"החפץ אחפוץ מות רשע נאום ה' אלוקים הלא בשובו מדרכיו וחיה" - ספר יחזקאל, פרק יח (
מוקדש לעו"ד ציון אמיר, לזכר ימינו התמימים, בפקולטה למשפטים, באוניברסיטת בר-אילן)
תחילה סיפור אישי. פגשתי לראשונה ב
משה קצב, במשרד עורכי-הדין הישן של
דב שילנסקי, ברחוב מזא"ה, בתל אביב, במחצית הראשונה של שנת 1977. "תכיר", אמר לי שילנסקי המנוח, "זה משה קצב, ראש המועצה המקומית, קריית מלאכי ומועמד הליכוד לכנסת התשיעית". הבטתי באיש התמיר, שהביט בי וסקר אותי, בסקרנות רבה, ולחצתי ידו.
השאר הינו היסטוריה. הליכוד הרכיב ממשלה, לאחר המהפך. קצב נבחר לחבר כנסת והיה לשר, ברבות מממשלות ישראל. שילנסקי - שהיה אז כפרקליטי, בבג"ץ שהגשתי, כסטודנט למשפטים נגד היועץ המשפטי לממשלה, פרופ'
אהרן ברק שסירב להעמיד לדין, איש השמאל, פרופ' ישראל שחק המנוח, בשל פרסום לשון הרע על הציבור הפך ליו"ר הכנסת.בגין כהן כראש-ממשלת ישראל. סדרי עולם נשתנו ולחלוטין.
לימים, שמשתי כיועצה המשפטי של סיעת
"תכלת לבן", בהסתדרות העובדים הכללית ופגשתי במסגרת עבודתי השוטפת, כיועץ משפטי של סיעה זו - באנשי ליכוד רבים ובהם משה קצב. בפגישות אלה גיליתי, אדם לבבי, נעים שיחה ומסביר פנים. לאחרונה - פגשתי בו, במסדרון בית המשפט העליון. היה זה, בצאתו מאולם ג הלא הוא אולם נשיא/נשיאת בית המשפט העליון, לאחר שנדחה ערעורו על הרשעתו באונס.
פגשתי אז, במשה קצב, כשהוא, ספק מולך, ספק נדחף, קדימה וחוצה לאולם, בידי מקורביו שסגרו עליו מכל עבר, סבבוהו כדבורים ודבוקת אנשי משמר בתי-המשפט סביבו. יצאתי אותו רגע מאולם ד, הסמוך, משסיימתי לטעון טענותיי, בפני הרכב שופטים. מבטינו הצטלבו. קצב נראה היה, אותו רגע, מבולבל לחלוטין וכמי שעולמו חרב עליו. פתאום זיהה הוא אותי. מבט חד, חריף וחודר של כאב, יצא משתי עיניו וחדר אל עומק שתי עיניי. הצטמררתי לרגע קל. זמן רב יותר לא ניתן לי. הוא המשיך בדרכו ספק מובל ספק נדחף - בידי מוקיריו והשומרים עליו, אל כיוון היציאה של מי שהורשעו בדינם, מבית המשפט העליון.
מאריך אני, בכוונת מכוון ולא בכדי בתיאור הדברים, מצד הרגש שבהם ולא מצד ההיגיון שבהם. נכון, משה קצב הורשע באונס. נכון נגזר עונשו של משה קצב והוא נדון לשבע שנים. נכון - משה קצב מוגדר, מכאן ואילך, כעבריין. נכון, משה קצב, לא הסכים
ואינו מסכים, גם כיום, לכאורה, להודות במעשים עליהם הורשע הוא וליטול אחריות עליהם, אז מה? בגלל זה, צריך כמעט להרוג אותו וליטול נשמתו מגופו, כל עוד נשמה באפו? למי ששכח, נזכיר, כי משה קצב חי, נושם ואף מתפקד, תפקוד שוטף, השבח לאל? ומה מצב בריאותו, הגופנית והנפשית, גם יחד? למה אין מתייחסים, גם לפן זה, בכתיבה השוטפת עליו?
למה צריך לפתוח כל כתבה וכתבה, העוסקת בעניינו של משה קצב, בנוסח: "... נשיא המדינה לשעבר, האנס המורשע משה קצב, השתחרר אתמול...", בסגנון כתיבה ותיאור, שהפך לסוג מסוים של ריטואל ענישה ונקמה במשה קצב
ריטואל של נקמה בקצב בשל סירובו - המתמשך עדיין "לקחת על עצמו אחריות" ולהודות במעשים, שיוחסו לו - ברורות ומפורשות - בפסקי-הדין של המחוזי והעליון, גם יחד.
עמדת הפרקליטות צוטטה בכתבת העיתונאי,
איתמר לוין ("
מחלקה ראשונה" - תאריך 21.12.2016), לפיה מסקנתה הינה שאין סיכוי ממשי לעתירה נגד ההחלטה ועדת השחרורים, בדבר שחרור משה קצב מהכלא, לפני סיום ריצוי מלוא עונשו, שכן זו אינה חורגת בצורה קיצונית ממתחם הסבירות. הפרקליטות ציינה עוד, כי משה קצב התנהג ללא דופי, ריצה יותר משני שלישים מתקופת מאסרו, עבר הליך טיפולי, בחודשים האחרונים והגורמים המקצועיים בשב"ס המליצו לשחררו.
הפרקליטות ציינה שהסכימה לשקול שחרור, בעוד שישה חודשים, אם הטיפול בקצב יניב תוצאות חיוביות. לדבריה: "אכן, הפרקליטות הביעה עמדתה בוועדה, כי העדר נטילת האחריות מצד קצב על מעשיו והעובדה שהטיפול בו הוא משתתף החל רק לאחרונה, מצדיקים אי-שחרורו לעת הזו. אולם הוועדה החליטה, כידוע, אחרת ובמכלול הנסיבות לא נמצא שיש סיכוי ממשי שעתירה נגד החלטת הוועדה תתקבל".
ואז תוך כתיבת דברים "נפל לי האסימון". פתאום הבנתי מה חסר לי במרקחת הזו
חסר לי יסוד החמלה. מילה שהשימוש בה הפך נדיר אצלנו. מילה - שהשימוש בה הופקע מהשיח היהודי והפכה לאבן הראשונה, בשיח הנוצרי, המתייחס ל"השתתפות בסבל" וקושר אותה לייסורי ישו על הצלב.
בואו ותסבירו לי, מה קרה לנו - בני הלאום היהודי - ששכחנו מידתה ועוצמתה של חמלה? רש"י - בפירושו לפסוק הראשון, שבתורה שלשונו: "בראשית ברא" - כותב: "שבתחילה עלה במחשבה לבראותו (העולם - ח"ש) במידת הדין. ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין". ונזכיר, כי בתפילת נעילה, ביום הכיפורים, אומרים אנו המשפט: "אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים...". אפילו וועדת השחרורים, קבעה בהחלטת שחרורו של משה קצב מהכלא, כי חרטה אינה אחד מן התנאים שעליה להביא בחשבון לצורך החלטה בבקשה לשחרורו המוקדם של משה קצב. קצב, שבעבר התנגדנו לשחרורו המוקדם - זכאי, גם זכאי כיום - למידת החסד המגיעה גם
לאנס מורשע. 
