ג'ון פארל היה כתב בוסטון גלוב בבית הלבן בשנות ה-90 והיה לו מקום קבוע בשורה החמישית בחדר התדרוכים - אבל הוא בילה שם מעט מאוד זמן. כעת הוא מציע לעמיתיו הנוכחיים להחרים את התדרוכים של שון ספייסר, דוברו הטרי של
דונלד טראמפ.
פארל מסביר, כי הנשיא תמיד לחץ ידיים רק לעיתונאים בשתי השורות הראשונות וכמעט אף פעם לא ענה על שאלות מהשורות הבאות. "הייתי מטרים אחדים מהחדר הסגלגל - ואיש לא נתן לי את הסיפור. הנשיא
ביל קלינטון עבר מדי בוקר ליד החלון שלנו בדרך למשרדו. אם הייתי צורח, הוא היה שומע אותי. לפעמים חשבתי לעשות זאת, מרוב תסכול".
התמונה השתנתה כאשר פארל הפך לכתב של הפול, ובכך נכנס לחדר הסגלגל והצטרף לאייר פורס 1. המחיר היה בילוי של שעות רבות בהמתנה בבתי מלון או בחצר הבית הלבן. "זה לא אומר שלא עבדתי קשה. כתבתי 380 ידיעות בשנה וזכיתי לכבודם של עמיתי. אבל כאשר העליתי את זה בבקשתי להעלאת שכר, העורכים שלי השוו אותי - ובצדק - למישהו שמשחק בקישור: חלק ניכר מהמשחק עבר דרכי".
מייקל מק'קרי, מזכיר העיתונות מול עבד פארל, הגדיר את תפקידו כ"לומר את האמת - לאט". בבית הלבן של טראמפ, סבור פארל, המצב יהיה הרבה יותר גרוע. לכן, יש לו עצה לכתבים הנוכחיים: "זה לא מקורי, אבל נבדק והוכח - צאו מחדר העיתונות, חפשו את הגישה במקום אחר". המקור הטוב ביותר של פארל, הוא מספר, בכלל לא היה בבית הלבן אלא בגבעת הקפיטול - הסנטור המנוח טד קנדי. הוא ידע יותר מאשר רוב יועציו הבכירים של הנשיא ביל קלינטון והייתה לו מוטיבציה לספר.
תמיד אפשר לחפש מי בצד השני רוצה לספר את מה שהצד הראשון לא רוצה לומר. במקרה של טראמפ, סבור פארל, זה יהיה הדרג הפקידותי, אשר עשוי להיות מעוניין לשתף פעולה עם התקשורת מול יוזמותיו של הממשל החדש. גם לזה יש תקדימים. מארק פלט, המשנה לראש ה-FBI שלא קודם בידי ריצ'רד ניקסון למפקד הבולשת, היה "גרון עמוק" של בוב וודוורד בפרשת ווטרגייט. וישנם גם האידיאולוגים: אלו שיחששו שממשל טראמפ פוגע בנושאים היקרים לליבם, כגון ביטוח הבריאות או איכות הסביבה. המתריעים בשער - כמו דניאל אלסברג בשנות ה-70 או אדוארד סנודאן וצ'לסי מנינג 40 שנה מאוחר יותר - ייצאו במלוא הכוח. "אפילו בשנותיו של טראמפ יהיו דרכים - שנבחנו והוכחו - לגלות מעשים פסולים של הבית הלבן", מבטיח פארל.
