יהודים חיו בעלמא עד המאה ה-18

יהודים חיו בעלמא עד המאה ה-18. עלמא הערבית הוקמה ע"י פליטים ערבים מאלג'יר שברחו מהכיבוש הצרפתי במאה ה-19 וקיבלו רשות מהשולטן העות'מאני להתיישב בארץ. אומנם אין מידע על עלמא לפני התקופה הרומית, אבל, מזרחית לכפר התגלו שרידים מהתקופה הפליאוליתית התיכונה.

התקופה הרומית והביזאנטית (70 לס' - 640 לס') - עלמא הייתה יישוב יהודי לאורך כל תקופת המשנה והתלמוד. באתר העתיק של עלמא התגלו שרידי בית כנסת מהמאה ה-3 לס', ובית קברות יהודי גדול. על-פי השרידים הארכיאולוגיים משערים החוקרים שראשיתה של עלמא היהודית הייתה במאה ה- 2 לס'.

בין שרידי בית הכנסת שנחשף ב-1914, התגלה שבר של משקוף בעברית ועליו כתוב:"יהי שלום על המקום הזה ועל כל מקומות עמו ישראל". מאוחר יותר נתגלה חלק נוסף של המשקוף שהיה משובץ באחד ממיבני הכפר ובו נכתב שהכתובת הוצבה ע"י האמן יוסה בר לוי הלוי, האומן שעשה את המשקוף. ב-1949 נמצאה כתובת מקוטעת בארמית מהמאה ה-3 או ה-4 ותוכנה: "אנה הטברני שעושה המשקוף הזה. מלך העולם ייתן את ברכתו במעשיו".

גודלו של בית הקברות מעיד על גודלו של היישוב. במקום נמצאו מערות קבורה שתוכנן מעיד על העבר היהודי העשיר של עלמא. בעלמא נקברו רבי שמעון בן גמליאל, רבי אלעזר בן ערך, רבי אליעזר בן עזריה ועוד אנשי רוח.

התקופה הצלבנית ( 1099 - 1260) - בנימין מטודלה כתב בספרו "מסעות בנימין" על ביקורו בעלמא היהודית בערך ב-1170 . הוא מצא בעלמא כ-50 משפחות ובית קברות גדול. עלמא עדין הייתה יישוב יהודי במאה ה-13 כפי שניתן ללמוד מתעודה בעברית מהגניזה הקהירית, בה הוזכר החזן של עלמא, רבי ששון ב"ר אלעזר. ב-1211 ביקר בעלמא רבי שמואל ב"ר שמשון.

התקופה העות'מנית .1.17 - 1918) - רבי יחיאל מפריס עלה לארץ עם תלמידיו באמצע המאה ה- 13 והתיישב בעכו. יש המטילים ספק אם רבי יחיאל הגיע לארץ או נפטר בדרך ובנו הוא שהגיע לארץ עם תלמידי אביו. אבל, אברהם יערי מביא בסיפרו "מסעות ארץ ישראל" דיווח על סיוריו של רבי יחיאל בגליל. הוא ביקר בעלמא היהודית. גם תלמידו של הרמב"ן ביקר בעלמא בראשית המאה ה- 14.

ב-1522 ביקר בעלמא הנוסע משה באסולה. הוא דיווח שבכפר גרות 15 משפחות יהודיות ויש בית כנסת. הוא מסר שתושביה של עלמא הם מסורעבים, כלומר יהודים החיים בארץ ברציפות ומעולם לא עזבוה. הוא גם הזכיר שרוכלים יהודים מצפת נוהגים להגיע לעלמא, כנראה, לרגל עסקיהם. באסולה ציין שמדובר בכפר גדול במישור פורה.

בארכיון של השלטון הטורקי יש דיווח על משלמי מיסים בעלמא. ב-1555/6 היו 8 בתי אב משלמי מיסים, כלומר, 48 נפשות, וב-1572/3 ירד מספרם ל-3 בתי אב, כלומר, 18 נפשות, על-פי ההערכה המקובלת על החוקרים שהמשפחה הממוצעת באותם ימים הייתה בת 6 נפשות. רבה של צפת דיווח במאה ה-16 שעלמא נמצאת במהלך 2 שעות מצפת. רבי משה גאלנטי מסר בשו"ת (שאלות ותשובות) על רוכל נודד בשם יצחק אלמירידי מעלמא. הרוכל נהג לבקר במקום תכופות ויתכן שהוא התגורר בעלמא.

משערים שהיישוב ננטש במאה ה- 18, אם כי אין עדות מפורשת על מועד הנטישה, ועל סיבתה. רבי משה ירושלמי התיישב בארץ ב-1769 וסייר ברחבי הגליל. הוא דווח שבעלמא נותר בית כנסת חרב. גם בספר "שבחי ירושלים" מ-1785 נכתב שבעלמא נותר רק בית הכנסת החרב.

