סירובו של צה"ל להכיר במועדי ישראל ולהתנהל לפיהם היא חלק ממגמת ההתכחשות העצמית של צה"ל לערכיו היהודיים, שלאחרונה הגיעה לטונים גבוהים בפקודת השירות המשותף ובגזירת הזקנים.
הצבא מסרב להימנע מחיול/משחרור של חיילים במועדים דוגמת פורים ותשעה באב. צה"ל אומנם הודיע לסגן שר הביטחון, אלי בן-דהן, כי מלש״ב שלא ירצה להתגייס בחג הפורים יוכל להתייצב ליום גיוסו במועד אחר באותו השבוע. הפתרון, כרגיל, נקודתי ובתגובה לפניות ולחצים, ולא כחלק מהסדר מערכתי.
בלשכת בן-דהן, שבתקופתו כסגן שר ביטחון, מתחוללות הסערות להפרדת היהדות מצה"ל, אומרים כי צה"ל עורך בדיקה מערכתית. אולם ה"בדיקה המערכתית הזו כבר נמשכת לפחות 18 שנים. בין היתר היא נדונה ב-1999 כאשר שחרור חיילים מפלוגת הסדר נקבע לתשעה באב, ושוב בשנת 2009 כאשר בתאריכים י"ד-ט"ו באדר (11-10 במרס), פורים ושושן פורים, בחר צה"ל לגייס מלש"ביות לשורותיו.
אבל לא רק פורים ותשעה באב מבוזים. גם יובל שני אחרי איחודה של ירושלים, לא עוגן יום שחרור ירושלים בפקודות צה"ל לא בהיבט הלאומי ולא בהיבט הדתי שבתוכו.
הבית היהודי לא השכיל לתבוע מצה"ל ערכים יהודיים, ונראה כי השפעתו של אלי בן-דהן, שיכול היה לתמורות רבות בהיותו סגן השר לשירותי דת, כמעט אינה קיימת. הוא מצליח פה ושם להביא לתיקונים נקודתיים, אך אינו מצליח (האם ניסה מספיק?) לשנות מהלכים שבגינם המפד"ל של פעם הייתה מאיימת בפרישה מן הממשלה. אולי מוגזם יהיה לדרוש ממנו לתקן בעיות שקיימות בצבא עשרות שנים, אך בהחלט ניתן לבוא אליו בדרישה להפוך שולחנות כדי לבלום מגמות חדשות.
טוב יעשה בן-דהן אם יוותר על התפקיד החלול של סגן שר לטובת תפקיד ביצועי. הצלחתו של בן-דהן כחבר כנסת מן המניין בכל הקשור למתחולל בצה"ל עשויה להיות גדולה הרבה יותר כחבר ברשות המפקחת והמחוקקת מאשר כחבר ברשות המבצעת - הממשלה. השוואה בין יכולת העשייה המוכחת שלו במשרד לשירותי דת לעומת תפקיד העציץ לקישוט שהוא ממלא במשרד הביטחון.
