תגידו מזל טוב לתיק פלילי 28759-05-15: היום הוא חוגג שנתיים. ב-14 במאי 2015 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב האישום בתיק זה, הידוע כפרשת
רונאל פישר. שנתיים מאוחר יותר, התיק תקוע אחרי שנשמעו בו עדה וחצי, ולא ידוע מתי יתחדשו דיוני ההוכחות.
כתב האישום המקורי היה גם נגד רב-פקד לשעבר
ערן מלכה, אבל בעת ההגשה כבר היה עימו הסדר טיעון ומשפטו הופרד. דינו של מלכה נגזר בספטמבר 2015, ולמרות שהוא ערער על חומרת עונשו - לא הייתה שום סיבה שלא להתחיל מיד בשמיעת הראיות נגד המעורבים. לא הייתה סיבה? נכון, לא הייתה סיבה אחת; היו כמה וכמה סיבות.
תחילה התעוררה בעיה עם ייצוגו של פישר. עוה"ד
רון שפירא וקרן שפירא-אטינגר הודיעו שלא ייצגו אותו בשלב ההוכחות, גם בשל חוסר יכולתו לשלם להם וגם מסיבות עלומות שלא פורסמו. לא הייתה ברירה אלא לגייס את הסניגוריה הציבורית, שחיפשה במשך כמה חודשים מי שיסכים לקבל את התיק עם שני ימי דיונים בשבוע. לבסוף נמצאו עוה"ד
עמית בר וליזי שובל-בר. אבל הם היו צריכים זמן ללמוד את הראיות הרבות, ושוב ניתנה דחייה.
לכל אורך הדרך העלה פישר - שלמעשה מנהל מאחורי הקלעים את הגנתו - טענות מקדמיות רבות. במרכזן עמדה הטענה החוזרת ונשנית שהוא לא קיבל את כל חומר החקירה נגדו. המחלוקות הגיעו עד בית המשפט העליון, וזה גם מה שתקע את המשפט לזמן בלתי ידוע, כפי שנסביר בהמשך. בדרך כלל פישר צדק בטענה זו; היה צורך בעוד ועוד החלטות שיפוטיות כדי שהמחלקה לחקירות שוטרים תעביר לו עוד ועוד חומרי חקירה. חוץ מזה, היו ונותרו לפישר טענות להגנה מן הצדק ולמחיקת סעיפי אישום. הטענות הללו, נראה למשקיף מן הצד, נועדו להרוויח זמן. פישר אומנם במעצר בית, אבל לא דומה שאצה לו הדרך לסיים את המשפט - משיקולים שאפשר רק לנחש.
היו עוד עיכובים שלא נמנה את כולם. היו גם כמה דיונים בעליון בנוגע להארכת מעצרו של פישר, וגם הם לקחו זמן. השופט
משה סובל גילה סבלנות-יתר, גם כאשר התברר שוב ושוב שאי-אפשר לעמוד במועמדים שקבע לתחילת ההוכחות. לבסוף נמאס לו והוא קבע שההוכחות יחלו ב-22.12.16 - כפי שאכן נעשה. עדת המדינה ע"י העידה במשך מספר ישיבות, אבל אפילו היא עוד לא סיימה.
אלון חסן טען שעדותה תפר את חיסיון עו"ד-לקוח שהיה לו עם משרד פישר וסובל עוד לא החליט מה לעשות. בשל כל, דרך אגב, עוד לא התפרסם שמה של העדה.
כעת עלה מלכה לדוכן העדים, אבל אחרי חקירתו הראשית המשפט נתקע. לפני עדותו של חסן נמסר לבית המשפט מידע על הראיות שהופקו מן המחשב שלו ומן הטלפונים הניידים שלו ושל ע"י. אחרי החקירה הראשית טענו סניגוריו של פישר, שהם צריכים לקבל את כל התוצרים הללו. המדינה התנגדה, וגם מלכה טען שכעורך דין באותה עת - יש לו חיסיון.
סבלנותו של סובל פקעה. הוא הבהיר לצדדים, שאינו מתכוון להכריע בשאלת חומרי החקירה. לפי החוק, הסוגיות הללו מוכרעות בידי שופט אחר, כך שהשופט הדן בתיק לא ייחשף לראיות שלבסוף לא יוגשו. המדינה ופישר ניהלו במקביל הליכים בפני השופטת חגית מאק-קלמנוביץ, ומח"ש לא מיהרה לקיים את החלטותיה. כעת אמר להם סובל: לכו אליה ושהיא תפתור לכם את הבעיות. ההגנה הגישה בקשה לקבלת אלפי התוצרים מהמחשב והסמארטפונים, המדינה התנגדה והחלטה טרם התקבלה.
ברור שגם החלטתה של מאק-קלמנוביץ לא תביא מיידית לחידוש ההליך העיקרי. לא משנה מה תהיה ההחלטה - המחלוקת תעבור לבית המשפט העליון. ואם הבקשה תתקבל בסופו של דבר, תטען ההגנה שהיא זקוקה לזמן כדי ללמוד את המאסות של המידע. וכך, אחרי שנתיים ולמרות שהתיק כבר אמור היה להיות עמוק בשלב ההוכחות, ברור שהוא ייגרר על פני לפחות עוד שנה - וזה רק במחוזי. זו לא עשיית צדק.
