חג הפסח הוא גם חג החרות. זו הזדמנות לבחון את המשמעות של מושג החופש בעידן הרשת, שבו אנחנו חיים.
הדעה הרווחת היא שהמצב רחוק מלהשביע רצון, בארץ ובעולם כולו. נתונים שפרסם איגוד האינטרנט ערב החג מאששים את התחושה הזו: על-פי דוח Net freedom on the net, שניים מכל שלושה אנשים שמשתמשים באינטרנט חיים במדינות שבהם השלטונות מטילים מגבלות על הרשת. דוח זה טוען שהממצאים מראים שהחופש ברשת בכל העולם נמצא בירידה, בשש השנים האחרונות, כאשר מדינות נוספות רוצות לרסן את החופש ברשת על-ידי רגולציה וצנזורה.
נתון נוסף הוא שאותן ממשלות שרוצות להטיל מגבלות על
חופש הביטוי ברשת לא מסתפקות רק בחסימת אתרים, אלא מנסות להשתלט על מטרות כמו
ווטסאפ (WhatsApp) או
טלגרם (Telegram), שמאפשרות הפצה מהירה מאוד ובטוחה של חסימת המידע.
עוד נתון מדאיג מעלה שב-38 מדינות ביצעו הרשויות מעצרים על סמך פוסטים במדיה החברתית. ככלל, מדד חופש הביטוי ברשת, שמתייחס ל-2016, קובע שרק 24% מאוכלוסיית העולם נהנים מחופש מוחלט באינטרנט. הדוח גם מציין את המדינות החופשיות בעולם, שכוללת את ארצות הברית, איסלנד, קנדה, אסטוניה, אוסטרליה, יפן, בריטניה, צרפת וגאורגיה.
הסכנות לחופש ברשת אינן רק במעצרים. הן הרבה יותר רחבות ובאות לידי ביטוי יותר ויותר גם במדינות שאמנם לא מגבילות את הרשת באופן כללי, אולם מטילות צנזורה על כמות גדלה והולכת של נושאים. כמות הנושאים הזו נמצאת בעלייה מדאיגה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בתכנים שקשורים לאקטואליה, פוליטיקה, מחאות ברשת מצד גולשים והגבלות מכוונות על אתרים להט"ביים - שעל-פי הדוח חלה עלייה מדאיגה בהיקף הצנזורה שהוטלה על קהילה זו.
הרשת - זירת פעולה גם של מפגעים
כשסוקרים את צמצום מרחב החופש ברשת אי-אפשר שלא להתייחס לגורמים כמו טרור, ביטחון, סייבר, הסתה, פדופיליה ואיומים שונים. המצב בתחום זה רק הולך ומחמיר, במיוחד בישראל. הרשת הפכה להיות זירת הפעולה של מפגעים שונים, המשתייכים לקבוצות קיצוניות שמבקשות לפגוע ביהודים ובישראלים באשר הם ובכל אזרחי העולם.
המצב לא מזהיר בהקשר זה, גם במדינות שמוגדרות כדמוקרטיות. בכמה וכמה מדינות הולכת וגוברת המתיחות בין חברות טכנולוגיות לממשלות סביב הביטחון הלאומי, הסתה באופן כללי והסתה אנטישמית בפרט. המקרה המפורסם ביותר בשנה שעברה היה המאבק שניהלו שלטונות ארצות הברית נגד
אפל (Apple) בדרישה לבצע שינוי ב-iPhone כדי לפרוץ לטלפון של הטרוריסט שעל-פי החשד ביצע את הטבח בסן ברנרדינו. בצרפת נעשו פעולות שונות על-רקע המאבק בטרור שנתפסו כצעדי מניעה נגד טרוריסטים, אבל גם כפגיעה בחופש באינטרנט.
בישראל, המצב מורכב יותר באופן טבעי, וגם פה, שרים וח"כים מנסים ללא הרף להגביר את האכיפה על חברות כמו
גוגל (Google)
ופייסבוק (Facebook) - מהלך שהרקע שלו אולי מובן אבל החברות, באופן טבעי, לא ממהרות להיענות לו מרצון. לכן גם עוברים למסלול החקיקה.
דומה שהאתגר הן של הממשלות בעולם, כולל בישראל, והן של החברות הטכנולוגיות הוא למצוא את האיזון הדק בין חופש הביטוי לבין חופש השיסוי וההסתה. כרגע, האווירה היא של אפס סובלנות והיגררות לפעולות קיצוניות, שמעמידות את החברות הטכנולוגיות על הרגליים האחוריות, כי הביזנס שלהן מבוסס על חופש מוחלט. מצד שני, מנהלי החברות ערים להחמרה במצב הביטחוני בכל העולם ולא יכולים להישאר אדישים, כי המשקיעים שלהם דורשים זאת. לצד כל אלה עדיין קיימת החלופה, שהיא המועדפת: צנזורה עצמית, ריסון ובעיקר תרבות שיח עדינה ומנומסת.
יום שישי השחור?
ארגון
אנונימוס (Anonymous) תכנן את המתקפה השנתית שלו על אתרים ישראלים. ההיערכות לכך בקרב מנהלי המחשוב והאבטחה נמצאת בשיאה. זאת, על-אף שבמתקפות הקודמות, הנזק שנגרם למערכות המידע היה אפסי, אם בכלל.
הכוננות וההיערכות לא נעשות רק מטעמי זהירות, אלא גם מפני שכבר מדובר בשגרה: בכל שנה, אנונימוס מאיים לבצע את המתקפה ב-7 באפריל, והארגונים מקיימים מעין תרגיל לאומי להגנה על המידע והגנה מפני מתקפות סייבר. או "קול קורא" לערנות, כפי שהגדיר זאת
ניר שפריר מ
ניוטרון בראיון ל
אנשים ומחשבים.
במלחמה כמו במלחמה, כל היועצים מדגישים שאסור לזלזל לרגע, כי אותם האקרים חברי אנונימוס וארגונים אחרים מספיק מתוחכמים כדי להפוך את האיום הקבוע הזה להסוואה לפעולות קשות וחמורות יותר. לכן שמענו בימים האחרונים על רענון נהלים, הידוק החומות ושינון של נהלי אבטחה. כיום, כל טלפון נייד או מחשב יכול להיות יעד.
רמת הכוננות בארגונים מפני מתקפות היא בהיקף גבוה ביותר, ללא קשר לאיומי ההתקפה המרוכזים שמתוכננים למחר. בעידן של טרור קיברנטי המשולב בטרור פיזי, איומים מרוכזים במשך יום אחד הם הזדמנות נוספת לשמור טוב יותר על הנכס היקר של כל ארגון - המידע.
יש לקוות שהיום יעבור מחר בשקט, ולא יקלקל את ההכנות לחג הפסח ולחופשת חול המועד הצמודה אליו.
חג שמח.
