סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב,
גלעד נויטל, מדבר על הדרך להגיע לאולם, על הדרך להתכונן לדיון ועל הדרך להתנהל במהלך הדיון. הוא דיבר (יום ד', 17.5.17) בערב עיון של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין והדברים מצוטטים מפיו.
כשאתה נכנס לאולם של בית המשפט - אתה לא בסלון עם חברים ואתה לא בבית קפה. זה חשוב לגבי איך שאתה מתייחס לבית המשפט וזה חשוב גם ללקוח. לא נכנסים כאשר ביד אחת פחית קולה וביד שנייה כריך. פותחים את הדלת, קדים - זה לא פוגע בכבודכם - כי אתם נכנסים לקודש קדשים. אתה נכנס בצורה כזאת - גם ההתייחסות אליך שונה. לא צריך לנקוט בסנקציה כלפי עורך דין שלא מופיע במדי משפט; אם מישהו מופיע בעניבה פרחונית ונעלי התעמלות - אני קורא לו לדוכן ואומר לו שלא יעשה זאת שוב.
הדבר הבסיסי הוא לדעת היטב את התחום המשפטי בו אתם עוסקים. איש לא ישלח אתכם אם אתם בקיאים לחלוטין בדיני מעצרים או בדיני עבירות מין; זה מובן מאליו. בתי המשפט יודעים היטב את הדין, אבל הם סומכים על עורכי הדין. אתם ידנו הארוכה, יש עם מי לדבר. זה מתחיל עם לקרוא כל ערב את הפסיקה הרלוונטית של בית המשפט העליון. לא עולה על הדעת שלא תדע איך השופט מתנהל. קיבלת הזמנה עם שם של שופט - תשתה למטה קפה, תקבל אנרגיות ותיכנס לאולם שלו.
דבר נוסף: לדעת בעל-פה את התיק. יש לעד שבע עדויות וברביעית הוא שינה את גרסתו - אתם חייבים לדעת את זה. תשבו עוד לילה. אם אתה עלול לטבוע בים של חומר - תקח מכל מסמך את הדפים החשובים ביותר, תעשה לך קלסר או שניים ותסמן בצהוב כל משפט חשוב, תסמן בדגל כל מסמך חשוב, ואם יש כמה דגלים - אני מסמן באיקס את הדגל של הדבר הכי חשוב. בית המשפט רואה אדם רציני ובקיא, שאפשר לפנות אליו. כשאתה מייצג בתיק - הקלסר הוא בשבילך כמו הבגדים שלבשת.
לא צריך ליצור מצב קיצוני, בו יש עשרות דיונים שנקבעו לאותה שעה. בהחלט בסדר לשאול: אני יכול לצאת? אדוני יכול להעריך כמה זמן עוד צריך? לא לפתוח את הדלת, לראות שהאולם מלא וללכת. הדיון נקבע ל-8:30 - אני הייתי מגיע ב-8:15. לא משנה איך מישהו אחר מתנהג. קבעו לך דיון לשעה זו וזו - אתה בא! ואם בית המשפט מעכב אותך, הדרך היא לבקש לצאת. אם מישהו מאחר בצורה סבירה, הוא לא כרונית מאחר, הוא לא מפרש את הסלחנות היחסית שלי כחולשה - לא הטלתי עליו הוצאות. כולנו באותה סירה. אפשר להעיר - לא בכעס. אפשר להשיג את המטרה, שהוא לא יאחר שוב, בלי הוצאות.
פלאפון באולם: לא נכון לעצור את מי שהפלאפון שלו מצלצל. אני אומר "שקט בבקשה", ונותנים לשמוע את הפלאפון מצלצל. אני גם לא אומר לצאת. אתה רואה את הבן-אדם מנסה להוציא את הבטריה, מנסה לסגור. אם זה קורה שוב - אנחנו יותר חמוּרים.
גם ה"איך" קובע. אפשר לומר: אם אני יכול להפנות את תשומת ליבו של אדוני - דומני שאדוני שכח לנכות את ימי המעצר. ויש מי שאומר: לא מנכים את ימי המעצר?! מה הולך פה?! כבר ראיתי עורך דין שאחרי פסק הדין אורז את הכל, קם ללכת ואומר: "לא ייאמן מה קורה פה". עורך דין צריך להגיד: "תודה, אדוני". הוא לא צריך לספר לי שהוא עומד לערער.