על האופציה השלישית (ג')

המגירות הישראליות מלאות בתוכניות טובות ובינוניות וגאוניות אודות פתרון הסכסוך ישראלי-פלשתיני. האבחנה שלי היא כי כל התוכניות מוליכות את החץ אל העיגול של המטרה, ולמעשה זו הדרך האנושית להגיע אל המטרה ולהשיגה: לצייר מטרה ולסלול את הכביש המתאים שיוליך אליה. אולם כל כביש ועכבותיו ומיכשוליו, מה עוד והמדובר בכביש הסואן שלנו עם הפלשתינים. עם כל הכנות והכוונות הטובות, מספיק אירוע קטן אחד בשביל להפוך את הקערה על פיה. די בפיגוע אחד להשכיח מכל איסטראטג את כל התוכניות שלו.

אז מה כן? איך נשיג את מטרתנו? איך נחיה בשלום ובשלווה במדינת ישראל עם הפלשתינים או בלעדם?

ובכן יש באמתחתי תוכנית חלופית שדומה להפליא ליתר התוכניות אך בעידכון אחד: במסגרת התוכנית החלופית גם אני הולך לצייר את העיגול של המטרה וכוונתי המוצהרת להוליך את החץ שלי אליה, בדיוק כמוהם אבל בהבדל אחד: אני הולך לתכנן רק את הצעד הראשון שלי ובאופן המדויק ביותר, בניגוד לתוכניות האידיאליות שלהם שבמסגרתן תוכננו יתר הצעדים עד להגיע אל המטרה.

מה ההבדל? איפה הפויינט?

כל התוכניות שנרקמו לפתרון הסכסוך, עם גוון ימני או שמאלי, נידונו מראש לכישלון, כי במקודם או במאוחר יגיע המיכשול הראשון שישבש את הצעדים הנותרים ויביא לחידלון התוכנית. בעוד בתוכנית החלופית שלי מספיק לתכנן היטב את הצעד הראשון- דבר שיצור את התנאים הטבעיים האופטימלים סביב הצעד הראשון הזה, ואותם התנאים יסללו עבורי את הדרך לצעד השני וממנו אל השלישי וכן הלאה. לי לא נותר אלא להיצמד לצעדים הבאים בתור ולהתלוות אליהם. הדיוק אל עבר המטרה לא יהיה רק אופטימלי כי אם הנוח ביותר עבורי, הטוב המתאים והיעיל ביותר לדידי.

הצעד הראשון שלי, אגב, וכפי שבא לידי ביטוי בפרק הקודם, הוא לחדול מגימגום ולהיות כן עם עצמי וסביבתי, כולל הסביבה העויינת והידידותית. צעד זה, על-פי טענתי, יספיק בשביל להגיע דרכו אל התוכנית המושלמת והתפורה למידותי. יורשה לי להסביר.

כשל יסודי

לפני כשבע שנים פרסמתי במספר אתרים באינטרנט סדרה בת 43 פרקים "התורה נגד המדע". למעשה זה היה ספר שמסיבות כלכליות לא הצלחתי להוציאו לאור, וכך גמרתי בליבי לחלקו לפרקים ולפרסמו ברשת חינם אין כסף. בספר או בסדרה הזו טענתי כי היהדות לדורותיה כשלה בהבנת התורה, ואין הכוונה בהבנת הפירושים כי אם בהבנה המילולית; כשל ברמה היסודית.

מהו מקור הכישלון? "עצלות מחשבתית". כלומר היהודי הראשון שתפס בידיו את ספר התורה קרא את תוכן הטקסט בעצלתיים ובאופן מוטעה, והעבירו כהוא זה הלאה על-פני הדורות כאשר איש לא ניסה לעמוד על התוכן המילולי של הטקסט מתוך אותה עצלות מחשבתית, וכך גם הגיע אלינו. הדבר הטוב שעשינו הוא ששמרנו על הטקסט, על קלף התורה המקורי באופן פיזי; בזאת הסתכם תפקיד הדת היהודית לדורותיה.

