקשים אנו דרגה ערכית גבוהה יותר, ממי שאינו חבוש כיפה שכזו לראשו. "מה אתם אומרים, ביחס לכך. שאנחנו נאיבים? שממילא הדתיים מושחתים כמו כולם ואולי אפילו יותר". ובכן, אנחנו לא מקבלים גישה צינית ומפחידה שכזו. לטעמנו אנו, היהדות הדתית, החרד"לית והחרדית, עדיין נושאת נס הערכים בקרבה והיא חיל החלוץ, ההולך בפני המחנה, בכל הקשור להתנהגות ערכית, מוסרית, גבוהה ושונה מן הרגיל.

לכן, אין נחה דעתנו מכך שתת-אלוף (עדיין!) בוכריס, לא עבר טקס "זובור" פומבי ומשפיל של קריעת דרגות התא"ל, מעל כתפיו. ציפינו ממש בשינויים המחויבים ובניתוק הקשר ההיסטורי והעובדתי - לאותו טקס (או טקס דומה, בשינויים המתבקשים) של הסרת דרגות הקצונה מכתפיו ושבירת חרבו של רב סרן, אלפרד דרייפוס, שהואשם, בשעתו, בידי שלטונות צרפת ושלא בצדק בריגול, מרמה, בגידה ומה לא.

בוכריס הינו בוגר המכינה הקדם צבאית של ישיבת עטרת ירושלים. באתר מכינה זו נכתב, כי: "המכינה רואה שליחות בהכשרת בחורים מכל שדרות האוכלוסייה בישראל לאהבת תורה ויראת שמים לאור דרכם של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו רבנו הרב צבי יהודה, לתרומה ומעורבות בחברה, לשירות משמעותי וממצה בצה"ל, ושותפות פעילה בבנין ירושלים". בערכים מוסריים ונעלים אלה בגד אופק בוכריס, בהתנהגותו הפושעת והנאלחת, בכל הכבוד הראוי. ערכים אלה, לכלך וטינף בוכריס, במעשים, שבעשייתם הודה, כאשר שמה הטוב של קבוצה רחבה ומרשימה של מה שקרוי: "החבר'ה החרד"לים", שתרמו וממשיכים לתרום, מעשה של יום יום ושעה שעה - מוכתם ומוכפש, שלא בצדק, בעקבות מעשיו אלה של בוכריס. למה לא קם - ולו גם רב אחד ואמיץ, מקרב השכבה הדתית-החברתית, אליה משתייך בוכריס והשמיע ברבים קול מוסרי-פומבי, המגנה התנהגותו של בוכריס, המכתימה מחנה ערכי, טהור ונפלא, על לא עוול בכפו?

זוכר אני, כי בימי ישיבה שלי ואף לאחר מכן כשהייתה כיפה מונחת על ראשי, נזהרתי זהירות יתר בהתנהגותי הפומבית, שמא יפרשו, מי שיפרשו, מעשיי האישיים, כמעשים שבוצעו על-ידי מי השייך לקולקטיב הדתי, הכולל ויוצר, חלילה וחס, מה שקראו אז, "חילול השם לשמו". מים רבים זרמו וממשיכים לזרום בירדן, מאז. דומה - דומה, כי בימינו אנו אין כל דמות רבנית-מוסרית וערכית, גם יחד, היכולה לפרסם קול פומבי ולגנות מעשיו הנפשעים של בוכריס. נראה, כי אין בנמצא כל דמות רבנית-מוסרית היכולה לגנות התנהלותו הנפשעת של בוכריס - אחד מבניה של הציונות הדתית בבחינת קול קורא להוצאת הבן הסורר מן העדה והותרת המחנה, רחוק ממנו, נפרד ובדול וממנו תוך שהוא ממשיך לשמור על טהרו וטוהרו. חנוכה משמח לכל עם ישראל ולכל החרד"ליסטים למיניהם, שבוכריס עדיין מהווה חלק בלתי נפרד מהגרעין החברתי שלהם.