דרך ארוכה עבר חוק ההסדרה השערורייתי עד לאישורו הסופי בכנסת. אחרי ככלות הכל אין הוא אלא כסות מבישה למה שנחשב, בעצם, לחוק ההפקעה של אדמות פלשתיניות. לידתו בשל כך היא בחטא, ובתור שכזה הוא ניצב, כמובן, על כרעי-תרנגולת בלבד, כשצפי-קיומו הוא קלוש עד למאוד.
מאידך ברור שהחוק האמור מציב את השר
נפתלי בנט לצד גדולי מאחזי העיניים, בדמות אריק שרון ו
בנימין נתניהו, שהרי כל בר-דעת מבין שהדברים אמורים בצורך פוליטי של
הבית היהודי להסתיר את חלקו בפינוי של עמונה ולהטיל את האחריות, תחת זאת, על בג"ץ.
ומכיוון שעסקינן במלך עירום, יוצא המרצע מהר מן השק. מסתבר שהיועץ המשפטי ל
ממשלה, ד"ר
אביחי מנדלבליט, שהוא מומחה דגול למשפט בינלאומי, לא יוכל להגן בבג"ץ על החוק הבלתי חוקתי הזה, שנחקק בשיטת "גנבים בלילה".
מורת-רוח
במלים אחרות: החוק, שנועד, כביכול, להגן על זכויותיו של הימין הקיצוני, לא יוכל להגן על מי שדאגו לחוקק אותו, ואלה עלולים בבוא היום להיעצר ולעמוד למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג, מבלי שתעמוד להם זכות החפות.
בתוך כך גם נראה בעליל שבג"ץ אמור לפסול את החוק, וקשה עד מאוד להניח שהשופטים לא יאמצו את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, היוצא מגדרו כדי להפגין את מורת-רוחו ממנו. יתר על כן: הוא אף עשוי להופיע בפניהם ולנמק את התנגדותו.
כך או אחרת, אין זה עוד סוד שנזקו של חוק ההסתרה, עולה לאין שיעור על תועלתו, אם בכלל. בינתיים, מכל מקום, הוא איננו אלא טלאי, או שסתם רק תרופת-אלילים, שנרקמה לטיפול במחלה הממארת של ההתנחלויות בשטחים, שבה לוקה הימין המתלהם.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