למיותר לציין כי הסדרה נחלה כישלון - לא הייתי אומר צורם כי ציפיתי לו. איש לא הסיט את העין אל תוכן הסדרה לראות את תכולתה. עצלות מחשבתית -אולי. היום אני עושה סיבוב חוזר לפרסום הסדרה בפורום פייסבוקי איכותי "פורום קפה שפירא".

מקור "הצעד הראשון"

לא אלאה אתכם בפרטי הסדרה, אך הייתי צריך לנדב את הסקירה הזו בשביל להצביע על מקור התובנה שציינתי לעיל על אודות "הצעד הראשון", אך לא רק זאת כי אם מה תומך בגישה הזאת? מי יתקע לי כף כי עם הצעד הראשון ייווצרו התנאים האופטימלים שיבטיחו את ההמשך אל הצעד השני וממנו אל השלישי, כאשר לאיש המבקש להגיע אל המטרה לא נותר אלא להיצמד לצעדים הבאים ולהתלוות אליהם. מי יתקע כף, את השאלה הזו אנסה לזכך להלן.

התורה, על-פני הפרק הראשון קובעת כי ליקום אין סוף, אין גדרות, אין ולא יכולה להיות חיה כזו. היכן וכיצד היגעתי לקביעה הזו- זה נמצא בסדרה וכתוב באופן נהיר. באותה ההזדמנות התורה מציעה לנו להתבונן ביקום ובמסה שלו, ולעמוד על התכונה כי קיומו של כל חלקיק, מיקומו ותכונותיו נגזרים בכל רגע נתון מיתר החלקיקים של המסה החומרית של היקום. הקיום של כדור-הארץ, מיקומו ותכונותיו נגזרים מהשמש והמערכת שלה, ואף השמש ומערכתה נגזרים ממערכת הגלקסיה של שביל החלב, והגלקסיה נגזרת מצביר הגלקסיות "הקבוצה המקומית", האחרון נגזר מצביר-על הבתולה, וזה מצבירי-על הנקראים "קירות", והקירות נגזרים מהיקום הידוע שנע ומתפשט כיחידה, ואף היקום הידוע, כיחידה, נגזר ככל הנראה מיחידה אחרת שקיומו מיקומו ותכונותיו נגזרים כאמור ממסגרתה, וכך עד אינסוף.

היקום הידוע

זו התמונה שהתורה מציעה לנו להתבונן בה: קיום החלקיק, מיקומו ותנועתו נגזרים מתנועת המסה שהחלקיק מנוי עליה. כלומר ניתן להתבונן במעגל הגדול של מערכת השמש ולהבין מתוך המעגל הסגור הזה את תופעת הפוטוסינטזה למשל, וכמובן ניתן להגדיל את המעגל הזה ולהבין את מקור תנועת השמש, את מיקומה ותכונותיה, וכך ניתן להגדיל את מעגל הקיום והתנועה לעוד ועוד מעגלים שהולכים וגדלים עד שמגיעים ליקום הידוע, שאף על תנועתו ניתן לעמוד כאשר נצליח לאתר את היחידה שהוא מנוי עליה ונע במסגרתה, דבר שעד עתה אינו בהישג ידינו, אך אין ספק כי יום יבוא ונצביע גם על היחידה הגדולה שהיקום הידוע מנוי עליה, וכך ייסגר לו עוד מעגל שבאמצעותו נעמוד על תהליך התנועה והמיקום של כל חלקיקיו.

ובכן למסה של החומר אין ולא יכול להיות סוף. היקום וכפי שצויין לא יכול להסתכם במסת החומר של היקום הידוע, חייבת להיות עוד יחידה שהיקום הידוע מנוי עליה, אחרת לא ניתן להסביר את קיום ותנועת החלקיקים כולל קיום ותנועת כדור-הארץ, שנע עם כל יתר החלקיקים במסגרת המעגל של יחידת המסה המנוי עליה וכך עד אין סוף. זו משמעות המסה האינסופית והקביעה כי לא תיתכן שתעצור במעגל כלשהו, אחרת לא ייתכן קיומה ולא תנועתה שחייבים להיגזר מהיחידה הגדולה ממנה.