יתכן שסיבת הנטישה קשורה במדיניות הקרקעית ובשיטת גביית המיסים שהייתה נהוגה תחת השלטון העות'מאני. אמנון כהן, במאמרו "א"י באימפריה העות'מאנית עד סף העת החדשה .1.17 - 1804), עמ' 103 - 108, כתב שכל אדמות הארץ הפכו לנחלתו הפרטית של השולטן וחולקו ל-קבצות: אחוזות השולטן, אחוזות מושל המחוז ואחוזות פיאודליות שניתנו לאנשי חיל הפרשים העות'מאני. האיכרים לא נחשבו לבעלי הקרקע והיו חייבים למסור חלק מהיבול לבעלי האחוזה. נוסף לכך היה עליהם לשלם מיסים שונים על בעלי חיים, עצי פרי וכדומה' ואת מס הכופרים (מס הגולגולת). גביית המיסים הוחכרה לחוכרי משנה, שלא קיבלו תשלום על גביית המיסים והותר להם לגבות מעל המכסה כפיצוי. החוכרים ניצלו מצב זה כדי לשלשל לכיסם הכנסות. העובדה שהחוכרים קיבלו את הזיכיון לגביית המיסים לכל חייהם, הגבירה את כוחם על חשבון התושבים. מצב זה הביא איכרים רבים למצב שלא היו מסוגלים לעמוד בגובה התשלומים ונטשו את כפריהם, או נושלו מעל נחלתם. נושא זה עדיין טעון בדיקה נוספת.

בשלהי המאה ה-18 חי בצפת יהודי בשם רבי שאול עלמאני, כלומר, מעלמא, ושמו נמצא על מספר תעודות מ-1767, יחד עם שמם של רבנים אחרים מצפת. (בעקבות פרסום המאמר קיבלתי אימייל מאחד מצאצאיה של משפחת עלמאני. עלמאני פרושו תושב עלמא. כך קיבלנו עדות חיה שמשפחת עלמאני שרדה וזוהי משפחה שמעולם לא עזבה את הארץ).

מתוך דיווח של מונטיפיורי שביקר בארץ ב-1839, מתברר שיהודי עלמא עברו להתגורר ביישובים יהודיים אחרים: 14 משפחות עברו לפקיעין, 9 עברו לשפרעם ו-19 גברים ונשים מעלמא עברו לחיפה, כפי שנרשם בפנקסי כנסת ישראל.

הכפר הערבי עלמא - הכפר הערבי עלמא הוקם לא רחוק מהאתר הקדום של עלמא. תושבי הכפר היו פליטים ערבים שברחו מאלג'יר במאה ה- 19 מפני הכיבוש הצרפתי וקיבלו רשות מהשולטן הטורקי להתיישב במקום. הארץ הייתה דלת אוכלוסין והשלטון העות'מאני עודד התיישבות ערבים ומוסלמים בארץ ואף חילק להם אדמות.

תקופת המנדט (1918 - 1948) - במפקד האוכלוסין של ממשלת המנדט נמסר שב-1931 חיו בכפר 712 תושבים ב-148 בתים.

ישראל - ערביי עלמא התגוררו בכפר עד מבצע "חירם" בסוף אוקטובר 1948. לאחר הכיבוש הם גורשו מהמקום.

המושב עלמא - עלמה היא כיום מושב דתי השייך למועצה האזורית מרום הגליל. המושב נוסד ב-1949 ע"י עולים מלוב. ב-1953 הצטרפה למושב קבוצה של גרים מהעיירה סן ניקנדרו באיטליה. חלקם עברו, כעבור זמן, ליישובים אחרים ובמקומם התיישבו במקום עולים מקוצ'ין, הודו.

פרשת הגרים מאיטליה מעניינת ביותר. יש שתי גירסאות: על-פי גירסה אחת אחד מבני כפרם שכנע אותם שבחזיונות שחווה נאמר לו שהיהדות היא הדת האמיתית היחידה ושעליהם להתגייר. הרב של רומא סירב לגיירם, אבל, הם החלו לקיים את המנהגים היהודיים ובשלה מלחה"ע השנייה הגיעו לכפרם אנשי הבריגדה היהודית והם העלו אותם לארץ. על-פי גירסה שנייה, הייתה זו אישה, שבחלומה היא חלמה שעליה להתגייר ולעלות לארץ והיא שכנעה את אנשי הכפר להתגייר ולעלות לארץ.

רב המושב קידם את פניהם בברכה וקלט אותם. הם היו אדוקים בדתם וחקלאים טובים, אבל, כנראה שלא הצליחו להיקלט מבחינה חברתית ועזבו.