האבחנה הדקה

אולם, וזו האבחנה הדקה, ואם למסת החומר של היקום אין סוף, אזי לא תיתכן תנועה של שום חלקיק במסגרתה, כי תנועת החלקיק מצביעה בהכרח על מעגל סגור של מסה חומרית שבמסגרתה נע החלקיק, כלומר אני סוגר לאחר כבוד את מעגל העצמים של היקום לרגע אחד ולתמיד בשביל להסביר את תנועת חלקיק זה או אחר, אך מאידך מנוי וגמור עימנו כי למסה של החומר ביקום אין ולא יכול להיות סוף, ואם כן כיצד נסביר את התכונה של תנועת החומר? כיצד נסביר את תנועת השמש, את התנועה הבלתי נלאית של כדור-הארץ, את תנועת גופנו האנושי!

אודה כי אבחנה זו בלתי נהירה ובלשון המעטה, לכן השקעתי מאמץ כן בלהסביר אותה בגוף הסדרה. וכאשר נעמוד עליה נגיע למסקנה האבסטרקטית כי הימצאות החומר במרחב תיתכן רק במסגרת של חומר נח ודומם, ואם כן המסקנה הנגזרת זרה לנו אך מחייבת- אניחה לפניכם בגודלה הטבעי:

העצמים שביקום לא משתנים גם לא נעים, גופנו לא נע והשמש והירח לא נעים משום מקום ולשום מקום, ולמעשה כל החומר הנמצא במרחב, בכל רמת מורכבות, מסודר בסדרות של עצמים דוממים כאשר כל עצם שאנו מזהים במרחב הוא בעצם סדרה צפופה וארוכה של עצמים נבדלים זה מזה, אך בד-בבד דומים בצורתם זה לזה, כלומר כל עצם שאנו מזהים במרחב מורכב למעשה ממספר אינסופי של עצמים זהים, הצפופים בצפיפות אדירה זה ליד זה בתוך סדרה אינסופית שהולכת ומתארכת- כל עוד אנו מתבוננים בעצם הזה ולא מורידים ממנו את המבט. במשך ההתבוננות שלנו אנו יכולים להבחין וכאילו העצם שלידינו נע מכאן לכאן למרות וסדרת העצמים שלידינו דוממת, אולם מקור ההבחנה הזו הוא בשינוי הקל בצורת העצמים הצפופים בסדרה- דבר שיוצר אצל המתבונן אשליה של תנועת העצם או של השתנותו. מוזר? אכן וזוהי המציאות.

ישות רציונלית

מי אלה "אנחנו" איפא? מיהו הצופה שמבחין בסדרות החומר הצפופות במרחב בכל צורה ומיקום אפשרי, מזהה את השינוי הקל בסדרת העצם שמתבונן בה (התבוננות זו תוחמת את כל חמשת החושים), ומתרגם את השינוי הזה לתנועה?

זוהי ישות רציונלית שאין לה קיום פיזיקלי. היא נמצאת מחוץ למערכת החומרית, והיא הישות היחידה שיש לה את היכולת לקפץ בין סדרות החומר האינסופיות הצפופות במרחב, לינוק ולחוש אותן. לגלוש דרכן במרחב.

ישות רציונלית זו גולשת ומקפצת בין סדרות החומר ע"פ רצונה והמוטיבציה שלה. תרצה תבחר בסדרה חומרית זו, תרצה תלך לסדרה אחרת, כל סדרות החומר בכל צורה אפשרית ערוכים ומזומנים לפני הישות הזו, ועליה רק לבחור בין זו לזו. זה אנחנו מהיצור החד תאי ועד לאדם.

סדרה חומרית

לציין כי בחירתנו בסדרה חומרית נתונה- משמעותה היא הבחירה בכל הסדרות הנלוות אליה, אם תרצה בכל התנאים הנלווים לבחירתנו. זו הדינמיקה הפועלת במרחב והמסדירה את מיקום סדרות החומר הנילוות לסדרה בה בחרנו. אם נלך לגן נפגוש בפרחים ונריח אותם, למרות ועל אף לא תיכננו לפגוש בהם ולא בחרנו מראש בפרחים וריחותיהם; הפרחים האלה כולל כל העצים והשבילים מסביב הם סדרות חומר משלימות לרצון שלנו. מישהו עמל על הסידור הזה מראש.

זה מחבר אותי עם "הצעד הראשון" שהזכרתי לעיל ושבחרתי בו מרצוני. בחרתי לחדול מגימגום ולהיות כן עם עצמי וסביבתי. בחירתי לצעד הזה תיצור את התנאים הטבעיים האופטימלים סביב הצעד הראשון פרי בחירתי; הם הם הסדרות הנלוות לבחירותנו והמשלימות את רצונינו. זהו אם תרצה הרקע הנלווה לרצוננו. מטבע הדברים ועל אותו הרקע יימצא המסלול הנלווה לצעד השני וממנו אל השלישי וכן הלאה. לי איפא לא נותר אלא להיצמד לצעדים הבאים בתור ולהתלוות אליהם. הדיוק אל עבר המטרה שלי- לא רק יהיה אופטימלי כי אם הנוח הטוב המתאים והיעיל ביותר עבורי; אם תרצה בזאת אני משתמש באוצרות הטבע ומנצל אותם.

מה לסנגל וישראל

לפני מספר ימים הרהרתי בשאלה אקטואלית והעליתי אותה בפורום קפה שפירא. מה לסנגל וישראל-שאלתי. כולנו התחלחלנו מסצינת ההצבעה שהתקיימה באו"ם בשבוע שעבר, איך 15 ידיים מורמות מעלה מעלה בהתרסה נגד ישראל. או קיי אז אובמה שונא את ישראל, וונצואלה עושה את דבר הפטרונית אירן, מצרים שומרת אמונים לעולם הערבי, צרפת בריטניה וספרד נמצאות עמוק בלוע הערבי ולא רוצים להרגיז אותו, אבל מה למלזיה וישראל? מה לסנגל, ניו-זילנד, אורוגוואי, יפן, אנגולה... אומרים כי העולם שונא את ישראל, אבל למה העולם שונא את ישראל ולא את מוזמביק? איך אתה יכול לשנוא ישות שאפילו אינך מכיר, שכה רחוקה ממך גאוגרפית, ערכית, אידיאולוגית, תרבותית... אנחנו פוטרים את כל התהיות האלה במילת מפתח שהתרגלנו לשננה: "אנטישמיות". לי נראה שאין זו תשובה מספקת.

הפוסט היה מוצלח וגרף עשרות תגובות רעיונות ודעות, כל דעה וההסבר המנומק שלה לשאלה "מדוע כל אומות העולם הצביעו כנגד ישראל". אך לעזאזל מה לסנגל וישראל?! מישהו אמר כי הכל אינטרסים והידיים המורמות מייצגות אד הוק אינטרסים, אבל עדיין הקושיה בעיניה: למה ישראל ולא מוזמביק? מדוע דווקא בישראל השתלבו האינטרסים כנגדה.

עכשיו בסיפת המאמר הזה ניתן כבר להבין את הביג פיקצ'ר ולהצביע עליה: ההצבעה האנטי ישראלית והידיים המורמות הם הסממנים לסדרות החומר הנלוות והמשלימות את רצונותנו. כאשר ישראל מגמגמת ומתנצלת ואינה בטוחה בדרכה, כאשר רצונה הוא לרדת לשפל הזה- הרמת הידיים כנגדה הם הצעד המשלים לרצונה.